אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אורנה בנאי: אני לא צוברת שום דבר צילום: רון קדמי

אורנה בנאי: אני לא צוברת שום דבר

השחקנית והקומיקאית אורנה בנאי חושבת שהקורונה לא קטלנית. היא אוהבת לבזבז על נעליים, מחשיבה את העובדה שהיא עוד במקצוע להישג הגדול שלה, מתגעגעת לאחיה מאיר והיתה רוצה לראות את העולם מגובה אחר

25.11.2020, 08:11 | מאיה נחום שחל

אורנה בנאי

• שחקנית, מתגוררת בתל אביב עם בנה אמיר והכלבים ברונו וסופי

• בחזרות בתיאטרון גשר על ההצגה "חדשות טובות". רצה עם מופע חדש "את זה לא תמצאו בגוגל"

 

איפה אנחנו תופסים אותך?

“נמצאת כרגע בגינת כלבים ליד הבית שלי בשכונת הדר יוסף עם סופי וברונו”.

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

“אני שותה כוס קפה אחת כשאני מתעוררת, נס קפה עם מעט חלב שיבולת שועל. לא מומלץ לדבר איתי לפני שאני שותה את הקפה של הבוקר”.

עם מי היית רוצה לשבת לבירה?

“הייתי רוצה לשבת לבירה או לכוסית עם אריק איינשטיין, איש שהיה סוג של צדיק בעולם הזה במובן הזה שהוא לא התקלקל, נשאר חכם, צנוע, מפוצץ כישרון, מפוצץ הומור, חרדתי במידה ויפה תואר”.

על מה את עובדת עכשיו?

“אני עובדת על להישאר שפויה בתקופה הכל כך משונה שאנחנו נמצאים בה. העולם כולו נעצר והושתק בגלל וירוס של שפעת, שהוא אמנם מאוד מידבק אבל הוא לא קטלני בשום אופן, אלא כלפי אנשים שסביר להניח שגם משפעת רגילה מצבם יכול היה להידרדר. בעיניי קיים מנגנון הפחדה לא פרופורציונלי, אני באמת לא מצליחה להבין מה הולך פה, אנחנו חלק מאירוע היסטורי וטראומטי, ואני לא יכולה שלא להאמין שמתרחש כאן משהו מעבר למה שאנחנו רואים ומבינים.

אורנה בנאי, צילום: רון קדמי אורנה בנאי | צילום: רון קדמי אורנה בנאי, צילום: רון קדמי

“בתחום הקריירה התחלתי חזרות בתיאטרון גשר על מחזה מקורי שכתב ומביים יחזקאל לזרוב. המחזה עוקב אחר אשה בשם בתיה שאותה אני מגלמת שעובדת כקריינית חדשות ברדיו, היא נשואה לאהרן שאותו מגלם מיקי לאון. יום לאחר רצח רבין מתרחש אירוע דרמטי בחייה והיא נכנסת לכלא להרבה שנים. כשהיא יוצאת מהכלא, היא נאלצת להתמודד עם העבר שלה ועם העולם שלא ממש השתנה. אנחנו מקיימים חזרות אף על פי שלא ברור לנו אם ההצגה תעלה, ואם כן, באילו תנאים”.

מה השריטה שלך?

“אני סובלת מבעיה שהיא ההפך מאגרנות, כלומר אני לא מסוגלת לצבור שום דבר, לא בגדים, לא ניירות, לא חפצים, אני מוכרחה לזרוק. אמיר הבן שלי יודע שאם הוא רוצה לשמור איזשהו פריט שהוא אוהב, כדאי לו להחביא אותו מפניי, כי מתישהו אני אזרוק אותו”.

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“את העצה הכי טובה קיבלתי מאבי שהציע לי לא לקחת ללב, עצה נהדרת שאינה ניתנת ליישום בשום אופן! גם אבי, אגב, לא הצליח ליישם אותה”.

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

“שישי בצהריים אלה שעות שבהן המתח והלחץ יורדים. בדרך כלל אני במרפסת או במיטה עם העיתונים”.

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

“הכדורגלן אדינסון קבאני”.

למי את הכי מתגעגעת?

“לאח שלי מאיר. הוא חסר לי מאוד, עם שיחות הנפש העמוקות, ההומור המופרע חסר העכבות והקול האלוהי שלו”.

איפה הכי היית רוצה לגור?

“אין מקום אחר שהייתי רוצה לגור בו חוץ מישראל כי תחושת השייכות חשובה עבורי יותר מהכל, אבל ממש לא הייתי מתנגדת להיוולד בפריז ולגדול שם וששפת האם שלי תהיה צרפתית ואני אתחרמן מעצמי בכל פעם שאני אגיד ‘אורוואר שרי’”.

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

“על מסעדות ונעליים”.

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

“להיות גבוהה יותר ולראות את העולם מגובה קצת אחר”.

על מה יש לך רגשות אשם?

“על מה לא?! שאני אמא לא מספיק טובה או בת לא מספיק טובה, שאני מאחלת בלבי לאנשים שנואים שאני לא מכירה שיקרו להם דברים רעים, שאני פוגעת באנשים שאני אוהבת, גם אם לא בזדון”.

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

“ברמה האישית ההישג הגדול שלי הוא התיקון שאני עושה עם הילדים שלי, במובן הזה שאני מעניקה להם אינסוף ביטחון, אהבה, וחוסר שיפוטיות עד כמה שניתן. ברמה המקצועית אני גאה בבחירות שעשיתי במהלך הקריירה שלי, בחרתי לעבוד עם אנשים שאהבתי והערכתי; והלכתי ממקומות שלא היה לי טוב בהם, גם אם היו שם פיתויים של כסף או פרסום. ההישג הגדול, אני חושבת, הוא העובדה שאני עדיין עובדת ועדיין רלבנטית גם אחרי 30 שנה במקצוע”.

מה מפחיד אותך?

“רוע אנושי והתעללות בחסרי ישע. זה משתק אותי”.

מה עושה אותך הכי מאושרת?

“רגעי חסד קטנים, למשל כשאני רואה כלב שמביט על הבעלים שלו במבט מאוהב, או כשההורים שלי שנשואים זה לזה 60 שנה יושבים על הספה יד ביד ומצחיקים זה את זה עד דמעות”.

מה הכי חסר לך בחיים?

“כרגע, החזרה לנורמליות, חזרה לבמה, להופעות. וגם מסעדות, ברים והכי הכי — בתי קולנוע, אני אוהבת ללכת ליומיות עם עצמי”.

מה את מחשיבה כנכס הכי יקר שלך?

“זה ממש קל, המשפחה שלי: הוריי, האחים שלי והילדים שלי”.

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

“כשהייתי נערה, הערצתי את מריל סטריפ. היתה בבאר שבע ספריית וידיאו שהייתי מנויה בה, והסרטים ששאלתי שוב ושוב ושוב היו ‘בחירתה של סופי’ ו’אהובת הקצין הצרפתי. היא היתה האשה הכי יפה בעולם בעיניי והמשחק שלה הרעיד לי את הלב, כמובן שהייתי מאוהבת בה עד כלות. היה לי ברור שאהיה שחקנית. קיוויתי לרגש ולהפנט כמוה".

אם לא היית שחקנית, מה היית עושה?

“ספורטאית. כנראה קופצת לגובה, חבל לא להשתמש בנתונים הטבעיים”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות