"הבן של רוני בירם ביקש וקיבל ממני תרומה, האבא גונב לי את החברה"

על סף איבוד השקעה של 3 מיליארד שקל בישראל, אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה באי.די.בי פתוח, נסער. כבר לא אותו יהודי רגוע, נינוח ומאמין, עד כדי נאיביות. בראיון ל"כלכליסט" הוא מסמן לראשונה מאז הגיע לארץ מטרות - ויורה. "זה בשביל ישראל, לא בשבילי", הוא אומר.  

היעדים שהוא מסמן: צחי נחמיאס, בעל השליטה במגה אור, ורוני בירם, מנכ"ל אקסלנס לשעבר וכיום עומד בראש קרן ברוש, שמחזיקה במרבית האג"ח של אי.די.בי. אלשטיין מגיע לשיחה עם שני בניו שהגיעו מארגנטינה, ומכריז: "הם באו להיות אתי במלחמה. אני אלחם".

אלשטיין עשה לא מעט שגיאות מאז נכנס לראשונה לקבוצה. זה היה ב־2012, כשרכש 10% ראשונים בחברת גנדן של נוחי דנקנר תמורת 100 מיליון שקל. העסקה הרימה גבות בשוק, משום שהשווי בה היה גבוה בהרבה מהשווי האמיתי של גנדן, שהחזיקה באי.די.בי כשזו כבר היתה במשבר. בהמשך הגיע אלשטיין לרכישת השליטה באי.די.בי יחד עם מוטי בן־משה, שממנו נפרד מאוחר יותר. הוא נתפס כמנהל כושל, אבל מציג נתונים אחרים בכל הנוגע לחברות־הבנות של אי.די.בי.

הרגע שבו עצר הזרמה של 70 מיליון שקל לאי.די.בי, שאליה התחייב, משכה את השטיח מתחת רגליו והובילה את מחזיקי שלוש סדרות האג"ח שלה לדרוש מבית המשפט את פירוק החברה. בית המשפט המחוזי מינה מפרק לחברה וכונס למניות השליטה בדסק"ש, החברה־הבת שהפכה במהלך שנוי במחלוקת לחברה־אחות כדי לעקוף את חוק הריכוזיות.

עוד לפני השאלה הראשונה אלשטיין יורה: "תשמע סיפור. לפני שלוש שנים הגיע למשרד שלי בבואנוס איירס בחור צעיר שהשתחרר מהצבא והציג את עצמו, אייל בירם. הוא בא עם רעיון מדליק: מדי שנה קרוב לעשרת אלפים תרמילאים צעירים מגיעים מישראל לדרום אמריקה. הוא רצה למנף את הטיול הזה של אחרי הצבא לקידום הדימוי החיובי של ישראל בעולם, באמצעות הכשרה הסברתית שיעברו לפני היציאה ופעילות עם צעירים מקומיים במדינות היעד בטיול.

זה רעיון נהדר. הוא הציג את העמותה שהקים ISRAEL IS, והתלהבתי. פתחתי בפניו את המשרד שלי, ואחר כך את הבית שלי, הילדים שלי ארגנו לו סיור בעיר והכירו לו אנשי מפתח לקידום המיזם, והוא הפך חבר שלהם. פתחתי גם את הכיס ותרמתי לעמותה. אני מארח הרבה ישראלים אבל את רובם הגדול במלון שלי. את הבית שלי אני פותח למעטים, ואת אייל בירם אירחתי לסוף שבוע בבית. הוא גם התארח בבית הנופש שלנו בפטגוניה. אהבתי את הנחישות והרעיון".

בירם הוא בנו של רוני בירם, שיחד עם גיל דויטש עומד בראש קרן ברוש, שהוקמה כקרן אקטיביסטית לרכישת מניות ואג"ח בחברות שונות. מאז עזבו לפני עשור את בית ההשקעות אקסלנס, עם קרוב למיליארד שקל שהצליחו לחץ מיצחק תשובה והפניקס במכירת מניותיהם, פועלים השניים בין היתר בכמה קרנות השקעה, חלקן קרנות חוב, ובחברות במצוקה, לצד משקיעים בעלי הון המצויים די מתחת לרדאר, כמו ג'ורג חורש. קרן ברוש היא שהובילה את המלחמה של מחזיקי האג"ח מול אלשטיין שהובילה לפירוק.

"כשבירם הילד בא אלי עם רעיון - לספר את הסיפורים הטובים על ישראל בדרום אמריקה - בירם האבא אחראי על גירוש היהודי היחיד שבא להשקיע בארץ, לבנות ולפתח כאן עסקים", הוא תוקף.  

אדוארדו אלשטיין | צילום: סיוון פרג'

"כל פעם ששאלתי מי מוביל את ההתארגנות נגדי, אמרו לי שאלה ברוש ובעיקר דויטש. אבל תמיד צריך לשים לב לבחור השקט ליד זה שעושה רעש, וזה בירם. תראה את האתר של ברוש. כותבים שם שהשקעה באי.די.בי היא השקעה טובה, זה נכתב לפני מספר שנים ואני שואל מה גרם להם לשנות את העמדה שלהם".

זכותם. ניהלתם משא ומתן והם לא קיבלו את הצעתך.

"עד ראש השנה הייתי כאן שישה חודשים וחצי ברצף. היו לנו פגישות עם נציגות סדרה ט'. ההצעה הראשונה שלנו נדחתה, גם השנייה, גם השלישית. לא קיבלנו מהם שום פידבק. הם עשו אסיפת אג"ח ועוד אסיפה. ומהצד שמעתי רחשים של 'תנו לו להשקיע 70 מיליון שקל, ושבוע אחר כך ניקח את החברה לבית המשפט'. שאלתי את פיני רובין (עורך הדין של אלשטיין ־ ג"ח), איך אני אמור להרגיש אחרי שהשקעתי 3 מיליארד שקל. הוא ענה, 'אתה חייב לזעזע את הספינה'".

ואז החלטת לא להזרים את 70 מיליון השקלים שהתחייבת.

"אל תשכח שזה קורה אחרי שמונה שנים שבהם השקעתי 3 מיליארד שקל, הגדלנו את ההון של החברות־הבנות, שופרסל, אלרון, גב ים. לא משכנו שום דיבידנד. לא משכתי שכר. פיני הציע שנקיים פגישה ביני לבין ברוש ואג"ח ט'. הם לא רצו לבוא".

ביקשת פגישה עם ברוש? עם בירם?

"עם רוני בירם. הוא לא ענה לי בכלל. פניתי גם דרך הרב שלו. הוא סירב. ואז פניתי לבן שלו, והוא ענה - בטח, אתה משפחה, כשבאותו זמן הוא מתבייש לומר שאבא שלו לא רוצה. באותו רגע הבנתי שרוני בירם הוא לא מנהיג של קבוצה שרוצה לבצע הסדר לגיטימי עם החברה, אלא איש שרוצה לסחוט, לגנוב. כשאתה מנסה פעם פעמיים, שלוש והוא מסרב שוב ושוב, אתה מבין שהוא לא רוצה שום הסדר.

"ותראה מה קרה בשבוע שעבר. אותם אנשים שבמשך שישה חודשים סירבו להיפגש אתי, ולא רצו להגיע להסכמות, סגרו בתוך שבוע הסכם מכירה של דסק"ש למגה אור. מה אני אמור לעשות? לשלם לאדם שסוחט אותי? סדר כזה לא ראיתי בשום מקום בעולם".

מימין: גיל דויטש ורוני בירם, קרן ברוש | צילומים: בועז אופנהיים, אוראל כהן

"הם מאמינים שהם מעל לחוק"

אלשטיין טוען שבקרן ברוש בישלו הסכם בזק עם נחמיאס למכירת דסק"ש. "הם טוענים שלקח להם שלושה שבועות לסגור הסכם עם נחמיאס. למיטב ידיעתי זה לקח שבוע. עמדתי בכל החובות שלי, לבנקים, למחזיקי האג"ח, לרשות המסים, לכל הקבוצה, משכורות, בונוסים - בלי לקחת שקל החוצה. הבנתי שזה ענין אישי. זה לא נורמלי שאני שמונה שנים משלם הכל ותוך שבוע סוגרים עם נחמיאס לקחת לי את החברה. היה את הסיפור של מגה אור איתנו".

כשבתחילת השנה חתמתם על הסכם למכירת ישפרו למגה אור, וזה התפוצץ. מה קרה שם?

"נחמיאס קנה מאיתנו את ישפרו ב־855 מיליון שקל. קצת אחר כך באו החבר'ה של תנופורט והציעו יותר. אחי (אלחנדרו, חבר דירקטוריון נכסים ובניין ואיש הנדל"ן בקבוצה - ג"ח) אמר לי, 'אני חושב שהוא חזק, ונתן לנו מילה. סגרנו איתו ולא נשבור את המילה'. היו לו 40 מיליון שקל לשלם כדמי רצינות. בשוק פרץ משבר הקורונה, אז ביקשתי ממנו לשלם משהו סמלי מתוך הסכום, שיפגין רצינות ומחויבות. הוא סירב.

כל השוק אומר שהוא אדם טוב, חיובי. בשבילי אדם טוב זה מי שעומד במילה שלו. אמרתי לו, 'שמע, אני חייב למכור'. הוא אמר - 'אין לך אף אחד אחר'. ואז סגרנו עם תנופורט, והוא הלך לבית המשפט, שזרק אותו החוצה. הוא לא כיבד לא את המילה שלו, לא את החתימה שלו ולא את ההסכם שסגר, וישפרו זו לא הדוגמה היחידה. הרי את כל מאות המיליונים שגייס כדי לרכוש את ישפרו הוא גייס באמצעות חברת החיתום אפסילון, שהיא שלנו.

"ואחרי שהוא החליט שלא רוצה לרכוש את ישפרו, הוא בא למנכ"ל דסק"ש דורון כהן ואמר לו - אני רוצה לרכוש את כל נכסים ובניין. דורון אמר שעם איש שלא עומד במילה שלו לא עושים עסקים. ובתוך הזמן הזה הוא קנה אג"ח של אי.די.בי (מגה אור רכשה אג"ח יד של אי.די.בי ב־60 מיליון שקל, מגובות במניות השליטה בדסק"ש, והצביע עמן בעד פירוק החברה - ג"ח).

נחמיאס וברוש הם המנהיגים של הקבוצה. אם הם חותמים על הסכם בתוך כמה ימים, צריך להבין איך זה עובד. הם אנשים די דומים, מאמינים שהם מעל החוק. מבחינתם הכל זה כסף כסף כסף, ולא ערכים. הם רוצים להראות לשוק דבר אחד - כאילו הם מגינים על גברת כהן מחדרה. אבל מה שהם באמת מנסים לעשות זה להשתלט על דסק"ש דרך אג"ח שבכלל הנפיק נוחי דנקנר לפני 15 שנה, כשהיה במצוקה. הוא הנפיק את הסדרה שעשתה את כל הבלגן, וברוש ואחרים קנו אותה בהשקעה ספקולטיבית. הם מנסים לבצע נגדי סחיטה חוקית".

צחי נחמיאס בעל השליטה במגה אור | צילום: ורד פיצ׳רסקי

קנית חברה, עם החוב הזה. צריך לעמוד בו, לא?

"אם הייתי במצב שלא פרעתי חובות של 25 מיליון שקל של חברות הקבוצה, זה נכון. אבל כל מה שנשאר מהחובות של אי.די.בי זה 1.8 מיליארד שקל, וזה בערך המתואם, כשבשוק היא נסחרת בחצי מזה. החוב הזה הוא לחמש שנים. סוחטים אותי בחסות החוק כדי לקדם את סדרה ט', שאין לה ביטחונות. ברוש ונחמיאס סחבו אחריהם את המוסדיים הרציניים, וכל זה בתקופה הכי גרועה בכלכלה המקומית והעולמית. מה שהם עשו בשבוע אחד, בין ראש השנה ליום הכיפורים, כשאני בכלל לא בארץ, זה לא נורמלי. בכל השנים שאני בארץ תמיד אומרים לי - אחרי החגים. בחגים לא עושים עסקאות והחלטות. אני לא מבין איך הם עשו מעשה בין ראש השנה לכיפור. בכל פעם שיש לי פגישה פרטית ואני מספר את זה אני שומע, 'אני מצטער בשבילך', ועונה - אני מצטער בשביל ישראל. כסף בא והולך. אנשים מחוץ לישראל אוהבים את המדינה יותר מהישראלים".

אתה מצטער על זה?

"כסף בא והולך. בספרים של אירסה כבר מחקנו את ההשקעה הזו והיא רשומה באפס. מתסכל, כי אף אחד לא התקשר למשל למנהלים של החברות־הבנות לשאול מה מצב החברה ואיך זה לעבוד עם אדוארדו ועם האנשים שלו. אני בטוח שאפילו אם היו מתקשרים לאיציק אברכהן (מנכ"ל שופרסל שאלשטיין מכר את האחזקות בה לאחרונה - ג"ח), הוא היה מספר שעזרנו לו להגדיל את ההון, נכנסו לאינטרנט במכירות והקמנו את המרלוג".

למה מכרתם מניות שופרסל?

"אני יודע שאומרים שעשינו טעות. זה לשון הרע לצורך הסחיטה החוקית. מכרנו מניות שופרסל כי אג"ח דסק"ש הגיעו ל־10%-9% ואצלנו בשערים כאלה צריך לפרוע, אם יש יכולת. אנשים שלא עשו עסקה אחת בחיים שלהם מבקרים אותנו על עסקאות בעלי עניין כשבפועל לא עשינו כמעט כאלה, וכאמור לא דיבידנדים ולא עמלות. פרענו 25 מיליארד שקל והם לוקחים את החברה בגלל 70 מיליון שקל".

כרגע לפחות מצוי אלשטיין בנחיתות מול מגה אור ונחמיאס, שסגרו הסכם עקרונות עם מחזיקי האג"ח שלפיו תרכוש קבוצת מגה אור את השליטה (70%) בדסק"ש מידי כונסי הנכסים תמורת 950 מיליון שקל; נקבע רף מינימום לתוספת של 40 מיליון שקל למי שירצה להציע הצעה גבוהה יותר, כלומר 990 מיליון שקל לפחות.

עתה ממתינים המחזיקים לראות אם אלשטיין אכן יילחם על השליטה בדסק"ש, כשבהצעה לא מחייבת שהגיש דיבר על 900 מיליון שקל. "נילחם על דסק"ש עד הסוף ואני מאמין שארכוש אותה בחזרה. הכי חשוב זה לעשות ולא לדבר. המסר העיקרי שלי - אני אלחם. מבטיח שאלחם ושאקנה את דסק"ש. אני רק מבקש שיתייחסו אליי נכון, הן חוקית והן מוסרית. אדם בא בלי כלום לעולם ועוזב בלי כלום. ישראל זה עדיין הבית שלי. כאן אם תשכח סלולר או לפטופ במסעדה, יתקשרו ויחזירו לך. כנראה כשמדובר בחברה, אי.די.בי, זה אחרת. עשיתי עסקים 40 שנה ובשבוע שולחים אותי מכאן".

השוק נותן לך פרמיה שלילית.

"אני יודע שברוש עושים קמפיין שטוען שאנחנו לא טובים. אבל אנחנו אנשים ישרים, עובדים. מילה זו מילה. חתימה זו חתימה. החברות בקבוצה חזקות היום בהרבה ממה שהיו לפני 10 שנים. אנשים שכחו שכשנכנסנו, החברות היו חלשות כי משכו מהם דיבידנדים של מאות מיליוני שקלים. עשינו שינוי של 180 מעלות בכולן. רק בכלל ביטוח לא יכולנו לעשות כלום, כי לא קיבלנו היתר שליטה. היו לנו 65% מהמניות ולא יכולנו למנות אפילו דירקטור.

משמונה קומות פירמידה ירדנו לשתיים, ואנחנו רואים מה התוצאות. אנחנו מייצרים ערך וברוש הם ספקולנטים. אני מאוכזב ממחזיקי האג"ח בנושא כלל ביטוח. הם לא הרימו קול צעקה על העוול שנעשה לנו באיבוד המניות ופגיעת הערך בחברה. הם נשארו פסיביים. תראה חברה אחרת, ישראייר. היא היתה הישראלית היחידה בחברות התעופה שעבדה יום יום במשבר הקורונה וטסה. בגב ים הגענו לנכסים במיליון מ"ר. אין לנו מטוסים פרטיים או מאבטחים אישיים. אנחנו עסוקים בעבודה".

דווקא אני הבנתי שמחזיקי אג"ח ט', והכוונה לקרן ברוש, היו מוכנים לסגור ולקבל 55 אגורות לשקל חוב.

"כשהאג"ח נסחרו ב־20 אגורות הצעתי להם את כל הנכסים של החברה. הם סירבו. זה רק מראה שמראש הם רצו רק דבר אחד - לקחת לי את החברה. זו לא מלחמה על כסף אלא על ערכים".

אני מבין שבסביבה הקרובה שלך מתנגדים למהלך לרכישת דסק"ש.

"סאול (זאנג, היועץ המשפטי והשותף של אלשטיין - ג"ח) אומר לי, 'הישראלים לא אוהבים אותך. אתה לא רואה את זה? אתה רוצה לזרוק עוד כסף?'. אני עונה לו שנכון שישראל מקום קשה, אני אוהב את המקום וזה הבית שלי אבל אני מוקף ב־10% האנשים היותר רעים. תמיד אמרו לי שקשה לעשות עסקים בישראל, אבל תמיד חשבתי - לפחות לא גונבים ולא סוחטים שם".

רוני בירם אמר בתגובה: "אני לא בקיא בתורמים של עמותת ישראליז, שהבן שלי עומד בראשה. בכל מקרה אני לא מבין מה הקשר בין התרומה לעמותה לבין קרן ברוש. ברוש פועלת לפי פרמטרים כלכליים בלבד כדי להשיג ערך למשקיעים שלה".

אייל בירם אמר בתגובה: "צר לי ואני מתבייש בשביל אלשטיין שכל יוזמת התרומה שלו הייתה למטרת קידום יחסי הציבור הכלכליים שלו. משרד יחסי הציבור שלו הוא זה שפנה אלי לשם כך. חשוב לציין שאין שום קשר בין עמותת ישראליז ומתנדביה שפועלים מתוך ערכי שליחות וציונות לקידום ישראל בעולם לבין חברת איי די בי".