זעקתו של כלב אחד: צלצול מעורר לכולנו

"פתאום קם אדם בבקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת..."

שירו האלמותי של שלמה ארצי למילותיו של אמיר גלבוע, התנגן בראשי באותו ערב שלישי ארור בו אדם אחד, עם הרבה שרירים, החליט ללכת ולעצור מטורף שמכה את כלבו ללא רחם, כשאזרחים מזועזעים מחכים לו מתחת לבניין המגורים, שממנו יצאו קולות זעקותיו של הכלב, כמי שמחכה ל "גיבור על" שישים סוף לאימה ויחלץ את הקורבן מהבית.

האזרח מישל טרוני עצר את האימה והציל את הכלב מנחת זרועות בעליו, אבל האם הגענו לרגע שבו עינינו צריכות להיות נשואות ל "גיבוריי על" שיעשו כאן צדק, כי רק בהם נוכל לשים את מבטחנו ? לצערי ברוב המקרים זו המציאות בשטח, ואם זו המציאות, אז בהחלט הגיע הזמן לשנות אותה !

בדצמבר 2015 אושרו בקריאה שנייה ושלישית תיקונים בחוק צער בעלי חיים. תיקונים אלו כללו החמרת הענישה על התעללות בבעלי חיים ל 4 שנות מאסר, או תשלום קנס בסך 226 אלף שקל. בנוסף לענישה הודגשה חובת בעלי הכלבים לדאוג לרווחתם ולצורכי מחייתם. הוראות והנחיות אלו גם מאפשרות לבית המשפט בישראל למנוע מאדם אשר הורשע בסעיפי התעללות בבעלי חיים, לאמץ ולגדל בעל חייםבעתיד.

לצערנו תיקונים אלו לא קיבלו ביטוי בשטח! אנו עדים למאות מקרים של התעללות בבעלי חיים אשר בתי המשפט בישראל מקלים בהם ראש ולרוב אותם מקרים מסתיימים בקנסות זניחים ואפילו בהחזרת בעל החיים לביתו של אותו מתעלל... האם זה המסר אותו אנחנו רוצים להעביר? האם הזנחה והתעללות הם לא אור אדום ומסנוור שחובתנו להדליק אל מול עיניי כל אחד ואחד מאיתנו?

בתי המשפט בישראל חייבים לקחת אחריות ולהבין שאין להקל בדינו של מתעלל בבעל חיים חסר ישע, ויש להתייחס להתנהגותו כעבריינות פלילית חמורה. בתי המשפט המכובדים צריכים לנקוט ביד קשה מול כל מקרה התעללות או אחזקת בעל חיים ללא דאגה לרווחתו ולצרכיו. המחוקק צריך להמשיך ולהחמיר את רף הענישה ואף לקבוע רף מינימום. ללא ענישה מחמירה והעברת מסר נוקב לאפס סובלנות כלפיי התעללות והזנחת בעלי חיים, נמשיך לחזות במקרים קשים, כמקרה הכלב מבת ים, מקרים שלעולם לא נוכל לשים להם סוף.

ישראל, בהובלת הכנסת, צריכה לעשות שינוי מהותי ביחס שלה לבעלי החיים. מדובר בשינוי תרבותי, חינוכי וערכי. משום כך, צעדיי חקיקה וענישה חייבים להיות גם מלווים בפעילות חינוכית והסברתית. זו משימה לאומית חשובה מאין כמותה והיא חייבת להיות מטופלת רוחבית ולא נקודתית, קהילתית ולא פרטנית. הצלחתנו במשימה תקדם אותנו כחברה ערכית, אחראית, מוסרית וחומלת כלפיי אותם חסרי קול שראויים להגנה וליד מושטת ואוהבת. הצלחתנו תחנך את הדור הצעיר ועוד הרבה דורות אחריו לאחריות כלפיי בעלי החיים, להפחתת סבלו של החלש ולצמצום בפגיעתו.

כן, אני מאוד מאמין בכוחה של הקהילה! קהילה שמאגדת את הרוח הנושבת בכל אחד ואחד מאיתנו, קהילה שמקבלת רוח גבית מהשלטון, מבתי המשפט ומרשויות האכיפה בישראל. רק יחד נילחם ונוקיע את האלימים והמתעללים משורותינו. כשיגיע הרגע שקהילה תהיה מוכנה לא לקבל זלזול בחיים, לא של אדם ולא של בעל חיים, כי אחד הם, אני מבטיח לכם שנוכל לקום כולנו יחד, בקר אחד, כעם ונתחיל ללכת... ואין לי ספק שנגיע למקום הרבה יותר טוב מהמקום שממנו יצאנו, כי במקום "החדש" שנבנה, כולנו נרגיש כגיבוריי העל להם חיכינו פעם כשלא הרגשנו "עם"...

יובל נבון הוא מנכ"ל צער בעלי חיים ר"ג והסביבה