לאן נעלמו מחצית מכספי תוכנית הסיוע הממשלתית

הכשרות מקצועיות: האגו מנצח

מאבקי שליטה תקעו את ההכשרות

 

ההכשרות המקצועיות הפכו לפארסה. במסגרת חבילת הסיוע, מתוך הבנה שכדי לסייע לפחות לחלק ממיליון המובטלים להיקלט בחזרה בשוק העבודה, הוחלט שיש צורך בחיזוק ההכשרות המקצועיות. לשם כך הקצו 275 מיליון שקל לטובת שיפור והרחבת ההכשרות. מעבר לכך, מדובר בהזדמנות לשפר את הפריון הנמוך של הישראלים ולנסות להסיט את שוק העבודה כך שכישורי העובדים יענו על המחסור בעובדים בענפים שונים.

 

הממשלה אף הקימה צוות תעסוקה בין־משרדי שגיבש מסמך מפורט בו הוקדש פרק שלם להכשרות מקצועיות. הצוות הציע רפורמה מקיפה במערך וגיבש המלצות שעוסקות בשיתוף פעולה עם המגזר העסקי, הרחבת לימודי ההנדסאות וכן המלצות "ייעודיות לאור משבר הקורונה", שכוללות בין היתר השקת מסלול הייטק, הקניה נרחבת של כישורי יסוד, הרחבת ההיצע במערכת ההשכלה הגבוהה במקצועות נדרשים במשק.

כבר באוגוסט נחשפו מסקנות הביניים ב"כלכליסט", מאז כבר הוגשו המסקנות הסופיות ואף אושרו בממשלה בחודש שעבר. אלא שכל זה נותר ברמת ההצהרות. הניסיון של כץ להקים מטה הכשרות במשרד האוצר, למרות שמדובר בנושא שרחוק מתחום פעילותו של המשרד, מעכב כבר כמה חודשים את הקצאת 275 מיליון השקלים שהובטחו לגורמים שיכולים כבר לקדם תוכנית רלוונטית כמו שירות התעסוקה או זרוע העבודה במשרד הרווחה. אך מטה ההכשרות באוצר תקוע ואיתו גם הכסף להכשרות.

 

 

 

תווי המזון: כלי משחק פוליטי

אין תלושים לעניים כי דרעי מחזיק 700 מיליון שקל קרוב לחזה

הביצוע הכושל ביותר הוא של ההבטחה הנוגעת לחלוקת תווי מזון לאוכלוסיות מוחלשות. הממשלה הקצתה לסעיף המדובר 700 מיליון שקל – שאושרו בכנסת כבר באמצע יולי, לפני יותר משלושה חודשים, אולם מאז הכסף תקוע ומסמל אולי יותר מכל את השיקולים הסקטוריאליים שמנחים את הממשלה בקבלת החלטות. במקרה זה מדובר בניסיון לנתב כספים למגזר החרדי –ניסיון שמוביל שר הפנים, יו״ר ש״ס אריה דרעי, ואף גורם בממשלה לא מנסה לעצור אותו.

דרעי דרש וגם קיבל שהסעיף המקצה 700 מיליון שקל יהיה חלק מחוק היסוד המסדיר את התקציב ויחולק על ידו בלבד באופן חריג ביותר, שכן מדובר בכספי רווחה שאינם מנוהלים תחת שרביטו ומשרדו של דרעי. למרות זאת נעתר ראש הממשלה נתניהו לשתי הבקשות. אבל מאז שדרעי השיג את מבוקשו חלוקת הכסף תקועה. מדוע? דרעי מבקש לקבוע מבחן הכנסות בדומה לזה הקיים במתן הנחה של 70% בארנונה. מבחן שמיטיב בעיקר עם משפחות מרובות ילדים שבהן אין שני מפרנסים.

בשלב מסוים הציעו במשרד הפנים לחלק את הכסף למי שקיבל הנחה של מעל 70% בארנונה ב־2019 – גם אם כלל לא בטוח שמי שקיבל אז הנחה כזו הוא זה שזקוק היום לתווי מזון. לא צריך דמיון רב כדי להבין לאיזה קהל יעד מכוון דרעי, אלא שבניסיון שלו למשוך עוד ועוד כספים למען הציבור שלו, הוא בפועל דורס את האוכלוסיות החלשות ביותר במדינה. מכיוון שהשכר המקסימלי המזכה (לפי דרישת דרעי) עולה ככל שיש יותר ילדים, משפחות עניות עם מעט ילדים עלולות שלא לקבל תווים אלו.

לפי הקריטריונים שמבקש דרעי להחיל על חלוקת תווי מזון, מי שמקבל היום הבטחת הכנסה (בין אם הוא עובד ומשתכר מעט או שאינו יכול לעבוד) לא יוכל לקבל את התווים. לפי ההערכות ישנם כ־200 אלף קשישים בארץ שמקבלים הבטחת הכנסה (מרביתם עולים מבריה"מ ללא פנסיה) ועוד 80 אלף זכאים בגילאים צעירים יותר. כל אלה לא יהיו זכאים לפי המודל של משרד הפנים. מנגד, משרד המשפטים והלשכה המשפטית באוצר מסרבים לאשר את הקצאת הכספים הזו במסגרת חבילת הסיוע למשבר, בשל הקריטריונים הלא שוויוניים לחלוקתם. ממשרד הפנים נמסר: "כדי למנוע בירוקרטיה מיותרת הוחלט לחלק את התקציב לפי קריטריונים קיימים".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "משרד הפנים והעומד בראשו קידמו במלוא המרץ את המהלך שמטרתו להקל על אוכלוסיות מוחלשות שמצבן הכלכלי נפגע עוד יותר בעקבות משבר הקורונה, באמצעות שוברי מזון. המשנה ליועמ"ש לממשלה אישר את אמות המידה שקבע משרד הפנים ופסק שהן נותנות מענה למגוון של אוכלוסיות מוחלשות. לעומת זאת, משרד האוצר, שאישורו נדרש בטרם פרסום מכרז, לא מאפשר בשלב זה לפרסמו ממניעים שאינם ברורים לנו. משרד הפנים דרש לפרסם את המכרז כבר בשבוע שעבר, אך הדבר נמנע עקב התנגדות האוצר. על פי המתווה שמקדם משרד הפנים, כלל האוכלוסיות המוחלשות ובהן קשישים מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי קצבאות יהיו זכאים לשוברים, וזאת בהתאם למבחני ההכנסה בארנונה".

דיגיטציה: המיליונים התעכבו

דווקא בקורונה, הדיגיטציה מאחור

מהלך שהיה אמור להיות בחוק ההסדרים אבל נדחף בסופו של דבר לחבילת הסיוע של הקורונה תחת הכותרת של האצת המשק הוא דיגיטציה, לרבות למידה מרחוק. לנושא זה הוקצו 300 מיליון שקל מתוכם נוצלו רק 30 מיליון שקל.

לפי החלטת הממשלה שאושרה כבר בסוף יולי אמורים משרדי הממשלה (בהובלת משרד הדיגיטל של דודי אמסלם) לקדם את השירותים שניתנים באמצעות האיזור האישי הממשלתי, כמו מעבר דירה או פתיחת חברה, מבלי שיהיה צורך לכתת רגליים בין גורמי הממשלה השונים. למהלך חשיבות גדולה לאור בזבוז הזמן הכרוך בעבודה מול גורמי הממשלה השונים. הסיבה העיקרית לביצוע הנמוך היא העברת הכספים המאוחרת. למרות החלטת הממשלה מסוף יולי שדיברה על עוד 60 שירותים ממשלתיים און ליין,

הכאוס התקציבי הביא לכך שהתקציב הועבר רק אחרי סוכות למשרד הדיגיטל של אמסלם. מאז הספיק המשרד להשתמש ב־30 מיליון שקל.

מענקי עידוד התעסוקה: שרשרת כשלונות

כץ הלך שבי אחרי ויזל וחלוקת המענקים הפכה לפארסה

כישלון נוסף של הממשלה הוא בכל הנוגע למענקי עידוד התעסוקה. מדובר באחד המהלכים הראשונים של ישראל כץ במשרד האוצר והכישלון שבו משקף במידה רבה את התנהלותו במשרד. המענק נועד במקור לעודד מעסיקים להשיב עובדים מחל"ת על ידי חלוקת מענקים למעסיקים שיחזירו אותם. זאת בעיקר על פי מועד החזרה שהיה רחב מאוד ולא כלל היקפי פגיעה בעסק או את היקפי החזרת העובדים.

כץ קבע שהמענק יינתן מהעובד הראשון, בניגוד לעמדת בנק ישראל, משרד האוצר וכלכלנים מהמגזר הפרטי שסברו שצריך לחלק את המענק בצורה חכמה יותר כך שייטיב עם מעסיקים ששמרו על עובדיהם וגם יוקצה בצורה חכמה עבור החזרת עובדים אבל לא באופן גורף. כץ בחר בסופו של דבר במתווה שדחף הבעלים של פוקס הראל ויזל (שהוציא את כל העובדים לחל"ת) והכריז על מענק מהעובד הראשון.

בין היתר על רקע הכאוס שבבחירת המענק, נקבע כי מי שיחלק את המענקים יהיה שירות התעסוקה ולא רשות המסים שהתרחקה מהמתווה השנוי במחלוקת. מה שיצר מצב שבו לא רק שישנו מענק שנקבע בצורה בעייתית אלא שגם הביצוע שלו מסורבל ואיטי עד כדי כך שעסקים רבים פשוט ויתרו על האפשרות לקבל את הכספים שהובטחו על ידי כץ.

המהלך תוקצב במקור ב־6 מיליארד שקל, מאז ירד כמעט בחצי ל־3.4 מיליארד שקל (בשל חוסר ביקוש שנבע מקושי בירוקרטי רב בהגשת הבקשות) וגם מסכום זה שולמו רק 600 מיליון שקל נכון לסוף ספטמבר.

לא רק שהמענק החטיא את המטרה שלשמו נועד, הכסף לא נוצל בשל הסרבול והועבר למטרות אחרות כמו פחת מואץ לתעשייה או מענק שימור עובדים.

השקעה בתשתיות: איפה המזומן

פרויקטי תשתיות בעיקר על הנייר

לתוכנית ההאצה הוסף סעיף הנקרא "האצת פרויקטי תשתית" למרות שאין שום קשר בין הפרויקטים לקורונה ישירות (מה שמעלה סימני שאלה לצידוק העקרוני להקצות להם כספים מתוך חבילת הסיוע החוץ תקציבית). גורמי המקצוע תמכו בהכנסתם לתוכנית שכן הזרמת מזומנים למשק, דרך אותן השקעות ממשלתיות שבלאו הכי נדרשות, היא גם דרך לתמרץ את הכלכלה.

סעיף זה עמד בחבילת הסיוע המקורית על 230 מיליון שקל (עבור עבודות ניקוז בעיקר) ובהמשך הוסיף לו האוצר עוד מיליארד שקל. עד כה הביצוע בפועל – במזומן – עמד על 64 מיליון שקל, 5% בלבד.

יחד עם ההתחייבויות העתידיות הביצוע אמנם כפול (127 מיליון שקל) אבל במקרה הזה הסעיף הרלוונטי יותר הוא המזומן שאמור לתמרץ את המשק ולהאיץ את הפעילות, ובלאו הכי שניהם די נמוכים.

מדובר בהשקעות כמו חיבור בתי חולים לגז טבעי ב־40 מיליון שקל; מעבר הממשלה לשירותי ענן ב־250 מיליון שקל; השקעה בטכנולוגיות חקלאות ב־100 מיליון שקל; בינוי מעונות סטודנטים בגבעת רם ב־100 מיליון שקל. השקעות נוספות הן 100 מיליון שקל לטכנולוגיות ניהול תנועה, 60 מיליון שקל לטכנולוגיות בבתי המשפט, 50 מיליון שקל למתקני ספורט, 50 מיליון שקל לפריסת סיבי תקשורת בבניינים ועוד ועוד.

 

אבל כל הרשימה הזו לא זזה לשום מקום בגלל איטיות בפעולת הממשלה.

 

סיוע לעמותות: הסגר עוד כאן

נזכרו באיחור להגדיל את הסיוע

אחרי אינספור הפגנות, ביקורת ציבורית וביקורת פרלמנטרית ניאותו במשרד האוצר להגדיל את הסיוע למגזר השלישי במסגרת חבילת הסיוע. הסיוע מיועד לגופים נתמכים בענפי התרבות, הספורט והרווחה דווקא בתקופה שבה הם כן פועלים אולם תחת הגבלות מחמירות. אותן הגבלות, כמו למשל אלו המגבילות את הקהל המגיע להצגה, מצמצמות את ההכנסות שלהן. הסיוע הזה אמור לענות על כך.

 

לצד משבר הקורונה שהשבית פעילות והקשה על עמותות לקבל תרומות, המחלוקת בנוגע לתקציב וההתעקשות של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לכבד את ההסכם הקואליציוני שקבע כי יאושר תקציב אחד עבור 2020–2021, הביא לכך שגם התמיכות מהמדינה ירדו משמעותית (בזמן שהתמיכות בישיבות קיבלו תעדוף חריג) עד שאושרה הרחבת המסגרת התקציבית בחודש ספטמבר בעוד 11 מיליארד שקל. אחד הצעדים שנועדו לסייע לעמותות, בעיקר לאלו בענפי התרבות, הספורט והרווחה, הוא סעיף הסיוע הנוסף בגובה 230 מיליון שקל שאמור בעיקר לסייע לגופים בזמן שישנה פעילות חלקית.

 

כך למשל כאשר נפתחו מופעי התרבות בתפוסה חלקית כדי למנוע צפיפות, היה אמור להתקבל פיצוי כדי להפוך למשל הצגה לרווחית (או לא הפסדית). אותם גופים אינם זכאים למענקים מרשות המסים שכן הם נהנים מתמיכות המדינה, תמיכות שרק לאחרונה חזרו לפרופורציות המקוריות שלהן. המבחן יהיה בהמשך הדרך כאשר ייפתחו הענפים האלו שוב.

 

קרן לעסקים בסיכון: מאוחר מדי

קרן ההלוואות לא השיגה את יעדיה

מהלך נוסף שהגיע באיחור ניכר הוא הלוואות בערבות מדינה לעסקים בסיכון מוגבר. בעוד שקרן ההלוואות המקורית הגיעה למיצוי מלא ולכן הוכפלה לאחרונה מ־22 ל־40 מיליארד שקל, הקרן בערבות מדינה של 60% שאמורה לתת מענה לעסקים שאינם מצליחים לקבל הלוואה בתקופת הקורונה, חילקה 1.3 מיליארד שקל בלבד מתוך 4 מיליארד שהוקצו לה. הקרן הוקמה ביוני למרות שהדיונים לגביה החלו כבר באפריל. מחלוקות בתוך משרד האוצר על גובה הערבות ודיונים ממושכים עם הבנקים עיכבו את הקמתה.

גורמים באוצר סבורים כי העיתוי המאוחר להקמתה והשאלה האם בכלל העסקים ישרדו את המשבר הביאה לכך שאותן הלוואות כבר לא רלוונטיות עבורם. מנגד, גורמים אחרים באוצר טוענים כי העובדה שמתוך 3,610 פניות נדחו 389 בלבד (עוד 835 נמצאות בבחינה) מעידה על כך שהקרן משיגה את יעדה.

תיירות: בתי המלון יכולים לחכות

התיירות לא ראתה שקל מהסיוע

סעיף הסיוע לענפי המשק המתמקד בתיירות ובתחבורה בהיקף של 1.4 מיליארד שקל, כלל עד כה ביצוע של 51% בלבד. באוצר לא רואים זאת ככישלון, אבל צלילה לנתונים מעלה סיפור מעט שונה. בתחילת יוני הודיעו שר האוצר ישראל כץ ושר התיירות לשעבר אסף זמיר כי סיכמו על מתווה סיוע לענף התיירות והמלונאות בגובה 300 מליון שקל שכולל סיוע עבור מי שהיקף המכירות שלו נפגע ביותר מ־60%, עם דגש על עסקים המוכוונים לתיירות חוץ. מאז ארגונים בענף התיירות מנסים להוריד את רף הזכאות ולכלול גם עסקים המוכוונים לתיירות פנים.

בעבר למשל נוצל הזמן האבוד כשהעסקים ריקים להשקעות ושיפוצים במלונות החיוניים ממילא, הפעם הסתפקו בסיוע פשוט יותר, אולם גם ממנו אפילו שקל לא יצא. בפועל עיקר הסכום יצא היה עבור סובסידיות לתחבורה הציבורית שהכנסותיה נפגעו עם צמצום הפעילות והתפוסה, אך שקל לא הגיע עדיין לתיירות.

הנחות בארנונה: עיכוב בשיפוי של הרשויות המקומיות

הכסף לרשויות על ההנחות בארנונה החל לזרום רק עכשיו

הסעיף של שיפוי רשויות מקומיות בגין הנחה בארנונה, שאמור לחלק כ־3.9 מיליארד שקל שמתוכם נוצלו עד כה 71%, מורכב משתי תוכניות. התוכנית הראשונה היתה יעילה יחסית: הנחה של 95% בארנונה לעסקים שהושבתו. הסיוע הזה ניתן עבור החודשים מרץ עד מאי ושולם במלואו.

הסיוע שניתן לאחר מכן כבר היה מורכב יותר, וחייב הוכחה של ירידה במחזור העסקים. לגבי ספטמבר־אוקטובר נדרשה ירידה של 25% במחזור כדי לקבל הנחה בארנונה.

בהמשך ניתנה הנחה רק למי שהכנסותיו נפגעו ביותר מ־60% (אם מחזור העסקים שלו הוא עד 200 מיליון שקל) או ביותר מ־80% אם המחזור מעל 400 מיליון שקל.

העסקים נדרשו לקבל אישור מרשות המסים ולפנות איתו לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים כדי שתעביר את כל הבקשות במרוכז לרשויות המקומיות יחד עם השיפוי של המדינה.

בשורה התחתונה, למרות שדובר על ההנחה כבר ביוני השנה, רק לפני שבועיים היה אפשר להתחיל

להגיש בקשות.

 

החזר מקדמות: נזכרו לזוז רק באוגוסט

הממשלה גררה רגליים ועסקים קרסו לפני שקיבלו החזר מס

בתחילת משבר הקורונה, אחד הכלים בארגז הכלכלי של המדינה היה החזר מקדמות מס ששולמו בתחילת השנה. מקדמות אלה שולמו לפני פרוץ הקורונה והסגר הראשון, שהביא לצניחה משמעותית בהכנסות עסקים רבים מספור.

בשגרה, ניתן לקבל החזר על מקדמות רק בסוף שנת המס, לאחר הגשת דו"ח שנתי. במציאות של הקורונה, שבה עסקים זקוקים לתזרים כמו אוויר לנשימה, המדינה התכוונה להקדים את מועד ההחזר.

כמעט כל העסקים שחיכו להחזר עדיין נחנקים. החקיקה הנדרשת להקדמת מועד ההחזרים דשדשה עד שלבסוף אושרה בכנסת רק ב־3 באוגוסט. לפני נתוני ביצוע התקציב מספטמבר, רק 53 מיליון שקל הוחזרו. מדובר בפחות מ־2% מתוך 3 מיליארד שקל שרשות המסים העריכה כי תשיב השנה לנישומים.

לפי הערכות, אם הממשלה היתה מטפלת בהקדמת ההחזר בזמן, לעסקים רבים היתה ודאות גדולה יותר, שבתורה היתה יכולה לצמצם את היקף הפיטורים. בינתיים, השנה מתקרבת לסופה, ועסקים רבים כבר נדרשו למצוא פתרונות אחרים - אלו שלא קרסו ונסגרו.

 

 

היערכות משרדי הממשלה: לא ממהרים לשום מקום

שיעור ניצול נמוך של התקציבים הנוספים לתועלת המשק והציבור

בחבילת הסיוע ישנם שני סעיפים המתמקדים בתוספות למשרדי הממשלה בעקבות משבר הקורונה. הראשון הוא תקציבים למערכת הבריאות שניצלה כבר 75% מהכספים שהוקצו לה.

אולם בסעיף השני - היערכות משרדי הממשלה ומענה לאוכלוסיות בסיכון - אחוז הביצוע עומד על 51% בלבד.

מבחינת משרד האוצר, לא מדובר בבעיה לאור התקדמות לוח הזמנים, אולם הניצול הנמוך כאן מדגיש את המציאות הבינונית בישראל בה משרדי הממשלה - ביטחון הפנים, החקלאות, הרווחה ואחרים - לא מזדרזים לבקש את הכסף כדי לסייע לציבור ולקדם תוכניות חדשות, אלא פשוט מתנהלים בעצלתיים כאילו מבחינת המגזר העסקי או השכבות החלשות, לא מתחוללת מלחמה קיומית בחוץ.

אמנם חלק מהסכומים יועדו והוקצו כבר לצרכים כמו לימודים בחופש הגדול במערכת החינוך, אולם כספים אחרים כגון סיוע שוטף לקשישים ונוער בסיכון, זקוקים אולי לתשומת לב יתרה בתקופה זו.

למעשה, אין לציבור דרך לדעת מי ממשרדי הממשלה הוציא כמה כסף מתוך הסכום הכולל. הדבר יוכל לקרות רק במידה ויאושר תקציב המדינה לשנת 2020, ורק כמה חודשים לאחר סוף השנה.