טראמפ ונתניהו – חמש נקודות דמיון והבדל אחד

דונלד טראמפ, שהפציע על הבוקר, לפי שעון ישראל, בנאום קלאסי של 'אכלו לי, שתו לי', הזכיר את בנימין נתניהו בנאום שנשא בבית המשפט ביום תחילת משפטו.

דמיון 1 - המסר

הדמיון אינו בתפאורה (נתניהו גרר אתו לבית המשפט את הדוכן הרשמי ומבחר משריו ושרתיו) - אלא בתוכן, במסר: הדיפ סטייט מנסה להדיח מנהיג ימין מכהן. בישראל הדיפ סטייט זו הפרקליטות, שתפרה לראש הממשלה תיקים הזויים. בארה"ב אלה הזיופים שמטים את תוצאות הבחירות בחסות הדואר החורק ושוללים מטראמפ את הרוב המובהק. בשני המקרים מסרבים טראמפ ונתניהו להכיר במציאות ובפרוצדורות הדמוקרטיות, שמאיימות על המשך שלטונם.

דמיון 2 - ההתבטאויות

דמיון נוסף הוא בשפה. טראמפ מדבר על "קבוצה עצובה של אנשים מנסה לפגוע בהצבעה של תומכיי". 'קבוצה עצובה' מזכיר קצת את ה'חמוצים' של נתניהו - אותם יצורים עלובים, ממורמרי-עד, בעלי נפש מעוותת ומסוכסכת. נתניהו מדבר על המפגינים נגדו כ"מפיצי מחלות" (טראמפ, אגב, הוא מפיץ-על), ושניהם מסמנים את מתנגדיהם כשמאלנים חתרנים, שיעשו הכל כדי להיפטר מהשליט שמבטא את רצון העם. כלומר, הם פועלים נגד רצון העם.

דמיון 3 - הצורך הנואש להמשיך לשלוט

דמיון חשוב שלישי הוא הצורך הנואש של השניים בהמשך שלטונם, כתעודת ביטוח מול האתגרים המשפטיים המאיימים עליהם. נתניהו "חייב" להגיע למשפטו, אם לא יצליח לסכל אותו, כראש ממשלה מכהן. טראמפ חוסה תחת חסינות נשיאותו, שמגינה עליו מפני תביעות האורבות לו כשישוב להיות כאחד האדם והאזרח. מדובר בהחזרי מס, בשיבוש מהלכי משפט ועוד הליכים שפורטו בפרויקט של בלומברג. לשניהם, המשך הכהונה הוא נכס יקר מפז אל מול תובעים ובתי משפט.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו | צילום: איי פי

דמיון 4 - המפלגה זה אני

הדמיון הרביעי הוא, כמובן, השמדת הערך המפלגתי. אין יותר מפלגה רפובליקנית, ואין יותר ליכוד. יש טראמפ ונתניהו, שמרוממים את עצמם מעל המפלגה. נתניהו אמנם צמח מבפנים וטראמפ הוא אאוטסיידר, אבל שניהם ביצעו סוג של השתלטות עוינת. התוצאה זהה והזיהוי הושלם: 'המפלגה זה אני'.

דמיון 5 - רמיסת הדמוקרטיה

וכך נקשר גורלם של השניים באסטרטגיה משותפת, שמסכמת את נקודת הדמיון החמישית: הרמת יד על הדמוקרטיה באמצעות 'בייס' שנלכד בקסם הסמכותני, הכריזמטי, שמבליט מסרים דומים: שנאת זרים, שנאת אליטות, שנאת ממסדים. רטוריקה מפלגת ומשסעת, שנועדה ליצור דה-לגיטימציה ליריבים פוליטיים ולפרוצדורות ממלכתיות, שלא משרתות את המנהיג. שניהם מהפכנים שבועטים בנורמות, בכללי המשחק, ב'פוליטיקלי קורקט', כדי ליצור סדר מדינתי חדש שבו הדמוקרטיה מאבדת בהדרגה מצביונה ונהפכת לשלטון יחיד של מנהיג - שהוא גם 'העם', גם המפלגה וגם מעל הכל.

השוני הגדול - תקופת הכהונה המותרת בחוק

המזל של האמריקאים הוא בהבדל שקיים בין השניים. גם אם טראמפ ייבחר, זו כהונתו האחרונה, שכן נשיאות בארה"ב מוגבלת לשתי קדנציות בלבד. על נתניהו אין הגבלה דומה, וככל שזה תלוי בו ובמשפחתו - הם אתנו לנצח.