"חותמו של נתן זך קיים בכל שיר שנכתב עד היום עברית"

נתן זך, מגדולי המשוררים וחתן פרס ישראל, הלך לעולמו בסוף השבוע. בעוד חודש בדיוק היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־90. פרופ' מנחם פרי, עורך בהוצאת הקיבוץ המאוחד בה ראו אור רוב כתבי זך, מתאר אותו כ"מנהיג ומוליך. זך הוליך את הספרות למקומות שהיא נמצאת בהם, והשפעתו היתה מעבר לשירים שלו. כל הנוכחות והפעילות הספרותית שלו, במיוחד בשנות ה־50 וה־60, והכתיבה הביקורתית שלו שינו את פני הספרות, והשפיעו על עשרות משוררים. בשירה יש את מה כותבים ואת איך כותבים, והאיך כותבים עדיין תחת כנפיו. זך השפיע בעיקר על משוררים בני דורו שהיה המנהיג שלהם, וגם על הדורות שאחרי. חותמו קיים בכל שיר שנכתב עד היום עברית, כולל של אלה שמתמרדים נגדו".

המשורר נתן זך ז"ל | צילום: ורדי כהנא

לצד כתיבת שירה, תרגום ועריכה, עסק זך מאמצע שנות ה־50 בביקורת ספרות, והקים את חבורת "לקראת" המהפכנית יחד עם משוררים בהם יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ' ודוד אבידן, שקבעה כללים ונורמות חדשות בשירה העברית. במאמר הביקורת המפורסם שלו, “הרהורים על שירת אלתרמן”, מסוף שנות החמישים, ביקר זך בין השאר את אלתרמן, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, על השפה הגבוהה והמליצית, הקצב והחריזה. "נתן זך היה יוצר ששינה את הנוף התרבותי", אומר פרופ' ניסים קלדרון, מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. "השינוי שהוא עשה מקביל למה שביאליק עשה עם המעבר מיהדות ללאומיות. השינוי הענק של זך הוא המעבר לחשיבה ביקורתית. החשיבה האלתרמנית היתה גדולה ומשפיעה כי היא חגגה את היהודי החדש, וזך בא ואמר — היהודי החדש מלא בעיות. הוא נתן לכולנו את הכלי הכי חשוב נגד משבר — ביקורתיות. הביקורת היתה גם כלפי עצמו, להלן 'בכל פעם שאני מתאהב/ משהו בי מסרב'. הוא היה גדול המבקרים של דורו". קלדרון כינס לפני שנתיים את שיריו של זך בספר "רגע אחד שקט בבקשה". "אין שני שירים שלו שהם אותו דבר, וכל ספר שלו הוא הרס של הקודם, כדי להיות מקסימום ביקורתי כלפי אתמול, ולעשות דבר חדש. הפעם האחרונה שנפגשנו היתה לפני שנה במוסד הטיפולי כשכבר היה דמנטי. הוא זרק משפט מצחיק, והדיאלוג פתאם היה אפשרי דרך ההומור שעבד. אנשים לא יודעים שהיה לו חוש הומור אדיר".

זך הותיר חותמו גם על המשורר רוני סומק, בן הדור שאחריו. "נתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן היו מבחינתי משוררים שהלכו עם הראש בקיר ואז שברו את הקיר, במובן הזה שהם לקחו את העברית, שהיתה עד רגע כתיבתם מאוד מכופתרת עם חולצה לבנה, והוכיחו שהיא פוטוגנית גם בחולצת טריקו. העברית נהייתה פתאם חילונית ומוזיקלית. היופי והכוח שלו כמשורר זה ביכולת הכידרור והלהיטות. את זה אני מאוד אוהב וזה מאוד השפיע עלי".

נתן זך ז"ל | צילום: יובל חן

חברו האדריכל ישראל גודוביץ' מספר על חברות מיוחדת. "אני לא כתבתי שירים והוא לא תכנן בתים, אבל הוא תכנן את נשמת האומה, ואני את מחסה האומה, והיה שילוב יפה בינינו, אהבתי אותו מאוד ועצוב לי". על דרכו המקצועית הוא מוסיף, "הוא ידע לחבר את הישראליות עם הבינלאומיות. ידע ליצור את הקשר האמיתי בין הישראלי החדש לעולם הגדול, והפך את השירה העברית לשירת עולם, בזכות הקשרים שלו באיטליה, גרמניה ואנגליה. אבל כמה שהיה בינלאומי ככה היה שורשי, הלא השיר הכי ישראלי שיש הוא 'כי האדם עץ השדה'". כשישבו יחד בקפה לא דיברו על שירה. "הוא לא דיבר על שירה, הוא היה משורר. כשהוא דיבר זו היתה השירה עצמה. הוא היה צופה נלהב שלי כשהייתי ב'האח הגדול'. את השיחה שלנו על 'האח הגדול' ב'תולעת ספרים' על בקבוק קוניאק ביקשתי מחבר שלי לצלם והיא מתועדת".

עשרות משיריו הולחנו והפכו לפס הקול של המדינה, בהם "יופיה אינו ידוע" בביצוע שלמה ארצי, "איך זה שכוכב", "כלבלב הוי בי די בם בם", ו"לא טוב היות האדם לבדו" של מתי כספי (האחרון גם בביצוע של יהודית רביץ), "כשצלצלת רעד קולך" שהלחין חנן יובל, וכמובן "כי האדם עץ השדה", שהלחין שלום חנוך לנורית גלרון לאלבום "שירים באמצע הלילה" (1981). באלבום, כולו משירי זך, נכלל גם השיר "כולנו זקוקים לחסד". זך אמר לא פעם שגלרון היא המבצעת הטובה של שיריו. במידה מסוימת אפשר לזקוף לזכותו חלק משמעותי מהצלחתה. לפני 11 שנה חזרה גלרון לזך באלבום "ואז בא לנו", כשעל העטיפה התנוססה תמונה משותפת של שניהם. בסרטון שפרסמה גלרון אמרה: "הוא היה אדם כריזמטי עם חוש הומור נהדר, היה מוזיקלי ואהב מוזיקה. אהבתי אותו מאוד. הוא היה משורר ענק, אב ואם ומורה דרך רוחני בשבילי. היתה בו יכולת נדירה להיכנס לנפש האדם, לפחדים, לחולשות, לאהבות ולתשוקות שלו".

עוד מוזיקאי שיצר קשר מיוחד עם זך היה שפי ישי, שאף הלחין את שירו "שבעה", ומספר על קשר של שנים. "לפני 25 שנה נכנס נתן זך באמצע הופעה שלי בחיפה, מעולם לא הכרנו לפני. סיפרתי לקהל שהלחנתי את השיר של נתן, וביקשתי את רשותו לשיר. בסוף השיר הוא עלה לבמה וחיבק אותי חיבוק גדול. החיבוק החזק שלו נמשך שנים ארוכות בהן נפגשנו, שוחחנו שיחות מרתקות וגם הופענו יחד. עצוב לי מאוד להיפרד". עם היוודע דבר מותו ספדו לו רבים, בהם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. "'ועוד לא אמרת הכל' והלכת, נתן זך היקר. ומי ידייק לנו את תמצית הכאב? ומי ילוש את השפה העברית ביד מקורית ומדויקת כל כך? ומי יתאר לנו את החיים שעוד יכולים לצמוח בינינו?".

ארונו של זך יוצב מחר בין השעות 11:00־13:00 בתיאטרון "צוותא" (אבל גבירול 30, תל אביב) , והציבור יוכל לחלוק לו כבוד ולעבור על ארונו תוך שמירה על כללי הקורונה. מחר (ב') בשעה 14:00 תיערך ההלוויה בבית העלמין בקיבוץ עינת.