זהירות, מדוזה: הפסל החדש כבר מעורר הדים בניו יורק

בניו יורק, עיר שבתקופה האחרונה מנסה בעיקר לשרוד את המגפה, נוצרה בשבוע שעבר סערה בגלל פסל שהוצב במרחב הציבורי, וכנראה לא הצליח להעביר את המסר שלשמו נוצר: פסלה של מדוזה, הדמות הנשית־מפלצתית מהמיתולגיה היוונית, שבמקום שיער ראשה רוחש נחשים, והיא מחזיקה בידה את ראשו הכרות של פרסאוס — האיש שבסופו של דבר הרג אותה.

הפסל, שיצר האמן לוצ’יאנו גארבטי, ארגנטינאי ממוצא איטלקי, בעצם יוצר היפוך תפקידים בסיפור המיתולוגי: במיתולוגיה, היתה מדוזה נערה יפה, עד שאנס אותה האל פוסיידון במקדשה של אתנה. ואתנה, כעונש על כך שטימאה את המקדש, הפכה אותה למפלצת ששיערה נחשים ושמי שמביט בה מתאבן. והמלך מצווה על הגיבור פרסאוס להביא לו את ראשה, וזה עורף אותו.

פסל המדוזה שיצר לוצ’יאנו גארבטי | צילום: איי אף פי

הדימוי המוכר של פרסאוס מחזיק בידו את ראשה הכרות של מדוזה צוטט אחר כך ביצירות אמנות רבות, המוכרת מביניהן היא של האמן האיטלקי בנווטו צ’ליני, פסל ברונזה מהמאה ה־16 שמוצב בפירנצה.

כשיצר גארבטי את הפסל שלו ב־2008, הוא החליט לערער על הסיפור המוכר, והציב את מדוזה, כשהיא עומדת בגאווה עירומה ובידה האחת ראשו של פרסאוס, ובידה השנייה חרב. המטרה, מבחינתו, אמר, היתה לייצר אקט של צדק, ולערער על העונש שקיבלה מדוזה במיתולוגיה רק בשל כך שהיא היתה קורבן לאונס. הוא כינה אותו “סמל לניצחון קורבנות ההטרדות המיניות”.

מדוע עלה לכותרות עכשיו? בשבוע שעבר, כחלק מתוכנית “Art in the Parks” (מיזם להצבת אמנות במרחב הציבורי שפועל מ־1967), הוצב פסלו של גארבטי בפארק קולקט פונד בדרום מנהטן, בדיוק מול אחד מבתי המשפט המרכזיים שדנים בעבירות מין. שם נערך בין השאר משפטו של הארווי וויינשטיין, המפיק ההוליוודי שתלונות על מעשי האונס וההטרדה המינית שלו הציתו את תנועת Metoo. הפסל הוצב שם לא באופן מקרי — זו היתה כוונתו של גארבטי בגלל המסר שהוא נושא.

אבל הוא ויזמי התוכנית כנראה לא צפו שגם זה ייחשב בעייתי מבחינת התקינות הפוליטית: אחרי הצבת הפסל ביום שלישי שעבר החלו לצוץ תגובות על כך שיש בעיה אתית בפסל שאמור לטעון כנגד הטרדות מיניות של נשים, שיוצרו הוא גבר. “את תנועת Metoo ייסדו נשים שחורות”, כתבה בטוויטר אחת המגיבות, “אבל פסל אירופי שמקבל פרשנות על ידי גבר — זה מה שנבחר לייצג אותה?”. בחלק מהטענות נטען שבהיותו גבר, גארבטי לא מייצג את גוף האשה באופן נאמן למקור. “אם הפסל אמור להיות מקור להעצמה נשית”, כתבה מגיבה נוספת, “מדוע מדוזה כל כך רזה ונטולת איבר מין? זה נראה יותר כמו איזו פנטזיה גברית מאשר הצהרה נגד תקיפות מיניות”.

אבל אלה לא היו הטענות היחידות: היו גם כאלה שהתרעמו על כך שגארבטי בחר להציג את מדוזה אוחזת בראשו הכרות של פרסאוס, שהרג אותה, ולא של האל פוסידון, שאנס אותה. גארבטי, בתגובה, טען כי הבחירה בדמויות היתה מכיוון שהעבודה שלו נעשתה כהתייחסות ישירה לפסל המפורסם של צ’ליני בפירנצה. בינתיים הפסל אמור להיות מוצב מול בית המשפט עד אפריל הקרוב, אלא אם כן המחאה נגדו תגבר ותשנה משהו.