הסנאטורים העדיפו להחליף מהלומות ושכחו את המשתמשים ברשתות החברתיות

אמרה ידועה קובעת שאם כולם שונאים אותך, אתה בטח עושה משהו נכון. במקרה של ענקיות הרשת, רק חצי מהאמרה הזו נכונה: כולם שונאים אותן, אבל בכלל לא בטוח שהן עושות משהו נכון.

אמש (ד') מנכ"לי פייסבוק, גוגל וטוויטר, שמפעילות את פלטפורמות הרשת החשובות ביותר בכל הנוגע לשיח המקוון והפצת מידע (פייסבוק באמצעות הרשת החברתית ואינסטגרם, גוגל דרך יוטיוב ומנוע החיפוש) הגיעו לעדות בסנט האמריקאי. העילה הרשמית היתה ביטול סעיף 230 בחוק ההגינות בתקשורת (Communications Decency Act) מ-1996, שמקנה להן הגנה רחבה מתביעות בגין תוכן שפרסמו משתמשיהן. אבל הסיבה האמיתית היתה קמפיין ממושך של טראמפ ותומכיו הרפובליקנים כנגד פלטפורמות אלו, בטענה שהן מצנזרות קולות ימניים ושמרניים בגלל נטייה שמאלנית-ליברלית של עובדיהן וראשיהן.

טיעונים מסוג זה מועלים תדירעל ידי פוליטיקאים ודוברים מימין, וגם כיכבו בסבב השימועים הראשון של מארק צוקרברג בקונגרס לפני כשנתיים וחצי . המהומה סביב סעיף 230, החלה אחרי שטוויטר הצמידה אזהרה לציוץ של דונלד טראמפ שהפיץ מידע שקרי על הצבעה בדואר בבחירות הנוכחיות. מגבלה זו, שלא היתה האחרונה, הניבה צו נשיאותי של טראמפ שמבטל (ללא סמכות וללא השפעה בפועל) את ההגנה שמקנה לרשתות החברתיות סעיף 230. התוצאה הייתה מחול שדים סביב הסעיף, ששיאו בדיון בקונגרס אתמול.

אף אחד, גם לא מי שמצהיר זאת בריש גלי, לא באמת מעוניין בביטול סעיף 230, בוודאי לא כמטרה עיקרית. למעשה, כל מי שחושש מצנזורה של הרשתות החברתיות או מהטיה שלהן נגד קבוצה זו או אחרת צריך לחשוש מביטול הסעיף. הסרת ההגנה שמוקנית להן תאלץ את החברות להפעיל מדיניות צנזור רחבה הרבה יותר, מחשש לתביעות נוספות נגדן, לצד הפעלת מגיניות צנזורה נרחבת הרבה יותר. מדובר בלא יותר מקרדום לחפור בו במאבק של הימין נגד הרשתות החברתיות בגין תחושה לא מבוססת של אפליה לרעה; מקל אזהרה לנופף מולן.

השקפה זו זכתה לחיזוק בעקבות הדיון אמש. סעיף 230, שהיה העילה הרשמית לכינוסו, היה לא יותר מהערת שוליים בדיון בן ארבע שעות, שכלל בעיקר שלל איומים, יריבות מפלגתית, בריונות וכמובן מיסאינפורמציה. סנאטורים רפובליקנים התעניינו יותר בתקיפת פייסבוק וטוויטר על החלטתן לצנזר או להגביל חשיפה של פוסטים שעסקו בסיפור שקרי ב״ניו יורק פוסט״ בנוגע לבנו של ג'ו ביידן. "מר דורסי, מי לעזאזל בחר אותך ומינה אותך להחליט לאיזו מדיה מותר לדווח ומה לציבור האמריקאי מותר לשמוע", תקף הסנטור טד קרוז את מנכ"ל טוויטר, ג'ק דורסי.

סנטורים דמוקרטים, מנגד, ניצלו את הזמן שלהם בעיקר לתקיפת עמיתיהם הרפובליקנים בכל הנוגע לעצם כינוס הדיון. "זו הונאה", תקפה הסנטורית איימי קלובשר. הסנטורית תמי דקוורת' אמרה שעמיתיה "מציבים את האינטרסים האנוכיים של דונלד טראמפ לפני הבריאות של הדמוקרטיה שלנו". ברגעים המביכים ביותר החלו הסנטורים להתנהג כמו חברי כנסת, כלומר לצעוק זה על זה.

סעיף 230 בקושי אוזכר. לפי ניתוח של ״הניו יורק טיימס״, מ-81 השאלות של הסנטורים הרפובליקנים 69 עסקו בצנזורה ובאידיאולוגיה הפוליטית של עובדי החברות שאחראים לבקרת התוכן. הדמוקרטים, מנגד, שאלו 48 שאלות, מרביתן סביב רגולציה והפצת מידע שגוי או מסולף.

בימין בטוחים שהרשתות החברתיות נגדם. ולא רק בארה"ב, בוועדת הטכנולוגיה של הכנסת נערך השבוע דיון תחת הכותרת "חסימות אנשי ימין בפייסבוק". הדיון היה כזו פארסה, שמומחים עצמאיים שהוזמנו אליו סרבו לקחת בו חלק. אפילו יו"ר הוועדה, ח"כ עינב קאבלה, הודתה בפתיחתו שהוא מתקיים רק בגלל חובה פרלמנטרית ושמדובר ב"קרקס פוליטי שלא נועד להביא לבירור אמיתי של הנושא המהותי". בסופו של יום, הדבר היחיד שיצא מדיון זה הוא פוסט מזויף שהקריאה ח"כ אסנת מארק, וסירובה להקשיב לעמיתיה שהתריעו בפניה שמדובר בפייק ניוז שנועד להשחיר את פעילי המחאה נגד ראש הממשלה.

אבל האם יש בסיס לטענות להטיה אנטי-שמרנית ואנטי-ימנית ברשתות החברתיות? יש בוודאי לא מעט ראיות אנקדוטליות לכך. הסערה סביב הגבלת הסיפור על בנו של ביידן היא דוגמה עדכנית. ב-2017, פייסבוק הסירה פרסומות לקמפיין לסנט של מתמודדת רפובליקנית, בטענה ששורה מתוכן, "מכירת חלקי גוף של תינוקות", היא "מלהיטה" ולכן מנוגדת למדיניות שלה. הרשת החברתית שינתה את עמדתה יום מאוחר יותר. ב-2016, הואשמה פייסבוק בכך שאזור "הנושאים החמים" שלה מדכא כלי תקשורת שמרנים, טענה שהחברה הכחישה.

מחקר שביצע "האקונומיסט" ב-2019 גילה שאם יש בגוגל הטיה, הרי שהיא לטובת דיווחים חדשותיים אמינים, ולא לרעת אתרי ימין, ושאין במנוע החיפוש של החברה הטיות אידיאולוגיות לכאן או לכאן.

בפייסבוק, לפי נתוני חברת CrowdTangle מסוף אוגוסט, הפרשן השמרני המוביל בן שפירו זכה לאורך 30 ימים ל-56 מיליון אינטראקציות (תגובות, שיתופים ולייקים) – יותר מ"הניו יורק טיימס", "הוושינגטון פוסט" ו-NPR ביחד. פוסטים מהאתר הימני ברייטבארט זכו ל-4 מיליון אינטראקציות, יותר מכל העמודים של כל חברי הסנאט הדמוקרטים גם יחד.

מחקר בן תשעה חודשים של ארגון השמאל Media Matters for America, העלה שלא רק שפייסבוק לא מפלה נגד עמודים שנוטים לימין, אלא שעמודים אלו זוכים ליותר אינטראקציות מאשר עמודים עם נטייה לשמאל. לפי הממצאים, בין ינואר לספטמבר עמודי ימין זכו ל-6 מיליארד אינטראקציות, 43% מכלל האינטראקציות של עמודים שעוסקים בפוליטיקה אמריקאית, אף שפרסמו רק 26% מהפוסטים בנושא. עמודים ללא נטייה פוליטית פרסמו 59% מהפוסטים (3.2 מיליון), אך גרפו רק 30% מהאינטראקציות, ועמודי שמאל פרסמו 26% מהפוסטים וזכו ל-16% מהאינטראקציות.

אז פרט למקרים אנקדוטליים, בחינה רחבה לא העלתה ראיות להטיה של פלטפורמות מקוונות נגד ימנים. ובינתיים, גם פעילים ליברלים בארה"ב מאשימים את פייסבוק בצנזורה וטוענים שהרשת החברתית מסירה תוכן שלהם. כך גם בישראל: פעילי מחאה שנחסמו בפייסבוק, לדברי החברה מכיוון ששיתפו תוכן בהיקפים שעונים על הגדרות החברה לספאם, מה שמוביל לחסימה אוטומטית בלי קשר למהות התוכן עצמו. בין אם הסיבה לכך היא שמנהלת המדיניות של פייסבוק בישראל, ג'ורדנה קוטלר, עבדה בעבר כיועצת של נתניהו, או סתם "מזימה בינלאומית" כללית.

אולם לעומת התלונות מימין, לטענות משמאל אין מגפון בדמות חברי כנסת או סנאטורים שמנצלים את הבמה שניתנה להם על מנת לתקוף את הרשתות החברתיות, העיקר לזכות לזמן מסך ולצבור קצת נקודות אצל הבוחרים.

אז כן, כולם שונאים את פייסבוק, טוויטר וגוגל, בטוחים שהן מתנכלות להם ומצנזרות אותם. אבל זה ממש לא אומר שהן עושות משהו נכון. לחברות הללו, במיוחד לפייסבוק, יש לא פעם מדיניות סינון תוכן וחסימה בעייתית, במיוחד בכל מה שקשור למשתמשים הפרטיים. הרשת החברתית תגביל או תחסום משתמשים מסיבות שנראות שרירותיות או עלומות, בלי שקיפות מספקת לגבי הסיבות לחסימה או ההליך שהוביל אליה פעמים רבות בלי האפשרות לערער על ההחלטה. לא מדובר בהתנכלות אישית או על בסיס אידיאולגי, רק בהתנהגות תאגידית אטומה. אבל בעבור מי שנמצא בצד השני של ההתנהגות הזו, זה בהחלט יכול להראות כהתנכלות לא מוצדקת. ואם המעגל החברתי של אותו משתמש מורכב מאנשים בעלי זהות אידיאולוגית שסבלו מיחס דומה, אפשר בקלות להבין איך מתפתחת תפיסה שלרשת החברתית יש הטיה אנטי-ימנית או אנטי-שמאלנית.

לפייסבוק ולפלטפורמות האחרות אין הטיה מסוג זה. אם כבר, יש להן הטיה ״אנטי-משתמשית״, כזו שגורמת למשתמשים להרגיש בעת מצוקה שהם נלחמים במכונה ענקית וחסרת פנים שאי-אפשר לנצח. אם ענקיות הרשת רוצות לשנות את הביקורת שיש עליהן בהקשר זה, הן לא צריכות לעשות יותר מדי, רק להיות שקופות הרבה יותר בהליכי החסימה וההגבלה שלהן, ולאפשר למשתמשים להרגיש שיש להם עם מי לדבר במקרה הצורך.