צילום: עמית שעל
דיון בוועדה להגנת הסביבה: "דוחות מבקר המדינה הוכיחו שהפיקוח הפנימי על הניסויים בבע"ח כשל"
כך אמר עו"ד גלעד הלר, היועץ המשפטי של העמותה למען מדע מוסרי, בדיון של הוועדה להגנת הסביבה בראשות ח"כ מיקי חיימוביץ', שעסק בשאלה "מי ישמר על החוקרים בניסויים?". הדיון חשף שוב את המתחים בין המדענים למגיני בעלי החיים, לדבריו: "ברגע שהמוסד בחר את נציג הציבור, הוא כבר לא נציג ציבור שאמור לפקח באופן אובייקטיבי מתי מנסרים גולגולת של קוף"
דילמת הניסויים בבעלי חיים עלתה בשבוע שעבר בכנסת וחשפה שוב את החשדנות וחוסר האמון המסורתיים בין אנשי המדע למגיני בעלי החיים. וצריך לדייק: הוויכוח הוא לא על שאלה "האם" (לבצע את הניסויים) אלא על ה"איך". כולם מסכימים על נחיצות הניסויים לרפואה, למדע, לרווחת בני האדם. הוויכוח הוא על רווחת בעלי החיים בתהליך הזה.
קראו עוד בכלכליסט
את הדיון ניהלה ח"כ מיקי חיימוביץ' ראש ועדת הגנת הסביבה. השאלה התמקדה בצירוף נציגי ציבור עצמאיים לוועדות שמאשרות את הניסויים - השאלה הגדולה של "מי ישמור על החוקרים?" החוקרים שמבצעים ניסויים לא שונים משופטים, פרקליטים, עיתונאים ושאר בעלי מקצוע שמתנגדים לביקורת ופיקוח חיצוניים.
קצת רקע חיוני. בישראל 18 גופים (בתי חולים, מוסדות מחקר, חברות מסחריות) שעורכים בשנה ניסויים בכחצי מיליון בעלי חיים. קופים, חזירים, חולדות, עכברים, תרנגולות, דגים. וזה לא כולל את מערכת הביטחון שאין נתונים לגבי כמות ואיכות הניסויים שהיא מבצעת. הניסויים מאושרים לארבע מטרות בלבד: רפואה ומניעת סבל; מחקר מדעי; בדיקה או יצור חומרים וחפצים; הוראה.
כל ניסוי חייב אישור – גם לוודא שמטרת הניסוי היא למטרה חוקית, וגם להבטיח את ביצועו במגבלות הבאות: הפחתת הסבל של בעלי החיים למינימום הנדרש (למשל בשימוש במשככי כאבים); הפחתת מספר בעלי החיים בכל ניסוי למינימום הנדרש; ובעיקר, שימוש בחלופות כשזה אפשרי. עו"ד ליויאן סגל מ"מיתר", חבר במועצה לניסויים בבעלי חיים, מדגים מהי חלופה: "בשיעור, בתואר ראשון בביולוגיה, חותכים ופותחים יונה. מיותר לגמרי, כי יש חלופה טובה בהרבה סרטון שמוקרן על מסך גדול עדיף על התגודדות התלמידים סביב היונה שממילא רק חלק באמת מצליח לראות משהו".
סגל נמנה על "מגיני בעלי החיים" במועצה שמונה 23 חברים. המועצה נועדה לפקח על הניסויים ומרבית חבריה הם נציגי מוסדות שמבצעים ניסויים או נהנים מהם כמו התעשיינים. סמכות הפיקוח של המועצה "מואצלת" לוועדות פנימיות במוסדות עצמם. סוג של חתול ששומר על השמנת, כי המוסד בוחר במפקחים שאומרים לפקח על חבריהם החוקרים. לפני שנים, הוחלט למנות לוועדות הפנימיות "נציג ציבור". ומסתבר שגם את החבר הזה בוחר המוסד.
"הפיקוח הפנימי כשל"
"דוחות עומק של מבקר המדינה הוכיחו שהפיקוח הפנימי הזה כשל. אמון הציבור ברגולציה הפנימית הזו שווה לאפס", אמר עו"ד גלעד הלר, היועץ המשפטי של העמותה למען מדע מוסרי", "ברגע שהמוסד בחר את נציג הציבור, הוא כבר לא נציג ציבור שאמור לפקח באופן אובייקטיבי מתי מנסרים גולגולת של קוף או מפילים חומר נפץ על חזיר".
פרופ' חגי ברגמן מהאוניברסיטה העברית, חוקר מוח ומטפל במחלת הפרקינסון: "כן, אני מנסר גולגלות של קופים כדי לחסוך סבל מבני האדם"....
פרופ' שלמה ואגנר מאוניברסיטת חיפה שמכהן כראש ועדה לאישור ניסויים: "הוועדה מתפקדת יפה. האינטרס שלנו הוא שהניסוי יתבצע בצורה הראויה ביותר. כשמדברים על נציג ציבור איך נמנע מצב שיגיע נציג שמתנגד אידיאולוגית לניסויים, יתקע אותם בהתנגדויות, יתקע מקלות בגלגלים, איך נבטיח שזה לא יקרה?"
דברים אלה מדגימים את המתח המובנה בין המדענים למגיני בעלי החיים. בין המגינים יש בהחלט קומץ שנוטה לאלימות מילולית קשה, שרואה בניסויים פשע נגד הטבע, הגלובוס והיקום. כמו שנתניהו רואה במפגינים אנרכיסטים ופורעי חוק. אנשי המדע חוששים שאלה יסתננו לוועדות הפנימיות. לכן הם מציעים שהמוסד ימנה בעצמו את נציג הציבור, ורצוי שזה יהיה איש מקצוע. "אצלנו יש נציגת ציבור שופטת בדימוס", מתגאה פרופ' יורם גוטפרוינד מהטכניון, "אצלנו לא נותנים הנחות. תבינו את מהות העבודה שלנו – החוק כבר קבע שהחוקר יכול לעשות ניסוי. תפקידנו לבדוק שהמחקר יעמוד בתנאי האתיקה. בודקים איך ולא האם לבצע. לכן חשובה מקצועיות הוועדה".
משיב עו"ד סגל: "השאלה איננה אם השופטת ראויה או לא, אלא האם היא בת משפחה של מישהו בטכניון. ניסו למנות נציגת ציבור באחד החברות. בבדיקה שלי התברר שהגברת היא אשתו של מנכ"ל החברה. אף אחד במועצה לא טרח לבדוק". והוא גם לא חושב שחיוני שהנציג יהיה איש מקצוע. גם היועץ המשפטי לממשלה לא חושב כך. בדוח מ-2014 הוא ממליץ, באמצעות עו"ד עירין ענבר-אייזינגר: "ראוי למנות שופט בדימוס לעמוד בראש המועצה. מינוי שופט עשוי לסייע בקבלת החלטות המאזנות באופן ראוי בין האינטרסים השונים המיוצגים במועצה". ומחוות דעת היועץ עולה שבאנגליה עמדה פעם בראש המועצה עיתונאית, וכיום פרופ' למדעי החברה. "במדינות אחרות כצרפת ודנמרק", נכתב, "מובילים גורמים משפטיים את הפיקוח שנחזה לפיכך כאוביקטיבי ולא תלוי באינטרסים המחקריים והכלכליים".
בישראל עומד בראש המועצה לניסויים בבעלי חיים פרופ' יעקב גופס, חוקר סרטן מוערך מאוניברסיטת בן-גוריון. "גילוי נאות", פתח את דבריו בכנסת, "אני משתמש בעכברים בניסויים". גופס תיאר את הקושי במציאת נציגי ציבור ראויים: "קשה לשכנע אנשים להתנדב לוועדות בגלל הסטיגמה שאתה כאילו מאשר להתעלל בבעלי חיים".
בין הצדדים נטושות מחלוקות נוספות. מחלקת המחקר של הכנסת הציגה בדיון נתונים. למשל, שתשעים אחוז מהניסויים נעשים למטרות המוסכמות של רפואה ומחקר. רק אחוז אחד להוראה. הלר: "תחת המלה מחקר נכנסים ניסויים רבים במחקר בסיסי שאינם חיוניים". וסגל חוזר לדוגמא של ניתוח היונה המיותר בשיעור ביולוגיה: "אחוז אחד מחצי מיליון זה 50 אלף בעלי חיים".
הנתונים מלמדים שתשעים אחוז מבעלי החיים שמשמשים לניסויים הם בעלי חיים "נחותים": מכרסמים, בעלי כנף, דגים. סגל: "אני חושב שהאבחנה צריכה להיות מסוגלות ומודעות לסבל. קופים אכן חווים פחד ואימה יותר מדגים". והמחלוקת הגדולה מכל: האם הפיקוח מונע ניסויים. סגל בוועדה: "אף אחד לא אומר לכם כמה בקשות לניסויים סורבו? התשובה היא אפס". המדענים הקימו מחאה וסתרו טענה זו, אבל מחלקת המחקר של הכנסת לא הציגה נתנונים ברורים לשאלה זו.
"נשמח לקבל פרטים על ניסויים שסורבו", אמרה ח"כ מיקי חיימוביץ שסיכמה את הדיון: עמותת "חיים בסביבה" (המאגדת כמאה ארגונים בנושאי הסביבה – מ.ג.) היא זו שתקים את המאגר של נציגי הציבור לוועדות הפנימיות. ייקבעו קריטריונים מי יכול לשמש נציג ותיבחן האפשרות ששכרו ישולם על ידי המועצה ולא על ידי המוסד עצמו.
ונותרה רק שאלתו של ח"כ מאיר כהן מ'יש עתיד': "מה כוחו של נציג הציבור אם הוא רק אחד מבין 5-6 חברים בחברים. מה כוחו של האחד הזה לא לפוצץ את החזיר...."