צילום: Scott Kowalchyk, NBC
זה כבר לא צחוק: האם היעלמותו הצפויה של טראמפ תהרוג את הקומדיה?
נשיא ארה"ב היוצא סיפק כל יום במשך ארבע שנים חומרים קומיים מעולים למנחי תוכניות האירוח הליליות. האם היעלמותו הצפויה תהרוג את הקומדיה? "דווקא כשהשלטון ליברלי, הסאטירה צריכה להוכיח שהיא לא מגויסת", אומר תם אהרן
"צופים יקרים, צופות, בלב כבד אנחנו מבשרים על סופה המוחלט והוודאי של הקומדיה", הכריז תם אהרן בתחילת תוכניתו "פעם בשבוע", לפני שבועיים. "כן חברים, הקומדיה מתה. תגידו שלום לסרקזם, לנונסנס, לשנינויות, לחיקויים ולהקצנות", המשיך ניב מג'ר את דבריו. אהרן הסביר: "הקומדיה הלכה לעולמה בשבוע שעבר במהלך אירועי הבחירות בארה"ב, במה שפרשנים מכנים היום 'פיאסקו ארבע העונות'. אירוע כל כך מצחיק, כל כך קיצוני, שפשוט אין טעם לספר אחריו בדיחות".
השניים התייחסו לאירוע של אחרי הבחירות, שבו ערך רודי ג'וליאני, יועצו המשפטי של טראמפ, מסיבת עיתונאים שבה טען שוב ש"הבחירות נגנבו", במקום הקרוי "ארבע עונות לנדסקייפינג", אזור מסחרי המצוי בין חנות לספרי סקס לבין אתר לשריפת גופות - במקום להגיע למלון המפואר ארבע עונות בפילדלפיה. האירוע זה, כל כך מוקצן, כל כך סימבולי, כל כך מטאפורי, שהוא מייתר בדיחות נוספות. הפארודיה כבר בפנים, חינם אין כסף.
הוא גם מסמן את השיא של ההצחקות על הממשל האמריקאי, שהעומד בראשו סיפק הרבה הזדמנויות לסאטירה, פארודיה, פארסה וסתם גלגולי עיניים. עד כדי כך שעזיבתו של טראמפ מעוררת את השאלה מה יעשו כל מנחי תוכניות הבידור והאירוח הליליות, שהתפרנסו מהחומרים שסיפק הנשיא, בלי סוף: מהפעם שבה תיקן מפה המורה על התקדמות הוריקן עם טוש, כדי להוכיח את צדקתו, ועד מסיבות העיתונאים שבהן אנשיו ניסו לפרש דברים שאמר, רק כדי לגלות שהוא סותר אותם.
תוכניות הלייט נייט האמריקאיות נהפכו לפוליטיות, חריפות ולוחמניות במיוחד: סטיבן קולבר מצא את קולו ואת קהלו כאשר נטש את הניסיונות להיות חמוד, כמקובל, ונהיה בוטה וישיר. כך שלפו ציפורניים גם המנחים סת' מאיירס, ג'ימי קימל, טרבור נואה, סמנתה בי, ג'ון אוליבר ובאחרונה אפילו ג'ימי פאלון, שלפני ארבע שנים נמתחה עליו ביקורת חריפה על שאירח את טראמפ והשתעשע איתו כשהוא בודק אם שיערו אמיתי, כאילו שזאת היתה הבעיה איתו. כל פעם הם היו פותחים את המונולוג שלהם בשלל בדיחות וחיקויים כיד המלך (המשוגע).
אבל עכשיו טראמפ הולך, וכל תוכניות הסאטירה יצטרכו לחפש חומרים במקומות אחרים. הקומיקאים האמריקאים התעייפו מלשמוע שבעידן טראמפ הקומדיה כותבת את עצמה, אבל גם הם מודעים לכך שתם עידן. כי גם מי שמעריץ אותו, יסכים כי הנשיא הנבחר ג'ו ביידן אינו טיפוס צבעוני במיוחד. מה עושים עם נשיא שלא מצייץ מעלות השחר, לא צוחק על נכים, לא ממנה קרובי משפחה לצוותו, והוא - בסך הכל - די משעמם?
למרות המונולוג שלו, תם אהרן, המנחה והיוצר של "פעם בשבוע" בכאן 11, אומר שלא. הוא מזכיר את דבריו של אבי כהן, שסיפר פעם שכאשר עשה את "החרצופים" (תוכנית סאטירה עם בובות), ואהוד ברק ניצח את בנימין נתניהו, נשאל "מה תעשו עכשיו? אין על מה לעשות בדיחות". "התפיסה שכאשר השמאל או הליברלים בשלטון אין כל כך מקום לסאטירה - פשוט שגויה", הוא אומר. "להפך. זה הרגע שהתקשורת והסאטירה צריכות להוכיח שהן לא מגויסות, שהן יודעות להיות ביקורתיות גם לצד השמאלי של המפה".
מה שקרה עם טראמפ הוא סיפור שונה, הוא מסביר: "לא היה משהו שהכתיב את סדר היום שלו. אפילו כשהוא לא עשה כלום, הוא הטיל צל גדול שאי אפשר היה להסיט ממנו את המבט. ביידן הוא פרסונה הפוכה. הוא בדיוק מה שאתה רוצה אחרי הכאוס הזה. כדמות אולי יהיה קשה ללעוג לה, אבל תמיד אפשר להתייחס לפער בין הבטחות למימושן. מעניין יהיה לראות מה יקרה".
"מה גם שטראמפ לא הולך לשום מקום", הוא מוסיף. כלומר, הוא יעזוב את הבית הלבן, אבל הוא ימשיך להביע את דעותיו. "אני שואל את עצמי מה הייתי עושה אם הייתי בנעליהם של הקומיקאים האמריקאים, בהנחה שלא יהיה לו כוח ממשי, ועדיין יהיה לו הכוח של המיקורופון. איך מתייחסים? נותנים לו את תשומת הלב? עד עכשיו אי אפשר היה להתעלם ממי שיש לו הצבא הגדול ביותר בעולם, הכלכלה הכי גדולה. אבל עכשיו כשהוא כלום ושום דבר, ישות פוליטית חסרת כוח — האם הקומיקאים יתאפקו וימלאו תפקיד אחראי בשיקום האומה?". סטיבן קולבר כבר מספק תשובה. הוא מקפיד שלא לומר את שמו, וגם כשהשם מופיע על המסך, הוא משלים את האותיות בכוכבים.
מייק רובנס, קומיקאי שהוא כתב ומפיק בתוכנית הסאטירה המצוינת "פול פרונטל עם סמנתה בי", שבעבר היה מפיק בתוכנית "דיילי שואו עם ג'ון סטיוארט", אומר שכולם קצת בהנגאובר של אחרי הנשיאות של טראמפ. "תחושת ההתשה כבר הורגשה בשלב מוקדם", הוא אומר בראיון איתו מביתו שבברוקלין. "אפילו כמה חודשים אל תוך הנשיאות. כמה כבר אפשר לצחוק על ההתנהגות שלו? על המראה שלו? על השקרים שלו? הוא היה יותר אבסורדי מכל הומור שאפשר להמציא. לפעמים, בעבודה על התוכנית, היינו שואלים את עצמנו אם אפשר בכלל לא להזכיר אותו באותה התוכנית, לא לתת לו את תשומת הלב שהוא כל כך צריך - הרי הוא כל כך נזקק, כל כך 'נידי' - ולא הצלחנו. כי הוא היה כמו ילד ששובר דברים כדי שיתייחסו אליו, רק שהוא היה מרסק את הדמוקרטיה, וכל המעריצים שלו היו מריעים לו על 'הכנות' שלו ועל כך שהוא אומר לכולם ללכת להזדיין".
אשר לעתיד אומר רובנס: "קשה לדעת כמה הרפובליקנים יהיו מטורפים בארבע השנים הבאות. הבעיות שטראמפ חשף עדיין קיימות, וכולנו מתמודדים עם זה באי־נוחות המתבקשת. בלייט נייט לא פתאום יגידו, 'היי הכל טוב' - זה לא יקרה".