אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מאירוע לאירוע: על פסטיבלי הקולנוע היהודי והגאה המקוונים שנפתחים השבוע צילום: 2018 CTMG, Inc

מאירוע לאירוע: על פסטיבלי הקולנוע היהודי והגאה המקוונים שנפתחים השבוע

הפסטיבלים מביאים עד הבית תוצרת משובחת, כולל סרט חדש של סת רוגן ודיוקן של מרסל מרסו. מתברר שבהיעדר בתי קולנוע, הציבור אימץ באופן מרשים למדי את החלופות האינטרנטיות ופסטיבלי הקולנוע אונליין זוכים להצלחה יפה

12.11.2020, 08:06 | יאיר רוה

מתברר שבהיעדר בתי קולנוע, הציבור אימץ באופן מרשים למדי את החלופות האינטרנטיות ופסטיבלי הקולנוע אונליין זוכים להצלחה יפה. השבוע מתקיימים בארץ לא פחות משלושה פסטיבלי קולנוע אונליין: פסטיבל סרטים בערבה (אותו סיקרנו ביום חמישי), פסטיבל הקולנוע היהודי של ירושלים (החל מאתמול) ופסטיבל TLV לקולנוע גאה (החל מהיום). אם בשנים קודמות היינו צריכים לבחור פסטיבל אחד ולהפסיד את האחרים שמתקיימים בעיר אחרת, היום אפשר לשבת בבית ולזפזפ בין פסטיבלים. כך שאם, למשל, אתם אוהבים סרטים העוסקים ביהדות ובזהות מינית תוכלו לצפות ב"שבעה בייבי" מתוך הפסטיבל היהודי וב"חתונה עם סבתא" מתוך הפסטיבל הגאה — שני סרטים שבקלות היו יכולים להחליף ביניהם מקומות ואיש לא היה מרגיש.

הנה כמה מהסרטים שכבר ראינו משני הפסטיבלים שנפתחים השבוע.

מתוך הסרט "חמוץ אמריקאי". חלק מהסרטים היו יכולים להחליף פסטיבלים בלי שנרגיש, צילום: 2018 CTMG, Inc מתוך הסרט "חמוץ אמריקאי". חלק מהסרטים היו יכולים להחליף פסטיבלים בלי שנרגיש | צילום: 2018 CTMG, Inc מתוך הסרט "חמוץ אמריקאי". חלק מהסרטים היו יכולים להחליף פסטיבלים בלי שנרגיש, צילום: 2018 CTMG, Inc

פסטיבל TLV

הקורונה הצילה את פסטיבל TLV (בכתובת: tlvfest.com). כבר שנים שלא היה לפסטיבל הזה רפרטואר קולנועי כה מרשים. אולי כי קל יותר להשיג סרטים למהדורות אונליין? אולי כי השנה היתה פחות תחרות מפסטיבלים אחרים? לא משנה הסיבה התוצאה היא שכמה מהיוצרים הבולטים והסרטים המסקרנים מפסטיבלי הקולנוע בשנה האחרונה התקבצו כאן.

"מתיאס ומקסים". סרטו האחרון של קסאבייה דולן מקבץ קבוצת חברים לסוף שבוע של שתייה ושטויות וחשיפת סודות ורגשות מודחקים. את קסאבייה דולן אני אוהב לסירוגין, ובעיקר כשהוא קצת מנמיך את הווליום של המלודרמה שלו. "מתיאס ומקסים" (בו דולן עצמו מגלם את דמותו של מקסים) הוא לא מסרטיו המעולים, אבל זה סרט מקסים ומהנה (גם אם מעט צפוי ובנאלי), עם דיאלוגים שנונים וכרגיל אצל דולן — עריכה מוזיקלית משובחת.

"אמה". עוד סרט פחות בולט של במאי נודע: פבלו לוריין ("נרודה", "ג'קי") הצ'יליאני הציג את "אמה" לפני שנה בפסטיבל ונציה. הסרט קצת מבולבל, אבל הוא יפהפה. כבר מהשוט הראשון הנהדר שלו, של רמזור עולה באש — זה הסרט הכי מרשים ויזואלית והכי סוחף מבחינה קולנועית שתראו השבוע. קצת כמו "אביבה" של בועז יכין, שהוצג בפסטיבל חיפה, גם כאן זהו סרט על אהבה קיצונית וחיפוש אחר זהות מינית שמועבר באמצעות ריקוד. זה מעין "הנעליים האדומות" בצ'ילה: אמה היא רקדנית צעירה והיא נשואה לכוריאוגרף ולמנהל להקת המחול הקשוח והמתעלל רגשית (גאל גרסיה ברנאל). שנה לפני כן השניים אימצו ילד בן שבע, אבל אחרי שהילד התפרע והצית את הבית, הם החליטו להחזיר אותו לרשויות הרווחה, החלטה שמייסרת את אמה שמחליטה לפרק את הבית, לעבור לגור עם אשה ולצאת לשרוף את העולם.

"קוראים לי בגדד" ו"אחת מאלף". עדיין בדרום אמריקה עם סרט מברזיל וארגנטינה (בהתאמה). הראשון זכה בפרס הראשון במסגרת "ג'נריישנס" לסרטי התבגרות בפסטיבל ברלין והשני היה סרט הפתיחה של אותה מסגרת. שני הסרטים מספרים על נערות, טומבוי, אחת מהחבר'ה בחבורות של בנים — עד שהן מבינות שמי שיעמדו לצידן ולא ינסו לתקוף ולהציק להן הן הבנות. "קוראים לי בגדד" הוא הטוב מבין השניים, בעיקר כי הוא מתרחש בקהילת הסקייטרים של ברזיל וסצינות הסקייטינג בסרט נהדרות.

פסטיבל הקולנוע היהודי

"חמוץ אמריקאי". סרט הפתיחה המקסים של הפסטיבל היהודי (בכתובת: jfc.org.il/course/jjff2020) הוא פרויקט יהודי למהדרין בהפקת סת רוגן, שגם מככב בו ומופיע בתפקיד כפול, תחילה כיהודי דתי מרוסיה ב־1919 שמהגר לברוקלין בעקבות פוגרום. כשהוא נופל לחבית במפעל המלפפונים החמוצים שבו הוא עובד הוא מתעורר 100 שנה אחר כך ומגלה את נכדו ההיפסטר, שחי בברוקלין אחרת לגמרי ואין לו שום קשר ליהדות שלו. מסע השורשים של הנכד — שמתחיל כמתבולל גמור ולבסוף משלים מניין לקדיש — מעט חלש, אבל הסרט חינני, משעשע ומלא לב.

מתוך הסרט "אמה", צילום: יח"צ מתוך הסרט "אמה" | צילום: יח"צ מתוך הסרט "אמה", צילום: יח"צ

"התנגדות". אם יגידו לכם שיש סרט על ימיו של הפנטומימאי מרסל מרסו ברזיזסטנס הצרפתי בימי השואה מיד תדמיינו סרט של מל ברוקס, כולו מלא בדיחות על פנטומימאי נגד נאצים. אבל "התנגדות" הוא סרט רציני כמו המוות והוא אכן מספר על מרסל הצעיר, בנו של קצב צרפתי, שמנסה להיות שחקן רציני שמחכה את צ'רלי צ'פלן בקברט המקומי ואז נהיה מודע לגורל היהודי באירופה. הסרט נפתח בליל הבדולח (שלשום לפני 82 שנה) והשילוב בין שואה ומלודרמה לרגעים מרתיע, אבל הסיפור עצמו מצוין. יונתן יעקובוביץ מוונצואלה ביים את ההפקה הבינלאומית הזאת וג'סי אייזנברג מגלם את מרסל מרסו. השניים יתארחו לשיחת זום אחרי הקרנת הסרט. (ולאחר הפסטיבל הסרט יעלה ב־VOD של ערוצי השידור השונים).

"שבעה בייבי". חפשו את סרטה הקצר של אמה סליגמן ביוטיוב ואז עברו לצפות בגרסה הארוכה שהיא ביימה כעת, שהקרנת הבכורה שלה התקיימה באחרונה בפסטיבל טורונטו. דניאל סיימה לימודים בקולג' וכמו דסטין הופמן ב"הבוגר" (שבוודאי היה השפעה) היא לא יודעת מה לעשות עם חייה. כל הסרט מתרחש בצהריים אחד בשבעה של בת משפחה, כשלאירוע מגיעה האקסית של דניאל, וגם הגבר שאתו היא מנהלת רומן, יחד עם אשתו. "שבעה בייבי" הוא מעין סיטקום יהודי שעדיין נראה כמו טיוטה לסרט שעדיין צריך לפתח ולעדן. אבל הקהל המבוגר בוודאי יחבב את העקיצות לכיוון הפולקלור היהודי האמריקאי האשכנזי.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות