אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי צילום: ורד אדיר

אנרגיה חלופית: המלצות לשעות הפנאי

לאפות עוגיות פיסטוק של השף־קונדיטורית נעמה גאון, לרחף בסלון עם הרקדנים של בת שבע, לצפות בתיעוד מצמרר של מוות וזיכרון, להתנדנד על כיסא שיוצר לעילא ולהתרגש מיצירה ישראלית זוגית משובחת

19.11.2020, 08:13 | כתבי כלכליסט
מתכון

עוגיות פיסטוק של השף־קונדיטורית נעמה גאון

מצרכים לכ־8 עוגיות גדולות:

• 100 גרם חמאה רכה

• 125 גרם (כוס ו־2 כפות) סוכר לבן

• 25 גרם (2 כפות שטוחות) סוכר חום כהה

• 20 גרם (2 כפות שטוחות) מחית פיסטוק

• חצי ביצה L

• 1 כפית תמצית וניל איכותית (או משחת וניל)

• 175 גרם (כוס ועוד 3 כפות) קמח לבן

• 5 גרם (חצי כף) אבקת אפייה

• 1/8 כפית אבקת סודה לשתייה

• כפית מלח

• 50 גרם (רבע כוס) מטבעות שוקולד חלב

• לעיטור: מלח אטלנטי גס, פיסטוק קצוץ

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל־180 מעלות. מרפדים מגש אפייה בנייר אפייה.

מניחים את החמאה הרכה, שני סוגי הסוכר ומחית הפיסטוק בקערת מיקסר המצויד בוו גיטרה, ומעבדים במהירות גבוהה כשלוש דקות, עד שמתקבלת תערובת תפוחה. מוסיפים את הביצה ותמצית הווניל ומעבדים במהירות גבוהה כדקה, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה.

מוסיפים לתערובת שבקערת המיקסר את הקמח, אבקת האפייה, אבקת הסודה לשתייה והמלח. מעבדים עד לקבלת תערובת כמעט אחידה. מוסיפים את השוקולד והפיסטוקים ומעבדים רק עד לקבלת תערובת אחידה.

יוצרים מהבצק כדורים במשקל 65-60 גרם, ומניחים במרווחים על מגש האפייה. מעטרים כל כדור במעט מלח אטלנטי ופיסטוקים קצוצים.

אופים 15-13 דקות עד שהעוגיות סדוקות ושטוחות יחסית, שחומות מעט בצדיהן, אך רכות במרכזן.

רעות ברנע

 , צילום: נעמה גאון צילום: נעמה גאון  , צילום: נעמה גאון

מחול

לרחף בסלון עם הרקדנים של בת שבע

הקורונה הביאה לפסק זמן במסעות והמופעים של להקת המחול בת שבע בעולם, ועכשיו הם מצאו דרכים חדשות לקיים את הדיאלוג עם הקהל. בשבת ב־21:00 יוקרן בבכורה "יאג", סרט מאת אוהד נהרין שישודר בלייב סטרימינג בשידור חד־פעמי בישראל, מלבורן וניו יורק. נהרין יצר את "יאג" לראשונה לפני 25 שנה. פה הוא מעלה אותו עם רקדנים אחרים, אך הליבה של העבודה נשארה אותה יצירה אינטימית חזקה לשישה רקדנים המספרת סיפור של משפחה. נהרין עיבד אותה למסך עם הצלם והעורך הוותיק של בת שבע, רועי שאלתיאל, והשפה הקולנועית מאפשרת נקודות מבט חדשות ומפגש ישיר וקרוב עם הרקדנים. אולי אין תחליף למפגש החי אבל אם תחשיכו את החדר, ותתחברו למסך עם אוזניות טובות, תזכו ל־45 דקות של עבודה שיש בה תשוקה, חמלה, אינטימיות, אוניברסליות, רוך וקושי, יופי, עצבות ומוות, מלווה במגוון סגנונות מוזיקה, מקלאסי עד אלקטרוני, וגם שביל עוגיות מזל סיניות שמה שנותר ממנו הוא פירורים. כרטיסים (50 שקל) ב־https://www.eventer.co.il/user/batsheva. ביום ראשון תתקיים שיחה עם נהרין בעקבות הצפייה (כלולה במחיר הכרטיס).

מאיה נחום שחל

“יאג". מרשים ואינטימי, צילום: אסקף “יאג". מרשים ואינטימי | צילום: אסקף “יאג". מרשים ואינטימי, צילום: אסקף

צילום

לצפות בתיעוד מצמרר של מוות וזיכרון

"אני עומד באמצע כפר שכבר לא קיים. שלושה קילומטרים מגבול פולין־אוקראינה. עולם אחר. קפוא. אני עוצם את עיניי. אני מנסה לדמיין את הדברים שנעלמו. החיים שהיו כאן פעם". כך כותבים בני הזוג מקסימיליאן ומגדלנה ריגמונטי, שתערוכתם "הד" (בשיתוף פעולה עם מכון אדם מישקביץ, פולין) מוצגת עד מוצ"ש הקרובה במסגרת פסטיבל הצילום הבינ"ל PHOTO IS:RAEL, בכיכר המדינה בתל אביב. בני הזוג יצאו למסע במקום שכבר אינו קיים — האזור ההיסטורי הנטוש של ווהלין — אוקראינה של ימינו, שם התקיימו חיים עד לטבח שהתרחש בשנת 1943, שבו נטבחו אלפי פולנים על ידי האוקראינים בשלהי מלחמת העולם השנייה. בצילומיהם, שפורסמו במקור בספר עטור פרסים הנושא את אותו השם, הם מתארים בשחור־לבן 12 כפרים שנעלמו מעל פני האדמה. בצורה הזו הם יוצרים מפה צילומית של מקום אמיתי, ומצבה או אנדרטה למקום שכבר איננו. בפסטיבל מוצגים הצילומים המצמררים לראשונה בפורמט של תערוכה.

רעות ברנע

מתוך “הד". עטור פרסים, צילום: Maksymilian Rigamonti מתוך “הד". עטור פרסים | צילום: Maksymilian Rigamonti מתוך “הד". עטור פרסים, צילום: Maksymilian Rigamonti

עבודת יד

להתנדנד על כיסא שיוצר לעילא

בתקופת הקורונה מארחת חנות הדגל של קום איל פו בנמל תל אביב מדי חודש עסקים ומעצבים קטנים. בספטמבר היו אלה מעצבי אופנה מקומיים, ועכשיו קבוצה של 18 נגרים אמנים העוסקים בנגרות מסורתית. "בדומה לעולם האופנה, גם כאן אנחנו נמשכות לעבודת היד", אומרת סיביל גולדפיינר, בעלת הרשת. "העבודות האלה משלבות בין השימושי והמעשי לבין האסתטי והמענג, וכמו באופנה, הן השקעה לטווח ארוך". העבודות עשויות עץ מלא, ויש בהן שימוש בחומרי גימור טבעיים ובמחברי עץ. בין הפריטים המוצגים ומוצעים לרכישה — ועשויים לעילא ולעילא — קונסולת כניסה של הנגר ובונה כלי מיתר גיל ארד, כיסא נדנדה של מאיר הורוביץ, כיסאות מדיטציה של ניר שבת, שולחן מבואה של פבל דיברוב המשלב בין מסורתי לעכשווי, ושידה גבוהה של יאיר בר חיים, פרופסור לפסיכולוגיה ומדעי המוח ונגר מסורתי חובב. קום איל פו נמל תל אביב.

עילית מינמר

כיסא של מאיר הורוביץ. אסתטי ומענג, צילום: אלעד ברמי כיסא של מאיר הורוביץ. אסתטי ומענג | צילום: אלעד ברמי כיסא של מאיר הורוביץ. אסתטי ומענג, צילום: אלעד ברמי

טלוויזיה

להתרגש מיצירה ישראלית זוגית משובחת

אחרי כל המרגלים, החיילים והשוטרים המחוספסים שבסדרות התאגיד הגדולות של השנה, הגיעה לכאן 11 סדרה חדשה עם קרבות שבאמת לא לוקחים בהם שבויים — אלה שבין אוהבים. "חזרות", שיצרו נועה קולר (הטובה בהכל, מ"קופה ראשית" ועד "הנערים"), ארז דריגס ואסף אמיר, היא סדרה קומית, מרה וחריפה, היא כמו "סיפור נישואים", הדרמה המצוינת של נואה באומבך, אילו היה לה גם חוש הומור. איריס ותומר (קולר ודריגס) הם זוג שגם יוצרים ביחד; היא מחזאית והוא במאי. רגע אחרי שהם נפרדים בכאב רב, הם מתבשרים כי מחזה שכתבו יזכה לעלות בתיאטרון ממסדי גדול, ועכשיו הם צריכים לעבוד עליו יחד, ובנוסף לכל זה — המחזה הוא עליהם, ועל סיפור האהבה שלהם. כדי לסבך את העניינים עוד יותר מנהלת התיאטרון ורה קורקין (יבגניה דודינה) מלהקת אליו כוכבי טלוויזיה צעירים (בגילומם של אגם רודברג ואיתי תורג'מן), כדי שיהיה עם מי ועל מה עוד לריב. "חזרות" מצליחה להציג את היופי של האהבה ואת הכיעור שבפרידה באופן מוחשי מבלי להעיק, להיות עמוקה ומצחיקה, מביכה וישירה. הבונוס — הצצה לאחורי הקלעים של עולם התיאטרון, אותו מוסד היסטורי שפעם אנשים היו הולכים אליו כדי לראות שחקנים שופכים את לבם על הבמה. הערב ישודר הפרק השני שלה.

רותה קופפר

“חזרות". עמוקה ומצחיקה, צילום: ורד אדיר “חזרות". עמוקה ומצחיקה | צילום: ורד אדיר “חזרות". עמוקה ומצחיקה, צילום: ורד אדיר

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות