צילום: רן ארדה
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לבקר בעולם המרתק של ריף כהן, להכין ספגטי מיט בולס של תמרה אהרוני, לקפוץ לסוף שבוע בשטוקהולם בסדרת טלוויזיה חדשה ולהתרגש מסיפור שמתחיל בצעד תימני
לבקר בעולם המרתק של ריף כהן
באלבום השלישי והמצוין שלה שיוצא עכשיו, "Quelle Heure Est-Il" ("מה השעה"), משלבת ריף כהן בקולה הענוג והמרגש, בין העתיק למודרני, ומגישה קולאז' של ז'אנרים מוזיקליים – אוריינטלי, ערבי קלאסי, מרוקאי, היפ הופ, בארוק וטראפ. שלוש שנים היא עבדה על האלבום הזה, והתוצאה אישית מאוד, וכוללת שירים באנגלית, צרפתית, מרוקאית ועברית. על ההפקה המוזיקלית הראפר עטר מיינר, שכמוה יודע לשלב בין הגרוב של המזרח והמערב, ומתבל את האלבום בנגיעות וביטים אלקטרוניים. כהן משתפת פעולה גם עם תמיר מוסקט שהלחין איתה את שיר הנושא, ועם קרן אן ודודו טסה בשיר הנהדר "Tomber de haut" ("נופלת מגובה רב"). אחרי אלבומה הראשון הוחתמה כהן על ידי השלוחה הצרפתית של יוניברסל, מה שהוביל להצלחתה באירופה ובעיקר בטורקיה, והשנה אפילו שרה בסרט ההמשך של בוראט. האלבום הזה יחזק ללא ספק את מעמדה כאחת היוצרות המרתקות שפועלות כיום.
מאיה נחום שחל
מתכון
ספגטי מיט בולס, תמרה אהרוני, simplycooking.co.il
מצרכים לכ־8 מנות
לכדורי הבשר:
• 750 ג' בשר טחון
• בצל לבן גדול
• 2-3 שיני שום
• 1/2 צרור כוסברה
• 2 ביצים
• 1/2 כוס פולנטה או פרורי לחם
• מלח
• פלפל שחור
לרוטב:
• 5 כפות שמן זית
• 6-7 שיני שום
• 1 פלפל צ'ילי אדום
• 700 מ"ל (כ־3 כוסות) עגבניות מרוסקות
• 1.5 כוס מים רותחים
• 1 כפית סוכר
• מלח
• פלפל שחור
• חבילת ספגטי
אופן ההכנה:
מכינים את כדורי הבשר: שמים במעבד מזון בצל, שום וכוסברה וטוחנים למחית אחידה.
מעבירים את תערובת התיבול לקערה.
מוסיפים לקערה את יתרת המרכיבים של הכדורים, ומערבבים היטב לתערובת אחידה.
בידיים משומנות יוצרים מהתערובת כדורים בגודל של כדורי פינג פונג.
מכינים את הרוטב: קוצצים את השום והצ'ילי דק.
במחבת גדולה או סיר רחב מחממים שמן זית.
כשהשמן חם מוסיפים את השום והצי'לי ומטגנים כ־2־3 דקות.
מוסיפים את יתרת המרכיבים, מערבבים ומביאים לרתיחה.
מסדרים את כדורי הבשר בתוך הרוטב, סביב דפנות הסיר, ובמעגלים כלפי פנים.
מכסים ומבשלים כ־30 דקות, במחצית זמן הבישול הופכים את הכדורים בתוך הרוטב.
מגישים עם ספגטי.
רעות ברנע
לשלוח מעטפות רקומות
במסגרת סופ"ש "אוהבים אמנות" בתל אביב, אמנית הרקמה המעניינת בתיה שני פותחת את הסטודיו שלה לקהל (במגבלות התקופה). המבקרים יוכלו לראות את תהליכי העבודה שלה, ולצפות בשלבי הקמת התערוכה החדשה שלה, "על החתום", המציגה אלפי מעטפות שיצרה שני בשלושת העשורים האחרונים. "התחלתי טרום עידן האינטרנט, חייתי בחו"ל וזו היתה דרכי לשמור על קשר", אומרת שני. "התייחסתי אל המעטפות כאל נשאיות אמנות: יצרתי עליהן קולאז'ים, תפרתי, רקמתי ציירתי גזרתי — ושלחתי אותן באמצעות הדואר לכתובות שונות בעולם, חלקן דמיוניות והמעטפות חזרו אלי". במסגרת הביקור אפשר לרכוש את ספרה ,"ככל שיותיר לנו חוט השני", ובו עבודותיה המרשימות העוסקות בנשיות באמצעות רקמה, גם על חולצות לבנות עמוסות דימויים אמורפיים נאיביים המשולבים בטקסטים רקומים, לרבות נושא האלימות נגד נשים. ההכנסות יועברו למרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הפלך 6, תל־אביב. חמישי, שישי 10:00־16:00, שבת 10:00־17:00.
עילית מינמר
טלוויזיהלקפוץ לסוף שבוע בשטוקהולם
אישה צעירה ויפה מתחילה לעבוד בחברה ותיקה ומבוססת, בעיר בירה אירופאית, ומלמדת שם שיטות דיגיטליות עכשוויות, כמו החשיבות במדיה חברתית. נשמע מוכר? כן, זו תמצית העלילה של "אמילי בפריז", וגם של "אהבה ואנרכיה", הקומדיה השוודית החדשה, שכמו "אמילי", נמצאת בין עשר הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס השבוע. אבל בכך מסתכם הדמיון. כי סופי (אידה אנגבול, "הגשר") היא שוודית ולא אמריקאית. היא נשואה ואם לשני ילדים, שאת שגרת יומה העמוסה היא מפיגה בעינוג עצמי, כשהיא צופה בפורנו באייפון שלה, במקומות שבכל רגע יכולים להפריע לה. עניין זה, המופיע כאקדח במערכה הראשונה, יורה, ואף מתפוצץ לה בפנים, כאשר מקס (ביורן מוסטן), עובד צעיר צילם אותה במצב זה, ובהמשך מתפתח ביניהם מין משחק, שבו כל אחד מאתגר את השני בלעשות משהו נועז. בנוסף לעלילה הסקסית, "אהבה ואנרכיה" מתפתחת גם כסדרת מקום עבודה, על הוצאה לאור חשובה. זו סדרה מהנה, מפתיעה, שבאין נסיעות אחרות, כיף לנסוע דרכה למקום עם אוויר קר וצלול, ולאן שלא מסתכלים הכל וכולם בו יפים.
רותה קופפר
דוקו
להתרגש מסיפור שמתחיל בצעד תימני
"בדילוגים קלים", שישודר ביום רביעי ב־yes דוקו, הוא לכאורה עוד סרט דוקומנטרי של סטודנט לקולנוע שמחליט לצלם את סבתא שלו. אלא שסבתא של גיא הודס, בוגר סם שפיגל, היא תרצה הודס, ומתברר שהיא אחת החלוצות הגדולות של ריקודי העם, ובגיל 97 היא מעדיפה לטוס, ללמד הורה ולהרקיד אנשים בכל העולם מאשר להתמודד עם העובדה שבישראל אף אחד כבר לא מתעניין באמנות שלה. “בדילוגים קלים”, הוא סרט קצר, מקסים ונוגע ללב גם כי הנכד מטשטש בערמומיות את הקו בין תיעודי לבדיוני וגם כי דמותה מלאת החיים של תרצה גודס הופכת עד מהרה למשל על חלוציות ועל המדינה, אותה היא מעדיפה לראות מרחוק ולא לחוות את שברוני הלב של החיים בה. אז היא מגיעה לכאן רק לביקורים ורק כדי לרקוד.
יאיר רוה
