צילום: פלייסטיישן
הקרב בין סוני למיקרוסופט יכריע את עתיד הגיימינג
השבוע קורה אירוע של פעם בשבע שנים: השקת הדור הבא של קונסולות המשחק. אחרי תבוסה צורבת לסוני בסיבוב הקודם, מיקרוסופט שינתה אסטרטגיה ומנסה להפוך את עצמה לנטפליקס של הגיימינג. אם תצליח, היא עשויה לשנות מודלים עסקיים בני שלושה עשורים
השבוע נפתח אחד הקרבות העסקיים הכי גדולים של העשור הקרוב. מצד אחד, המפלצת האמריקאית מיקרוסופט, שנסחרת בשווי של כמעט 1.7 טריליון דולר. בצד השני, התאגיד היפני סוני, שנסחר בקצת יותר מ-110 מיליארד דולר. באמצע נמצא אחד השווקים הכי מסקרנים וצומחים בעולם – גיימינג. ב-10 בנובמבר תשיק מיקרוסופט שתי גרסאות חדשות לקונסולת Xbox. יומיים לאחר מכן סוני תשיק את הפלייסטיישן 5 ובכך ייגמר באופן רשמי דור הקונסולות הקודם, שהושק לפני 7 שנים, ויתחיל דור חדש.
עוד מגיימריסט
את הדור הקודם סוני ניצחה בענק, כמעט בנוק-אאוט. מאז השקת הדור בנובמבר 2013 ועד יולי, סוני מכרה 112 מיליון קונסולות פלייסטיישן 4. מיקרוסופט, רק 48 מיליון Xbox One. הנתון הזה עצוב עוד יותר עבור מיקרוסופט לאור העובדה שנינטנדו מכרה כבר 62 מיליון עותקים מקונסולת הסוויץ', שיצאה רק במרץ 2017.
הפעם, אף אחד לא מבטיח שההיסטוריה הזאת תחזור על עצמה. יותר מזה, בשבע השנים האלה, הגיימינג מצא את דרכו עמוק לתוך המיינסטרים - והקורונה סללה מסלול להמשך מואץ של המגמה הזאת. עוד לפני פרוץ המגפה, זה גרם להמון חברות ענק, מהחזקות בעולם, לפתוח במירוץ להפוך לנטפליקס של עולם המשחקים ולהנגיש אותו לעוד מיליוני אנשים.
את הסיבוב הקודם Xbox הפסידה. אין עוררין על כך. אבל עבור מיקרוסופט כמכלול לא מדובר במכה אנושה. אם המצב היה הפוך, סוני היתה בקרשים. חטיבת הגיימינג מהווה את המרכיב המרכזי בפעילות החברה, עם כמעט 26% מההכנסות. אצל מיקרוסופט רבת הזרועות, מדובר ברק קצת יותר מ-5%, שלא לדבר על הפערים העצומים בשוויי השוק של החברות. הנתונים הללו יוצרים בעצם סוג של מעמד כפול למיקרוסופט: היא אנדרדוג בשוק הגיימינג אבל פייבוריט במבט על - וחטיבת הגיימינג שלה נאלצה לחשוב מחדש על המוצר שלה בגמישות ומקוריות הנדרשים מסטארט-אפ, אבל בגיבוי מלא של הכיסים העמוקים של החברה-האם, מהעמוקים ביותר על הפלנטה. גם כאן, מיקרוסופט מגמדת את סוני, עם ערימת מזומנים של 136 מיליארד דולר בכיס, לעומת 5.2 מיליארד דולר של המתחרה.
לפני כחודשיים מיקרוסופט מצאה לכסף הזה שימוש שיכול לתת לה יתרון משמעותי בקרב, כאשר רכשה ב-7.5 מיליארד דולר את ענקית הגיימינג בת'סדה. מדובר באחת ממפתחות המשחקים הגדולות ביותר בעולם, שבאמתחתה סדרות ענק כמו Doom, Fallout ו-Elder Scrolls.
לשפוך כסף על הבעיה זו דרך אחת לפתור אותה, אבל במיקרוסופט הפיקו לקחים מהתבוסה הצורבת, ושמים את כובד משקלם על פתרון אחר: שירות המנויים גיים פאס (Game Pass), המציע גישה לספריה של מאות משחקים בתמורה ל-10-15 דולר בחודש. כמהלך משיק, מיקרוסופט מוציאה גרסה רזה וזולה של ה-Xbox החדש בשם Series S, וזו אמורה לשמש יותר מהכל כמכשיר ייעודי לגיים פאס.
בסוף זה התוכן שמכריע
לפני שמבינים איך מיקרוסופט מתכוונת לנצח בשבע השנים הקרובות, צריך להבין מה גרם לה להפסיד בשבע השנים שחלפו. פלייסטיישן של סוני הוא אחד המותגים החזקים ביותר בתעשיית הגיימינג כולה, אבל זה לא הסבר מספק; קיימים הבדלים בין הביצועים של ה-Xbox לאלה של הפלייסטיישן, אולם הם זעירים ונוטים לטובת מיקרוסופט; לפלייסטיישן ממשק משתמש הרבה יותר פשוט וזורם; Xbox מתפקדת גם כמרכז מדיה ביתי, אבל משתמשים רבים פסחו על הפונקציה הזו לחלוטין, בטח ברגע שטלוויזיות חכמות הפכו לסטנדרט. אז איך בכל זאת יש מנצח כל כך ברור בתחרות בין שני מוצרים מאוד דומים, כמעט זהים?
התשובה נעוצה בסוגיית המשחקים הבלעדיים. רוב המשחקים שיוצאים היום לשוק מגיעים במקביל לפלייסטיישן, לאקסבוקס, למחשבים אישיים ויותר ויותר גם לסוויץ'. רק משחקים בודדים זמינים באופן בלעדי בקונסולה ספציפית, ואלו בדרך כלל מיוצרים על ידי חברות-בנות של יצרניות הקונסולות, או חברות הנמצאות איתן בקשרים עסקיים הדוקים. סוני למשל עובדת צמוד עוד מימי הפלייסטיישן 1 עם הסטודיו Naughty Dog, שפיתח בעבר את סדרת משחקי הפלטפורמה המהירים והחמודים "קראש בנדיקוט", שהיו ממשחקי הדגל של הקונסולה. עם המעבר לגרפיקה תלת מימדית עשירה יותר ויכולות הפקה מורכבות יותר, הסטודיו העביר את הדגש למשחקי אקשן קולנועיים עתירי עלילה, כמו הסדרות Uncharted ו-The Last of Us. למיקרוסופט היו הצלחות בתחום, בעיקר סדרות האקשן Gears of War ו-Halo, אבל הן מלכתחילה לא היוו תחרות מספיק גדולה, מה גם שהעניין בהן דעך לאורך השנים. לעומת זאת, בסוני הימרו פעם אחר פעם על משחקים בלעדיים שהפכו ללהיטים גדולים, הן מבחינה ביקורתית והן מבחינה מסחרית - ולא הפסיקו לשחרר להיטים כאלה ממש עד הימים האחרונים של דור הקונסולות.
לקראת השקת הפלייסטיישן 5, סוני מתבצרת עמוק באסטרטגיה של "עוד מאותו דבר שהביא לנו יותר מ-50% משוק הקונסולות". במיקרוסופט, לעומת זאת, הצליחו לגשת לבעיה מזווית אחרת וזה תקופה שחטיבת המשחקים של החברה נמצאת במה שנראה כמו תהליך של שינוי עומק בגישה שלה. כעת, עם השקת הדור החדש, נראה שהגישה הזאת מתכנסת לאסטרטגיה ברורה וממוקדת.
זה בא לידי ביטוי גם ברכישת בת'סדה. מיקרוסופט טרם הודיעה רשמית אם הסדרות האהובות שרכשה יהיו בלעדיות לקונסולה שלה בדור הבא – ובהחלט ייתכן שלא – אך כבר עכשיו זו מכה רצינית לתדמית של סוני בתור "החברה עם כל המשחקים השווים". פתאום יש אפשרות סבירה מאוד שמשחקי ענק, כאלה שעשרות מיליוני אנשים בעולם מחכים להם בדריכות, לא יגיעו לפלייסטיישן 5 או אפילו רק יגיעו באיחור.
סוני מתנהגת בשאננות של מנצחים. זה דבר מסוכן כשהיריב שלך גדול ממך פי 2. הסיכון הזה גדול עוד יותר בעידן שבו הגבולות נמחקים, בלעדיות הופכת לחוזה של שנה במקרים רבים וספריות של משחקים מוצעות ב־10 דולר לחודש.
מי תהיה הנטפליקס של הגיימינג
בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים תוהים מתי תגיע "הנטפליקס של הגיימינג". אם חושבים על נטפליקס כמו שהיא כיום – שירות סטרימינג שמאפשר לצפות בספריית תכנים אדירה באופן מיידי – הגיימינג לא שם. גוגל השיקה בשנה שעברה שירות סטרימינג כזה בשם Stadia, אבל נכון לעכשיו הוא לוקה בחסר, בעיקר בגזרת יציבות החיבור לסטרימינג וגודל ספריית התוכן. אבל אם נזכרים בימים המוקדמים של נטפליקס, שהחלה כשירות ששולח למנויים הביתה סרטים על גבי DVD בתמורה לתשלום חודשי קבוע, מבינים שהמהפכה המקורית היתה במתן גישה חופשית להמון המון תוכן. מהפכת הסטרימינג, שאפשרה גישה מיידית לתכנים האלה, הגיעה רק אחר כך.
וכאן נכנס גיים פאס של מיקרוסופט, עם יותר מ-200 כותרים ותוספת של כמה נוספים מדי שבוע. משמעות הדבר המיידית ברורה לכל צרכן: שלם פחות, קבל יותר משחקים – ובעיקר תקבל חופש גדול להתנסות במשחקים בלי להתחייב. משחק חדש הוא עסק יקר, שיכול להגיע כיום ל-60 דולר וכבר מדברים על עלייה ל-70 דולר בתקופה הקרובה. במקום, מיקרוסופט מציעה לשלם במצטבר לאורך שנה מחיר של 2-3 משחקים, בתמורה ליותר משחקים ממה שהאדם הממוצע יכול לשחק בחודש, בשנה ואולי אי פעם. לא כולם בהכרח הכי חדשים ואין שם הכל, אבל תמיד יש הרבה במה לשחק.
וכאן מגיע ההימור הגדול של מיקרוסופט, שעשוי להתברר כהברקה: Xbox Series S, הגרסה הזולה והנגישה של הקונסולה החדשה. הגרסה היקרה, Series X, נמכרת ב-500 דולר ומציעה את כל השיפורים הגרפיים שהחומרה המודרנית יכולה להציע. ה-S לעומתה עולה רק 300 דולר (1,349 שקל בישראל), ומציעה כוח עיבוד חלש יותר, כזה שלא עולה בהרבה על הדגמים החזקים ביותר מדור הקונסולות הנוכחי. זה אולי חיסרון, אבל הוא משני בלבד עבור קהל היעד שמיקרוסופט מקווה לכבוש באמצעות Series S.
כבר כמה שנים טובות ששוק משחקי הקז'ואל - משחקים קלילים, קצרים ופשוטים יחסית - מהווה מבחינה עסקית נתח גדול ומשמעותי יותר משוק הגיימינג ה"כבד" או המסורתי, זה שבקונסולות ובמחשבים האישיים. מיקרוסופט הסתכלה על עולם הגיימינג הקז'ואלי והפיקה ממנו לקח פשוט אך לא מובן מאליו: אנשים רוצים לשחק בקלות, בנוחות ובזריזות. Series S היא קונסולה לגיימרים קז'ואלים, או לכאלו שאינם גיימרים בכלל. אלה לקוחות שיכולים לשלם סכום התחלתי לא גבוה לצד מנוי חודשי ולקבל אספקה קבועה של משחקים.
מבחינת הדיל שמיקרוסופט מציעה, אין שום תחרות ל-Series S. גם סוויץ' עולה 300 דולר, אבל לא רק שאין לה גיים פאס, אלא שנינטנדו ידועה כקפוצת יד במיוחד בהנחות על הכותרים הגדולים שלה. אפשר גם לקנות מחשב אישי באותו מחיר ולהתחבר באמצעותו לגרסת ה-PC של גיים פאס, אבל הוא לא יהיה מסוגל להריץ את רוב המשחקים, וגם את אלה שכן בביצועים לוקים בחסר. כשקונים קונסולה, לעומת זאת, העסקה כוללת מעין הבטחה מצד היצרן לשבע שנים של שקט מדאגות חומרה. המשחקים אולי לא ירוצו הכי חד והכי מרהיב גרפית שיש, אבל בכולם אפשר לשחק בלי בעיות עד לסוף דור הקונסולות.
התזמון שבו הקונסולות החדשות יוצאות לשוק מאפשר גם ל-S החלשה יותר לקרוץ לקהל יותר אנין, מהסיבה הפשוטה שקצב השיפור בגרפיקה של משחקים ירד בצורה משמעותית מהרגע שבו היא נהייתה פוטו-ריאליסטית באופן משכנע. כל המשחקים שיראו מדהים ב-Series X יראו טוב מאוד או לפחות בסדר ב-Series S. ההבדלים בין משחקים מודרניים למשחקים מ-2015 הם ברמת הפירוט, הזיעה על המצח של הגיבור, כמה מחוספסת הטקסטורה של העלים הנופלים בשלכת. אין מה להשוות לעומת הפערים בין משחקים מ-1995 למשחקים מ-2000 או בין משחקים מ-2000 למשחקים מ-2005.
מה ינצח, כמות או איכות?
ומה לגבי הגיימרים הכבדים, שלא רוצים לוותר על המשחקים הבלעדיים של סוני? להם פיל ספנסר, מנכ"ל חטיבת אקסבוקס, פיזר רמז בראיון לאתר הגיימינג Kotaku: ה-S יכולה לשמש גם כ"קונסולה שנייה". רוצים את הפלייסטיישן היקר ואת המשחקים הבלעדיים השווים של סוני? אין בעיה. אבל אם אתם כבר בעניין של לפזר סכומי כסף גבוהים על התחביב היקר שלכם, למה שלא תכניסו הביתה גם קופסא קטנה וזולה של אקסבוקס ותהנו מכל המשחקים שהיא יכולה להציע בלי לרכוש אף אחד מהם? אם חלק מהמשחקים האלו הם Doom או Fallout, סיכוי טוב שגם המעריצים הכי אדוקים של סוני יפתחו את הדלת לקונסולה הקטנה והערמומית של מיקרוסופט.
בסוני משדרים עסקים כרגיל – ויותר מזה, ממהרים לנסות לכבות את השריפה שגיים פאס הדליק. ג'ים ראיין, מנהל ונשיא חטיבת הגיימינג של סוני, מצהיר בכל הזדמנות שהוא לא מאמין במודל של השירות. בראיון בספטמבר אמר כי המודל אינו בר-קיימא, "פיתוח משחקים עולה מיליונים, בחלק הרבה יותר מ-100 מיליון דולר. בשביל חברות אחרות שנמצאות במקום שונה אולי זה יכול לעבוד, בשבילנו לא", אמר. "מה שאנחנו מציעים ללקוח, מה שמגדיר את הפלטפורמה שלנו, זה משחקים חדשים ומצוינים".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה