צילום: ג'וד מוסקוביץ'
כך "הצילה" שוויץ את מעצב הכובעים מאור צבר
כל הפרויקטים של צבר נעצרו בגלל הקורונה. פתאום הפקת מחול בשוויץ יצרה עבורו, בחיים ובבמה, “אי של שפיות". לדבריו, "מעציב שכאן לא רואים את החשיבות שבתרבות, הקולגות שלי ואני נזרקנו לסוף התור"
לפני שהתפרצה הקורונה, ידע מעצב התלבושות והכובען מאור צבר איך תיראה 2020 עבורו. זו היתה אמורה להיות שנה של הגשמת פנטזיות: עם פרויקטים בהודו, אנגליה, ניו יורק ושוויץ, ואז "יום אחד, הכל קרס כמו דומינו. הייתי יכול להתרסק, אבל החלטתי ללכת כל יום לסטודיו". ואכן, גם אם לא לפי התוכנית, קרו לצבר הרבה דברים טובים מאז: הפקת כובעים "קולקציית הקורונה" שלו זכתה לחשיפה בתקשורת הגרמנית, ההפקה בשוויץ יצאה לפועל, וכעת הוא עובד גם על ספר כובעי אוכל שישלב מתכונים של 20 שפים שהכנסותיו ייתרמו לפרויקט למען נזקקים וניצולי שואה.
צבר (42), בוגר שנקר, מעצב תלבושות לתיאטרון ולמחול כ־15 שנים. זמן רב עבד עם להקת המחול הקיבוצית, היה מעורב בפרוקטים שונים בארץ ובחו"ל — והוא גם האיש שעיצב את השמלה של נטע ברזילי לאירוויזיון. לפני כשש שנים פתח את מותג הכובעים האקסטרווגנטי־דרמטי שלו הקרוי על שמו מתוך תחושה ש"אני חייב לפרוק את היצירתיות שבי בלי שמישהו יאמר לי מה אפשר לעשות ומה לא". מאז ומעולם, הוא מספר, אהב כובעים ונהג לשלב אותם ביצירותיו.
הכובעים שלו אמנותיים, ואינם תלויים בטרנדים אופנתיים. קהל לקוחותיו מגוון ובינלאומי וכולל לקוחות שרוצות להתהדר בכובע לקוקטייל או נשף ואפילו למירוצי סוסים. אבל הוא גם מעצב כובעים עם הומור בהשראת מזון, יצורי ים ועוד. “אני אוהב להשתמש בהומור וצבע“, הוא מעיד על עצמו. כך גם בקולקציית הקורונה שהכין בחודשים האחרונים.
לאחרונה חזר מסאן גאלן בשוויץ, שם שקד על פרויקט תלבושות למחול עם הכוריאוגרף נדב צלנר, ובחודש הבא ייסע לשם שוב לעבוד על תלבושות למופע בלט אחר. "זה לא מובן מאליו שיש לי עבודה", הוא אומר. "הקולגות שלי נאבקים על המקום שלנו ועל התרבות בישראל. אני מרגיש שנזרקנו לסוף התור".
לדבריו, אפשר למצוא דרך לעבוד גם בימים של ריחוק חברתי. בשוויץ, למשל, הועלתה הצגת הבכורה של המופע שהיה שותף לו בתיאטרון שפועל על פי החוקים. "בזמן שעבדתי שם, הכרתי מעצב אחר שעבד על אופרה ובדיוק הכין מסכות לקאסט, כי הזמרים היו קרובים מדי. מתאימים את ההפקה לתקופה. מקצרים ומשנים הכל כדי להתאים לדרישות. יש חשיבות לתרבות ומעציב אותי שכאן אין את אותה חוויה. זה מתחיל מההבנה של חשיבות הדבר — ואז מוצאים פתרונות".
בהפקה שעבד עליה עם צלנר, "בנינו עולם של פנטזיה", הוא מספר, "זה מופע מחול מודרני, סיפור אבסטרקטי. דיברנו על עולם דמיוני שנדב יצר, אי של שפיות, שמבחינתנו היה בעצם סוג של ביקורת על העולם שלנו. בעולם הפנטזיה האנשים מעוותים ורקובים, אבל כולם חיים באחווה וקבלה האחד את השני" . צבר היה אמור לנסוע פעמיים לשוויץ אך בגלל השמים הסגורים נסע רק באוקטובר ועבד שם במירוץ נגד הזמן. "הגענו עם סקיצות; הסגר נתן לנו זמן ואיפשר לפצח את הפנטזיה ולהגיע למיצוי מקסימלי של הרעיונות שהבאנו".
