בשנה הכי טובה לקמעונאיות המזון, יינות ביתן סוחבת גירעון ענק

מצבה הפיננסי של קבוצת יינות ביתן מעלה ספק גדול ביחס ליכולתו של נחום ביתן להמשיך להחזיק בשליטה בחברה. החובות האדירים שרובצים על ביתן יקשו עליו לטרפד עסקה למכירת 45% מהחברה לקבוצת משקיעים בראשות הפניקס, שאותה רקם שלמה רודב - מי שהונחת כיו"ר לקבוצת ביתן בעקבות מצבה הקשה.

 

מנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה תמונה קשה של הפסדים עמוקים בשנים האחרונות - ואלה יכולים להסביר את החלטת הבנקים שלהם ביתן חייב כסף לכפות עליו את מינוי רודב לפני כחצי שנה. מהנתונים עולה כי נכון לתום 2019, התמודדה החברה עם גירעון של כ־560 מיליון שקל בהון העצמי. באותה תקופה, ההפסד המצטבר מפעילות שוטפת של הקבוצה עמד על כ־450 מיליון שקל.  

"כשרודב נכנס לתפקיד, קבוצת ביתן היתה למעשה על סף חדלות פירעון. המינוי שלו על ידי הבנקים היה חלופה להקפאת הליכים", טוען גורם שנחשף לנתונים. לדבריו, עוד קודם למינוי רודב קבעו הבנקים כי משרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג יבקר את פעילות KPMG, המשמש כמבקר של החברה, לטובת בקרה על התזרים של החברה.

אובדן מכירות והפסד תפעולי

הקושי האישי של נחום ביתן באובדן השליטה על מפעל חייו מובן, אך ביצועי החברה תחת ניהולו בשבע השנים האחרונות - השנים שחלפו מאז רכש את כמעט חינם - אינם מצדיקים את המשך השליטה. את 2019 סיימה ביתן עם הפסד תפעולי של 140 מיליון שקל, על מכירות בגובה כ־4.2 מיליארד שקל. מדובר כמעט בשילוש ההפסד התפעולי, שב־2018 עמד על 55 מיליון שקל, עם מכירות בגובה 4.7 מיליארד שקל. הרווחיות הגולמית של הקבוצה הצטמצמה ב־2019 ל־26%, לעומת 27% ב־2018. כשרודב נכנס לתפקיד, לקראת תום המחצית הראשונה של השנה, עמד ההפסד התפעולי על כ־20 מיליון שקל, על מכירות של כ־1.9 מיליארד שקל. זאת, למרות שהחברה כבר עברה לניהולו של מיכאל לובושיץ וניסתה לשפר את מצבה באמצעות העלאת הרווחיות הגולמית לכ-28% מהמכירות. בסך הכל, מתחילת 2018 רשמה הרשת הפסד תפעולי של כ־215 מיליון שקל.

מדובר בנתונים מטרידים במיוחד על רקע העובדה שבמחצית הראשונה של השנה נרשם זינוק בפעילות וברווחיות של קמעונאי המזון על רקע משבר הקורונה, שהגדיל את רכישות המזון לצריכה ביתית. מספיק להסתכל על המתחרים של ביתן כדי לראות כיצד ניהול נכון בשנה כזו יכול להניב תוצאות טובות. כולם סיימו את המחצית עם רווחים תפעוליים של עשרות או מאות מיליוני שקלים.

"מרגע שנכנס, רודב פעל לנקות את הכשלים, שאותם הגדיר 'שערורייתיים'", טוען גורם בשוק. בין היתר, רודב גילה ופעל להפסיק רכישת בשר מחברת מייסטר שבבעלות ביתן - שקונה בעצמה את הבשר מחברת אדום - במקום לרכוש ישירות מהספק. הפתעה נוספת שציפתה לרודב היתה שהחברה תורמת לרבנים. "אין בעיה עם זה שלבעל החברה יש חברה פרטית שמוכרת לרשת שבבעלותו - אבל לא כשמדובר בחברה כושלת שאין בה כסף", מסר אותו גורם.

חובות לכולם

על גבה של קבוצת ביתן רובץ חוב של כמיליארד שקל. רובו, כ־750 מיליון שקל, הוא חוב לספקים. בנוסף, ביתן חייב כ־200 מיליון שקל לבנקים, לא כולל מסגרות אשראי וערבויות, ו־120 מיליון שקל לנאמני מגה על יתרת התשלום על קניית הרשת ב־2016. לכך יש להוסיף עוד עשרות מיליוני שקלים למה שמוגדר כ"צדדים קשורים".

מהחוב האדיר לספקים ניתן להסיק כי ביתן מקבל מהם הגנה באמצעות הארכת ימי אשראי בשיעור חריג. היקף מכירותיו של ביתן משקף קניות מספקים בכ־250 מיליון שקל בחודש. חוב בהיקף של 740 מיליון שקל משקף תשלום של שוטף + 90 יום, לעומת ממוצע אשראי של שוטף + 45 ימים בענף. לדברי בכיר בענף, "הספקים סופגים את הארכת ימי האשראי ושותקים כי הם חוששים מקריסה שבה יאבדו לקוח משמעותי. מעבר לנזק הכספי שיגרם להם במקרה של חדלות פירעון, הפחד הגדול הוא ששופרסל תקבל שליטה מלאה בענף".

העובדים של מגה

משקולת נוספת על גבו של ביתן, ששיחקה תפקיד משמעותי בהגעת החברה למצבה הנוכחי, מגיעה מרכישת מגה ב־2016. ביתן הצליח לגבור על רמי לוי במירוץ לרכישת מגה אף שהצעות המחיר שלהם היו זהות, בעיקר בזכות הסכם שחתם עם עובדי הרשת. ביתן עשה את מה ששאר המתמודדים על רכישת מגה סירבו לעשות, והגיע עם העובדים להבנות שלפיהן יעסיק אותם בתנאים דומים לאלו שקיבלו במגה וגבוהים משמעותית מהנהוג בשוק.

במחצית הראשונה של השנה, עלות שכרם עובדי מגה עומדת על 14.9% מהמכירות, לעומת ממוצע של 13.7% עבור כלל עובדי הקבוצה. באותה תקופה, עלות שכרם של עובדי ביתן שאינם מאוגדים מהווה 13.1% בלבד מהמכירות, ואצל עובדי תת־הרשת למגזר החרדי "שוק מהדרין", השכר מהווה 11.9% בלבד מהמכירות. על רקע זה החברה יצרה השנה תקינה חדשה, בהתאם לצרכים של כל אחד מהסניפים מבחינת כמות עובדים. המהלך, שהושלם בכמחצית מסניפי הרשת, הוביל להתייעלות שנתית של כ־1.5% ולכך שעלות השכר הממוצעת ירדה ל־12% כיום.

לאבד שליטה

כרגע מחזיקים בקבוצה נחום ונורית ביתן. 4% ממניות החברה נרשמו בנאמנות לטובת בנק מזרחי טפחות כבר לפני 7 שנים, כשבני הזוג ביתן לקחו הלוואה בגובה 400 מיליון שקל לטובת רכישת רשת כמעט חינם. במסגרת הלוואה נוספת של 150 מיליון שקל מלפני מספר חודשים, נרשמו אופציות בגובה 8.3% עבור כל אחד מהבנקים הפועלים ומזרחי טפחות, 5% לרודב ו־3% ללובושיץ - זאת מתוך הבנה שהחברה תפעל לקדם הכנסת משקיע שיסייע בשיקומה ותצא בתוך כשנה להנפקה.

על רקע זה, רודב הוביל בניית תוכנית המבוססת בשלב הראשון על הכנסת משקיע לפי שווי חברה של 500 מיליון שקל, בעסקה שבה יקבל 37.5% מהחברה תמורת 300 מיליון שקל. לאחר דילול כל הצדדים, היו אמורים להיוותר בידי ביתן 48.5%, המשקיע עם 35.6% הבנקים עם כ־5.3% כל אחד, לובושיץ עם 2% ורודב עם 3.2%. אלא שרודב הביא בשבוע שעבר לאישור דירקטוריון החברה עסקה שונה במעט, שטרפה את הקלפים וגרמה לנתק בין הצדדים. במתכונת העדכנית, אמורה קבוצה בראשות הפניקס להשקיע 400 מיליון שקל בתמורה ל־40%, מהחברה מה שיצמצם את חלקו של ביתן לכ־43% לפני דילול בהנפקה עתידית, שתוריד אותו לכ־35% בלבד.

טענות ל"פוטש"

ביתן חש בימים אלה מרומה. הוא מרגיש ששגה בכך שנתן אמון מלא ברודב, שביצע מה שהוא מגדיר ״פוטש״. לביתן בטן מלאה גם על מיכאל לובושיץ, מנכ"ל החברה שמינה לפני 10 חודשים, משום שבחר לתמוך ברודב. על רקע זה, ביתן התנגד בישיבת הדירקטוריון שנערכה בשבוע שעבר לעסקה ומאז הוא פועל לטרפד אותה. בשבוע שעבר ניסה ביתן לגייס את עו"ד אודי סול מהרצוג פוקס נאמן, שבינו לבין רודב היכרות מוקדמת, וייתכן שזו השאירה משקעים בין השניים. לפני עשור, כשרודב מונה ליו"ר תנובה, הוא גייס יועצים משפטיים מטעמו, לאור קרבה מקצועית בין סול, שהיה היועץ המשפטי של תנובה, לבין זהבית כהן שאותה החליף רודב בתפקיד. סול לא קיבל את הצעת ביתן מטעמי ניגוד עניינים שיש למשרדו, אולם ביתן לא זנח את האפשרות לפעול בדרך משפטית. במקביל, פועל ביתן לגייס משקיע חלופי ובוחן אפשרות למכור סניפים רווחיים של מגה.