אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

הקברניט

קוברה עם שפם: הסורי החצוף והתמרון הכי מפורסם בעולם

הרוסים מתגאים בכך שהסוחוי 27 העוצמתי מסוגל לעצור באוויר בלי ליפול - ואף להטעות כך את רודפיו ולהביס אותם; מסתבר שאת התמרון הזה המציא סורי יצירתי ומקומבן שפחד מטייסים ישראלים. עד כמה הוא שימושי בקרב אוויר?

14.11.2020, 14:05 | ניצן סדן

שלום, כאן הקברניט; הסוחוי 27 לדגמיו הוא מטוס קרב אימתני, שמשלב בין עוצמה של F15 וכושר תמרון של F16, והרוסים אוהבים להציג זאת במפגני ראווה מהממים.

לטורי "הקברניט" הקודמים

התמרון הכי מפורסם של המטוס נקרא "קוברה", בו הוא עושה משהו שמטוסי קרב לא אמורים לעשות, משהו שנוגד את כל המהות שלהם - לעצור באוויר. תראו:

תמרון הקוברה, אותו מבצע כאן סוחוי 35 - דגם מתקדם של סוחוי 27, צילום: deto911 תמרון הקוברה, אותו מבצע כאן סוחוי 35 - דגם מתקדם של סוחוי 27 | צילום: deto911 תמרון הקוברה, אותו מבצע כאן סוחוי 35 - דגם מתקדם של סוחוי 27, צילום: deto911

מה כל כך בעייתי בלעצור? ובכן, התנועה קדימה כשאתה מקביל לקרקע היא שמאפשרת לאוויר בלחץ גבוה לזרום מתחת לכנפיים; מטוס שמאט בבת אחת מאבד מומנטום ועילוי, ואמור ליפול כסביבון עייף. אבל הסוחוי מספיק זריז וחזק כדי לבצע את התמרון הרוסי המיוחד. ועם ביצוע כזה בקרב, מטוס שרודף אחריך יחלוף על פניך ויהפוך מטורף לנטרף. 

מתמרן כמו שד. סוחוי 27, צילום: Vitaly V. Kuzmin מתמרן כמו שד. סוחוי 27 | צילום: Vitaly V. Kuzmin מתמרן כמו שד. סוחוי 27, צילום: Vitaly V. Kuzmin

התנועה מזכירה, במידת מה, נחש שמרים את ראשו לתקוף. שמו המלא של התמרון הוא קוברה פוגאצ'ב, על שם טייס הניסוי אלכסנדר פוגאצ'ב שחשף אותו למערב לראשונה ב-1989, בסלון האווירי בפריז.

אומרים שכדי לבצע אותו, צריך שילוב של עוצמת מנועים, כנף רחבה ובקרת טיסה חכמה. ושרק הסוחוי לדגמיו, המיג 29 וה-F22 וה-F18E האמריקאיים מסוגלים לבצע את התמרון הזה כמו שצריך.

תרשים קוברה פוגאצ תרשים קוברה פוגאצ'ב | צילום: צילום: (Henrickson (CC-BY-SA-3.0 תרשים קוברה פוגאצ

אז אומרים: מסתבר שמבצעים אותו כבר המון שנים, גם במטוסים חלשים בהרבה והרבה לפני שנולד הסוחוי הזה. והשם הוא בכלל לא קוברה, אלא "מנוואראה אלסוריא סיפר", וזה גם לא פוגאצ'ב אלא מנצור. מאיפה הגיע התמרון, מה הקשר לישראל ועד כמה הוא שימושי בלוחמה אווירית?

סיפורנו מתחיל בסוריה בראשית שנות השישים, כשמוחמד מנצור שסיים קורס טיס בהצטיינות והרגיש מלך העולם; הוא הוצב בטייסת העילית החדשה של חיל האוויר הסורי, שבדיוק עברה הדרכה רוסית על המיג 21 - מטוס הקרב הכי חזק ומתקדם במזרח התיכון.

מטוסי מיג 21 באוויר; מכפיל הכוח של סוריה, צילום: NARA מטוסי מיג 21 באוויר; מכפיל הכוח של סוריה | צילום: NARA מטוסי מיג 21 באוויר; מכפיל הכוח של סוריה, צילום: NARA

היה זה כלי מהיר פי שניים מקודמיו, קל וזריז להפליא, והפעלתו - חתיכת אתגר; כל טעות הופכת קריטית שבעתיים כשטסים פי שניים ממהירות הקול, ואף יותר כשטסים נגד חיל האוויר הישראלי.

מוחמד החל את ההשתלמות עם חבריו, אך מהר מאוד הבין שהמדריכים הרוסים מזלזלים בו, ובכל הטייסים של סוריה. למעשה, משיחות עם המומחים, הבין שמגבלות הבטיחות שהגדירו הרוסים מחמירות בהרבה מאלו שהם מיישמים בעצמם בטייסות המיג 21 של ברית המועצות.

טייסי מיג 21 עם מדריך, צילום: luftwaffeas טייסי מיג 21 עם מדריך | צילום: luftwaffeas טייסי מיג 21 עם מדריך, צילום: luftwaffeas

המטוס החדש יודע לעשות דברים שהם לא רוצים שנעשה, סבר מנצור, כשאנחנו בעצם מסכנים את החיים שלנו באוויר מול הישראלים. ולכן, הרשה לעצמו לנסות תמרונים קיצוניים תוך כדי אימונים.

המדריכים הרוסים זעמו על מוחמד, שזעם עליהם בחזרה ושאל למה נראה להם שטייס סורי צריך לטוס עם גלגלי עזר. המדריכים התלוננו למפקד הבסיס, אך הקצין הצעיר והחצוף לא נענש, כי בסוריה כל מה שקובע זה את מי אתה מכיר. אחיו הגדול של מוחמד היה גנרל פאייז חליל מנצור, קצין מהולל ובן בית בארמונות דמשק - כך שמנצור הורשה לשחק עם המיג איך שבא לו.

מוחמד (משמאל) ואחיו פאייז, צילום: fo2shtimes מוחמד (משמאל) ואחיו פאייז | צילום: fo2shtimes מוחמד (משמאל) ואחיו פאייז, צילום: fo2shtimes

בימים ההם קרבות האוויר בוצעו בטווח אפסי, תוך תמרונים חריפים והמנצח היה מי שהצליח להגיב לפני יריבו, להטעות אותו וכמובן - להשתחרר מרודף שיושב לו על הזנב. למה על הזנב? כי קל יותר לכוון ולפגוע במשהו שנע הלאה ממך; במיוחד כשהמשהו הזה טס במאות קמ"ש, וגם אתה, ותנועה חזיתית ראש בראש הינה מסוכנת להפליא.

מה עושים כשיושב לך אויב על הזנב? במקרה הסורי של 1961, סופר-מיסטר ישראלי זריז? ישנם תמרוני מספריים למיניהם, עליהם אפשר לדבר שבוע ברצף, או לעשות משהו שנשמע פשוט: ללחוץ על הברקס, והיריב פשוט יחלוף על פניך ויהפוך באחת מרודף לנרדף.

מיג 21 בקרב עם מטוס ישראלי (מימין), צילום: sabutnik מיג 21 בקרב עם מטוס ישראלי (מימין) | צילום: sabutnik מיג 21 בקרב עם מטוס ישראלי (מימין), צילום: sabutnik

העניין הוא שלמטוסים אין אפשרות להאט בבת אחת. אז מוחמד החליט שימציא ברקס כזה. לא היתה ברירה; בקרב פניות הדוק, יש יתרון למי שיכול לפנות חד יותר - משהו שקשה לעשות תוך טיסה מהירה. והמיג 21 היה גם כך קל וחזק ביותר, ובקלות אפשר היה לתת יותר מדי גז ולטעות.

הדרך היחידה היא להשתמש במטוס עצמו בתוך בלם; כשהוא מצביע לפנים, הטיסה אווירודינמית כי מעט משטח הפנים שלו חשוף לכיוון התנועה. אבל אם המטוס מצביע כלפי מעלה, בזווית של קרוב ל-90 מעלות בעוד כיוון התנועה לא השתנה - הוא ייצר המון התנגדות אוויר.

איך עוצרים? הופכים את הגוף לבלם. שימו לב לאן המטוס מצביע, ולאן הוא מתקדם, צילום: vektorgraphic, fighterbomber איך עוצרים? הופכים את הגוף לבלם. שימו לב לאן המטוס מצביע, ולאן הוא מתקדם | צילום: vektorgraphic, fighterbomber איך עוצרים? הופכים את הגוף לבלם. שימו לב לאן המטוס מצביע, ולאן הוא מתקדם, צילום: vektorgraphic, fighterbomber

שלוש בעיות יש בסיפור הזה: הראשונה היא שגם אם ביצעת את התמרון באופן מושלם, מטוס האויב יחלוף על פניך אבל לא בהכרח תוכל לראות אם חלף מימין או משמאל ולאן פנה. אתה כבר לא תהיה הנרדף, אבל ממש לא בטוח שתהיה בפוזיציה טובה כדי לרדוף. ולא רק: אתה מסיים את התמרון כשאיבדת המון מהירות ומומנטום, ואתה שוב בעמדת חולשה פוטנציאלית.

השנייה היא שבכלל לא בטוח שתפתיע מספיק את הרודף: מטוס שבורח ממנו הוא מטרה קטנה בעין, כי מביטים בה מאחור בזוויות שונות. ומטוס שמרים אף לשמיים? הרודף יראה אותו במבט-על, ואם הוא רחוק דיו, יוכל לכוון ולפגוע יותר בקלות. והשלישית היא שלא כל מטוס ולא כל טייס מסוגלים לעמוד בזה בכלל; צריך כלי זריז עם מספיק כוח שיוכל להיחלץ מהתמרון ולא לאבד את כל העילוי וליפול - וטייס שיכול לספוג את כוח הג'י העצום שנוצר כשמאיטים כל כך הרבה בבת אחת. והסתבר שמוחמד והמיג מסוגלים.

מיגים מתוך מיראז מיגים מתוך מיראז' ישראלי (אילוסטרציה): איזה מהם יותר קל לראות? | צילום: mirage4fs, NARA מיגים מתוך מיראז

התמרון המקורי של מוחמד נשען על ביצוע שמתחיל ב-500 קמ"ש כשהמצערת ב-80%; הוא הוריד את הגז ל-60% ומיד משך חזק בסטיק, כדי שהמטוס ירים אף במהירות ל-90 מעלות, ואז פתח מהר את המבער האחורי כדי שיהיה מה שיחזיק את הכלי באוויר - והוריד במהירות את האף וחזר לטיסה אופקית (בסוחוי זה מבוצע קצת אחרת: מנתקים את בקרת המשיכה, מתחילים ב-440 קמ"ש עם גז קבוע של 85%, ולא צריך לפתוח מבער).

מהר מאוד הפך התמרון של מנצור לסטנדרט וכל טייסי המיג 21 בסוריה למדו אותו. הוא נחשב כ"זינוק בעלייה" של שלב הטיסה המתקדם בקורס הסורי. כולם למדו, אבל פחדו מאוד: בגלל השפעות הג'י העצומות ושאר הסיכונים, העדיפו בשטח מהלכים אחרים כדי לחמוק מטייסי ישראל.

מיג ומיראז מיג ומיראז' ראש בראש (אילוסטרציה) | צילום: wings palette DFI מיג ומיראז

לא ידוע אם מוחמד עצמו השתמש בתמרון הזה בשטח, אך לפי טענות בסוריה, לבחור יש ניסיון בקרבות. למעשה, אומרים שהפיל ארבעה מטוסי קרב ישראלים במלחמת ששת הימים - בהם שני מיראז'ים. הוא אולי ממציא הקוברה המקורי, אך לא היחיד: התמרון התגלה בנפרד כשנה לאחר מכן, במקום שהוא בערך ההיפך מהמזרח התיכון: גבול ברית המועצות-שבדיה.

מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי השבדי הוקפצו כמעט כל שבוע לקראת מטוסים של ברית המועצות, אשר חצו את הים הבלטי. המשימה היתה הצקה מבצעית: נכנסים למיגים ומניעים, ואז טסים במלוא הסילון לגבול השבדי, כדי לראות כמה זמן לוקח למערך הגילוי השבדי להגיב ולהקפיץ מטוסי יירוט. כשהגיעו השבדים, לא התפתחו קרבות; הסובייטים נשארו איתם בקשר עין וניסו להמשיך ולהתקדם, ואז תמרנו המיירטים באגרסיביות והתיישבו למיגים על הזנב. בשלב זה נגמר המשחק: הפולשים שברו וחזרו הביתה.

מטוסי דראקן של חיל האוויר השבדי, צילום: acesflyinghigh   מטוסי דראקן של חיל האוויר השבדי | צילום: acesflyinghigh מטוסי דראקן של חיל האוויר השבדי, צילום: acesflyinghigh

פעמים רבות התפתחו כך "קרבות מדומים" - תרגילי קרב תמרונים, כשברור לשני הצדדים שאף אחד לא עומד לירות. ובקרבות אלה התפרעו גם טייסי שבדיה וגם יריביהם. הסובייטים דיווחו שיש מין תמרון מוזר שעושים מטוסי הדראקן המהממים שפיתחה שבדיה (סיפרתי לכם עליהם פעם), בו המטוס פשוט נעמד באוויר.

כן, היה זה תמרון מהירות האפס של מוחמד מנצור, שפשוט הומצא בנפרד. השבדים נתנו לו את שם פחות רשמי: קורד פאראד, או "הופעה קצרה", בגלל שכשהמטוס מוריד את החרטום, נראה כאילו הוא קד קידה.

מחיאות כפיים לדראקן, צילום: Blockhaj (CC BY-SA 4.0   מחיאות כפיים לדראקן | צילום: Blockhaj (CC BY-SA 4.0 מחיאות כפיים לדראקן, צילום: Blockhaj (CC BY-SA 4.0

שבדיה הציגה את התמרון בתרגילים משותפים עם אוסטריה ופינלנד, שהפעילו אף הן את הדראקן. השבדים רצו להראות ללקוחות מה יודע המטוס לעשות, ובטבעיות גם שם נדלקו הטייסים על הטריק המגניב. ואולם, גם הם לא השתמשו בו בקרב אוויר מעולם. אז מה הטעם בתמרון קרבי שאף אחד לא השתמש בו?

ובכן, בקהילות תעופה בחו"ל מסתובב כבר שנים סיפור על טייס מצרי שביצע את תמרון קוברה בקרב מול חיל האוויר הישראלי במלחמת יום כיפור. ואכן, תאמו הטענות סיפורים של ותיקי חיל האוויר, על טייס מיג 21 שביצע תמרונים מדהימים בקרב ספציפי, ואף הצליח כמעט לעצור באוויר כדי לחמוק מרודפיו.

מיג 21 מצרי, צילום: Wikimedia מיג 21 מצרי | צילום: Wikimedia מיג 21 מצרי, צילום: Wikimedia

בפועל, לא היה זה תמרון קוברה; הטייס היה חסן סאלם אל רפאי, שביצע בגובה נמוך תמרון התחמקות שנקרא ספליט S, אותו השלים ממש בגובה אפס, ובמצב בו המטוס מצביע למעלה אבל טס קדימה. זה לא עזר לו, כי במטוס הנשר שרדף אחריו ישב אדם שממש לא כדאי לפגוש מהצד הלא נכון של הכוונת: גיורא אבן אפשטיין - אלוף העולם בהפלות מטוסי סילון. והמיג של רפאי סיים את התמרון כשהוא נמוך ואיטי, ותוך שניות הפך לקונפטי אלומיניום בידיו של אפשטיין הרב-אמן.

אז מה היה לנו כאן בעצם? תמרון שמקושר לרוסים אך לא הומצא בידיהם; תמרון התחמקות שנראה מושלם, אבל רק אם יבצע אותו הטייס הנכון, במטוס הנכון, בתזמון המושלם ובתנאים הנכונים. וכל אלו הופכים את תמרון קוברה לבלתי שימושי בעליל - אין היגיון בתמרון שרק בודדים יוכלו לעשות, ורק כשכל הפלנטות מסתדרות בשורה.

סוחוי 27 באוויר, צילום: Wikimedia   סוחוי 27 באוויר | צילום: Wikimedia סוחוי 27 באוויר, צילום: Wikimedia

קרב אוויר הוא בתכל'ס, תרגיל מעשי בפיזיקה: אם ידעת לשמור על האנרגיה שלך בעוד האויב יאבד את שלו, תוכל לבצע יותר פעולות, וככל שהן יהיו יותר פשוטות - יותר טייסים יוכלו לעשות אותן ולנצח את היריב. עם כל הכבוד לקוברה, לפוגצ'ב, למנצור ולכל השבדים בשבדיה - ישנם תמרונים אחרים שגורמים ליריב לחלוף על פניך, והם פחות חריפים, מסתיימים בנקודה פחות מסוכנת וגם פשוטים יותר לביצוע. חלק אף הומצאו בידי ישראלים.

והנה עוד סיבה שאין באמת טעם בתמרוני קוברה: עם הצמיחה המתמדת בטווח הטילים ואיכות הגילוי, קרב אוויר הדוק הוא משהו שקורה כיום בעיקר במשחקי וידאו. מה שמעלה שאלה אחרת: אם כך, מה הטעם בללמד טייסים איך להילחם בסגנון דוגפייט? אך זו שאלה לטור אחר, עם תשובה מפתיעה אחרת. טיסה נעימה!

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות