צילום: שאטרסטוק
מחקר: דווקא לאמהות לילדים קטנים יותר קל לעבוד מהבית
המחקר של מרכז טאוב מגלה שהיקף העבודה מבית היה נמוך בישראל ביחס לאירופה עוד לפני המשבר, ושהיכולת לעשות זאת עולה עם דירוג האשכול החברתי; בנוסף עולה שלמנהלים קשה יחסית לעבוד מהבית בגלל הצורך שלהם במפגשים ישירים; לעומת זאת, לאמהות יש יותר מרחב לבחור את העבודה הנוחה להן
מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה כי היכולת של עובדים לעבוד מהבית עולה ככל שהם משתייכים לאשכול חברתי כלכלי גבוה יותר: תושבי הישובים באשכולות הגבוהים (9-10) גבוה מהממוצע ב-0.5 סטיית תקן ואילו זו של העובדים באשכולות הנמוכים ביותר (1-2) נמוכה מהממוצע ב-0.3 סטיית תקן. אשכולות אלו מורכבים בעיקר מישובים ערבים, חרדים ומירושלים. כן עולה נתון מפתיע שלפיו דווקא לאמהות לילדים קטנים יותר קל לעבוד מהבית.
קראו עוד בכלכליסט
מדובר במחקר של החוקרים שביט מדהלה ופרופ' בנימין בנטל ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. החוקרים מזהירים ש"יכולתם המוגבלת של עובדים מאוכלוסיות מוחלשות לעבוד מהבית מעלה חשש ממשי להתרחבות הפערים בשוק העבודה, שהיו קיימים עוד קודם שפרצה מגפת הקורונה".
המחקר מגלה שבישראל היה היקף העבודה מרחוק נמוך יחסית למדינות אירופה עוד לפני המשבר. במדינות אלו עבדו מהבית בשנת 2019 כ-5.3% מן העובדים בממוצע, בעוד שבישראל רק .4.4%. עם זאת, שיעור העבודה מהבית בישראל הכפיל עצמו מ-2.1% ב-2008. ממוצע האיחוד האירופי גדל בתקופה זו רק מ-4.7% ל-5.3%, כלומר ישראל צמצמה מאוד את הפער. בפינלנד והולנד הגיעו עוד לפני משבר הקורנה לשיעור עבודה מהבית של 14%.
אין נתונים בינלאומיים מקיפים על העבודה מרוחק בימי הקורנה אבל מחקרים ממספר מדינות מלמדים שגם בתקופת זו שיעור העבודה מרחוק בישראל היה נמוך מאשר במדינות מפותחות אחרות: בארה"ב 35% מכוח העבודה עבדו מהבית בתחילת המשבר, ובהולנד 50%. בישראל כ-21% מכלל העובדים עבדו מהבית בזמן הסגר הראשון. אולם מיד עם ההקלה בהגבלות ירדו השיעורים לכ-17% במאי ול-10% ביולי.
החוקרים מצטטים מחקר בינלאומי שנערך השנה וקבע שישראל ממוקמת במקום התשיעי בין 35 מדינות ה-OECD בפוטנציאל העבודה מהבית. המצב בו בישראל פוטנציאל עבודה מהבית גבוה מהמקובל במדינות המפותחות אך שיעור עבודה מהבית בפועל נמוך יותר מרמז שיש בישראל פער גדול בין הפוטנציאל למימוש. אלא שמדהלה טוענת שכיוון שהנתונים נלקחו ממקורות מידע שונים לא ניתן להגיע למסקנה הזאת על סמך המחקר שלה ושל בנטל.
חוקרי טאוב בדקו את פוטנציאל העבודה מהבית בישראל באמצעות שלושה משתנים מסקר כישורי מבוגרים של ה-OECD, המכונה PIAAC: האם נחוץ כוח פיזי בעבודה, האם דרושים מפגשים ישירים ומידת השימוש באמצעים דיגיטליים.
העובדים שמתאפיינים ביכולת גבוהה לעבוד מהבית הם אקדמאים, הנדסאים וטכנאים ופקידים. כולם דורגו בסטיית תקן גבוהה של 0.4-0.5 מעל העובד הממוצע. מפתיעים המנהלים שיש להם יכולת נמוכה יחסית למקצוע יוקרתי - 0.18 סטיית תקן בלבד. זאת, כנראה בגלל הצורך במפגשים רבים פנים אל פנים עם העובדים ועם לקוחות וקולגות. המקצועות עם היכולת הגבוהה ביותר לעבודה מהבית הם מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים. המקצועות עם היכולת הנמוכה ביותר הם עובדי מזון, בנייה, מוכרים בחנויות ועובדי מכוני כושר.
ככל שיורדים באשכול החברתי כלכלי יורד פוטנציאל העבודה מהבית. הסיבה לכך היא שבמשרות של האשכולות הנמוכים יש שימוש רב בעבודה ידנית ופיזית, בעוד שבמקצועות בהם עוסקים תושבי אשכולות הגבוהים יש דרישה גבוהה יותר לשימוש באמצעיים דיגיטליים.
פוטנציאל העבודה מהבית של עובדים מהחברה הערבית נמוך במיוחד, כנראה משום שרבים מהם עובדים בתחומי הבנייה, השיפוצים והמכירה הקמעונאית. הפוטנציאל של נשים לעבודה מהבית גבוה יותר משל גברים. הסיבה היא שנשים משתמשות פחות בכוח פיזי וידני. פוטנציאל גבוה במיוחד לעבודה מהבית יש לאמהות לילדים בני 0-6. יתכן שהסיבה לכך היא הבחירה של אמהות לילדים קטנים לעבוד במקצועות שמאפשרים עבודה מהבית.
החוקרים ממליצים לממשלה לפעול ל"שדרוג תשתית רשת האינטרנט באזורים נחשלים ולקדם עבודה מרחוק בקרב עובדי המגזר הציבורי".