בנק ישראל: האצת הצמיחה דורשת השקעות ניכרות בתשתיות ורפורמות במגזר הציבורי

בנק ישראל מזהיר כי ישראל עלולה להתקשות לגייס כספים אם הממשלה לא תנקוט באחריות פיסקלית, בסקירה הפיסקלית שהוא מפרסם לשנת 2021 ולטווח הבינוני. בדו"ח נכתב כי "הגירעונות הגבוהים והגידול ביחס החוב הציבורי לתוצר מגדילים את עלויות המימון לשנים הקרובות ועלולים לסכן את נכונות השווקים להמשיך ולממן את הגירעונות, בפרט אם לא יוצג מתווה אמין להקטנת הגירעונות ויחס החוב בשנים הקרובות. בישראל סוגיה זו חשובה במיוחד בשל הגירעון המבני הגבוה (זה שהיה לפני משבר הקורונה) שרמתו אינה מאפשרת הפחתה של יחס החוב לתוצר גם כאשר התוצר יחזור לרמתו הפוטנציאלית".

עוד מדגיש הדו"ח, כי "האצת הצמיחה במשק בטווח הבינוני והארוך דורשת השקעות ניכרות בתשתיות ובהון אנושי, לצד רפורמות ברגולציה ובמגזר הציבורי. עליית יחס החוב מחדדת את הצורך לממן חלק ניכר מעלות התוכנית באמצעות הפחתת הוצאות אחרות, העלאת שיעורי המס וביטול הטבות מס".

בדוח מפרט בנק ישראל את הכללים הפיסקליים אליהם כפופה הממשלה (יעד הגרעון שאמור לעמוד על 2.3% שנה הבאה, תקרת ההוצאה של 426 מיליארד שקל ואי חריגה מהתקציבים לשנים הבאות) אולם מתריע כי לאור אי הוודאות הגדולה בשנה הבאה צריך לעשות באותם יעדים התאמות. בכל מקרה, נקודת המוצא של כל הדיון הזה היא לאשר במהרה את תקציב 2021 - מה שכמובן ראש הממשלה ושר האוצר לא ממהרים לעשות.

בדו"ח מפורט כי יש לאשר בהקדם את תקציב 2021 מארבע סיבות. הסיבה הראשונה היא מניעת הריסון הפיסקלי הנובע מתקציב המשכי, שכן תקציב המשכי ב-2021 יהיה נמוך ב-5.5% בהשוואה לתקציב מאושר - מה שלא אפשר לממשלה לתת את המענה שהיא אמורה לתת לציבור. הסיבה השנייה היא התאמת הרכב התקציב לשינוים בצרכים מאז שאושר תקציב 2019, שכן תקציב 2019 אושר בתחילת 2018, ומאז היו לא מעט שינויים שדורשים הקצאה מחדש של חלק מהתקציב.

סיבה שלישית היא לאפשר למשרדים לפעול עם תוכנית עבודה מבוססת תקציב, שכן תקציב המשכי מגביל לא רק את המסגרת של התקציב אלא גם את ההרכב שלו בכל משרד ומשרד. המשרדים לא יכולים לגבש תוכנית עבודה מסודרת ונדרשים לפנות לוועדות החריגים בעבור כל פעולה שגרתית. הסיבה הרביעית היא לאפשר לגופים שעובדים עם ומול הממשלה לתכנן את הפעילות שלהם - הכוונה לגופים ציבוריים או גופים חברתיים שנתמכים על ידי הממשלה שבינתיים צוברים חובות ומפטרים עובדים, מה שפוגע גם בשירותים שהציבור מקבל מהם.

כפי שנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, הציג לוועדת הכספים, הוא ממליץ לממשלה להמשיך להפריד את הוצאות הקורונה מההוצאות השוטפות של הממשלה, וכן לא לקבוע יעד גירעון לשנה הבאה. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר הוודאות הגדול בנוגע להתפתחויות בשנה הבאה. חטיבת המחקר של בנק ישראל בוחנת שני תרחישים אפשריים. בתרחיש הראשון ישנה שליטה יחסית על התפשטות המגיפה, אז מניחים בבנק כי התפתחות התחלואה תאפשר יציאה יחסית מהירה מהסגר במהלך הרבעון הרביעי של השנה, וכי לאחר מכן התחלואה תתייצב ברמה שתאפשר פעילות נרחבת יחסית, עד אמצע 2021. בתרחיש הזה הנזק המתמשך למשק יהיה מוגבל והפער בתוצר ייסגר עד שנת 2023.

בתרחיש השליטה הנמוכה רמת התחלואה אינה יציבה, והפעילות הכלכלית מוגבלת לסירוגין (אם בעקבות הוראת ממשלה ואם כתוצאה מהימנעות וולונטרית של הציבור). גלי התחלואה יביאו לצמצום הפעילות הכלכלית. בתרחיש זה, למרות שסיום האפקט הישיר של המגיפה יתרחש ב-2021, בשל האבטלה הגבוהה יותר והפגיעה החמורה יותר בעסקים תהיה פגיעה ממושכת יותר במשק, שיחזור לרמת התוצר הפוטנציאלי רק בשנת 2026.

בבנק ישראל סבורים כי בשנים שלאחר 2021 משרד האוצר לא יצליח להתכנס ליעדי הגרעון הקיימים בחוק. מאחר וכלל הנומרטור מחייב את הממשלה להתכנס עם הוצאותיה גם שלוש שנים קדימה, מציע בנק ישראל להמנע מהמלך הזה בתקציב הבא אך במקביל "לחסום" החלטות חדשות המגדילות את התקציבים הבאים. את המסגרת התקציבית הרב שנתית צריך לפי הבנק לקבוע רק בעת אישור תקציב 2022.

כאשר בוחנים בבנק ישראל את ההוצאות הצפויות הן מניחים כי ההוצאות יגדלו בקצב של 4.5% בשנה (תחת הנחות לפיהן מיליארד השקל שניתנו לנכים יישמרו בתקציב, מתוך התוספת של 3 מיליארד לביטחון השנה, 2 יישארו בבסיס התקציב, סל הבריאות יגדל במיליארד שקל ועוד). במקביל צופים צמיחה של המשק ב-4.3% בממוצע, כך שלתפיסתם "תוואי הוצאות זה איננו תוואי מרחיב במיוחד".