צילום: לה ליגה
ראיון כלכליסט
כך הופכים מועדון קהילתי לאימפריה אירופאית
בראיון בלעדי לכלכליסט, מנכ"ל ויאריאל פרננדו רואג' נגורלס, מספר איך הקבוצה מצמרת הליגה הספרדית שומרת על מקומה בפסגות הכדורגל האירופאי - ופועלת ברווחיות
לפרננדו רואג' נגורלס, מנכ"ל ויאריאל, אין 'טקס בישבן' כמו למנכ"ל רגיל של קבוצת פאר אירופאית. הוא לא מסתובב עם חליפות במאות אלפי יורו, לא נועל נעליי עור יוקרתיות ולא משקיע מאות יורואים בתסרוקת. רואג' נגורלס - בנו של הבעלים של ויאריאל ואחד מהבעלים של רשת הסופרמרקטים Mercadona, פרננדו רואג' - לא מאמין בפוזה ו"מיתוג אמריקאי". זה לא מפריע לו לנהל קבוצת כדורגל קהילתית שבזכות ניהול מרשים ושפוי, הפכה לחברת קבע בתחרויות המועדונים של אופ"א - למרות תחלופה גבוהה של שחקנים ואנשי צוות.
והם עושים הכל תוך כדי רווחים שמושקעים חזרה בקבוצה."מרוויחים כל שנה"
"בעשור האחרון אנחנו מרוויחים כל שנה", אומר רואג' בראיון לכלכליסט. "בטח השנה לא נרשום רווח, אבל לא בגלל הקורונה - כי לא היה אובדן הכנסה קטסטרופלי, איבדנו בסביבות 6 מיליון יורו ממכירת מנויים, אלא בעיקר בגלל השקעה שלנו בסגל... ראינו הזדמנות לרכוש שחקנים בזמן שמועדונים אחרים לא יכולים. גם אותם אנחנו נוכל למכור, ובאמת לא נפסיד כסף בטווח הארוך".קראו עוד בכלכליסט
ויאריאל אכן התחזקה, בעיקר בעקבות ההתפרקות של ולנסיה מנכסיה. ולנסיה, בבעלות המיליארדר פיטר לים, נכנסה למערבולת ניהולית ועסקית בגלל עניינים אישיים של הבעלים הסינגפורי ואיבדה שחקנים כגון הקפטן דני פארחו והקשר פרנסיס קוקלן לשכנה בצהוב, שנמצאת בבעלות אנשי עסקים מקומיים. אל כוכבי ולנסיה לשעבר הצטרפו בהשאלה טאקה קובו וחואן פוית', מריאל מדריד וטוטנהאם בהתאמה. הקבוצה השקיעה כסף גדול יחסית (16 מיליון יורו) בהבאת פרוויס אסטופיניאן המצוין מווטפורד (הושאל לאוסאסונה). בסך הכל הושקעו כ-33 מיליון יורו ברכש, סכומים שאוזנו על ידי מכירות ב-26 מיליון יורו ורווחים תפעוליים משנים קודמות.
"את הרווחים אנחנו משקיעים בקבוצה, הרווח אף פעם לא הגיע לבעלים", אומר רואג'. "המטרה היא איזון כלכלי או רווח שיושקע במועדון. בשנים הראשונות בפסגה היינו צריכים להשקיע הרבה כסף מהכיס, אבל הרבה השתנה ב-6-7 שנים האחרונות, כאשר בספרד עברו ממודל של מכירת זכויות שידור בצורה אינדיבדואלית למכירה קולקטיבית. אנחנו כבר לא תלויים כל כך בהכנסות מכרטיסים - בערך 6 מיליון יורו, בזמן שקבוצה כמו ולנסיה תכניס 12-15-20 מיליון יורו מכרטיסים. 6 מיליון יורו זה הרבה כסף, אבל בשביל קבוצה עם תקציב של 100-120 מיליון יורו זה לא משמעותי כל כך".
ב-2018/19 ויאריאל הכניסה כ-75 מיליון יורו מזכויות שידור - נמוך בהרבה מאתלטיקו מדריד (119 מיליון יורו), ריאל מדריד (155 מיליון יורו) וברצלונה (166 מיליון יורו) - אבל סכום דומה לסכומים שהכניסו סביליה, ולנסיה, בילבאו ובטיס. "אלו מועדונים הרבה יותר ותיקים, מסורתיים, עם הרבה יותר אוהדים", אומר רואג'. "חטאפה, כרגע, מוצלחת יותר מאיתנו ביחס לתקציב שלנו, אבל לאורך השנים האחרונות אנחנו תמיד היינו הקבוצה הכי טובה ביחס לתקציב". ויאריאל מתחרה השנה על מקום בליגת האלופות, ולפי קצב איסוף הנקודות עשויה להגיע לשם לפני ברצלונה וקבוצות בעלות תקציב גדול בהרבה משלה. הפיתוי "להתפרע" ולהתחזק בשחקנים נוספים הוא גדול, אבל רואג' מבקש להזהיר מקפיצה מעל הפופיק. "יש בספרד הרבה מועדונים שהגיעו מעיר גדולה, הושקעו בהם הרבה מאוד מילונים ובסוף הם היו בחוב ועכשיו משחקים בליגה נמוכה. כשאין חוב אפשר לחיות את ההווה, להשקיע את הכסף שיש בשחקנים ולהשתפר. אנחנו מועדון יציב. אנחנו רוצים יציבות, אנחנו רוצים ניהול מועדון בצורה הגיונית, בשפיות".
מחלקת הנוער בלב המועדון
בלב הפילוסופיה של רואג' והצוללת הצהובה נמצאת האקדמיה המשובחת של המועדון. "אנחנו עובדים הרבה מאוד עם מחלקת הנוער שלנו. חצי מהסגל שלנו ממחלקת הנוער. המשמעות של הרבה שחקני נוער היא שיש פחות הוצאות כי לא צריך לרכוש שחקנים אחרים. כמו כן, לפחות בהתחלה, השחקנים שגדלו אצלך יכולים להיות מצוינים אבל שכרם לא יהיה גבוה במיוחד. זה משמעותי מאוד. ואנחנו מגדלים שחקנים טופ-טופ, שלא היינו יכולים להביא ברמתם בשוק הנוכחי". מה המשמעות המעשית של מחלקת הנוער בלב העשייה של המועדון?"תמיד יש לנו תוכנית לחמש שנים. כחלק מהתוכנית אנחנו רוצים להיות בליגה הראשונה כל החמש שנים הללו, ושלוש שנים באירופה - ליגת אירופה או ליגת האלופות. כמובן שאי אפשר לשלוט בהכל, אך המטרה שצפי ההכנסות ישאר יציב בסך הכל. במה שאנחנו יכולים לשלוט זה בכמה אנחנו בונים על מחלקת הנוער שלנו. הסקאוטים והמאמנים עובדים שם תמיד. אם יש לנו שוער מצוין או מגן שמאלי מצוין ושניהם בני 16-17, אנחנו יודעים שאין צורך לרכוש שוער או מגן שמאלי. זה חוסך לנו הרבה מאוד הוצאות. למשל, היינו מאוד שמחים עם תומס פינה (ששיחק בקבוצה שלוש עונות) אבל מכרנו אותו כי ידענו שיש לנו את רודרי, שעכשיו במנצ'סטר סיטי, שיחליף אותו. הכל אמור להיות מחובר ככה".
ואיך מחברים את הקבוצה לקבוצת הנוער?"כולם רואים את המשחקים של הנערים והנוער. באמת, אצלנו כל מנהל וכל מאמן רואה את המשחקים של הנערים והנוער כדי שיכירו את השחקנים. כשטסנו לישראל היינו עצבניים כי הנוער שיחקו באותה השעה ולא יכולנו לראות את המשחק. אנחנו יושבים כל כמה חודשים ומדסקסים על התקדמות השחקנים, יושבים עם סקאוטים ומחשבים מה צריך בשנים הבאות. זה הבסיס של התוכנית. זה נשמע פשוט אבל הרבה מועדונים לא עושים את זה. כמובן שיש טעויות. ויש פעמים שנקנה מישהו שאנחנו חושבים שהוא מצוין אבל מתברר שזה לא עובד אצלנו כמו שצריך, אבל אנחנו כולנו מעורבים בכדורגל הרבה זמן. יש לנו 12 חברים בהנהלה. אנחנו נפגשים כל שבועיים-שלושה כדי לדבר על מה שאנחנו רוצים. נפגשים עם סקאוטים. יש לנו רשימות של שחקנים - המאמן יודע שאנחנו לא נותנים לו להחליט לגבי אילו שחקנים להביא - אנחנו מדברים איתו כמובן, אבל השחקנים הם נכס של המועדון ולא רק לשימוש הקבוצה הראשונה. בקיצור, צריך תוכנית".
איך אנשים והאגו שלהם משפיע על התוכניות האלה?
"התוכנית לא משתנה. כשאתה יודע לאן אתה רוצה ללכת ואתה ישר - אז התוכנית תצא לפועל. לגבי האגואים האלה, התוכנית מסייעת להתמודד גם איתם. אתה בודק אם אותו שחקן או מאמן - שנגיד יש לו אגו גדול - רוצה ללכת איתך על אותו שביל. אם לא, אז הוא בחוץ. כמה פעמים הפסדנו כסף עם שחקן כזה או אחר שלא רצה ללכת איתנו באותו הקו. אבל מניסיוני, 95% מהאנשים ירצו ללכת איתנו על אותו קו. אם יש לך יותר מדי כאלו שלא רוצים ללכת איתך לאותו מקום, אתה מאבד את הכוח שלך, ואז את החברה שלך וזה אסון. זה קורה במועדונים אחרים. לא יודעים מה הם עושים וזה גם לא משנה כמה כסף יש להם, ברגע שאין תפיסה אחידה - הכל מתפרק".
איך, באמת, מכניסים מישהו מבחוץ בתפקיד מפתח כמו מאמן?"לפני שאנחנו ממנים מאמן, אנחנו מכירים אותו היטב. אנחנו עוקבים אחרי מאמנים רבים, הסקאוטים עושים את זה ומביאים לנו ידע על המאמן. רואים משחקים, עוקבים אחרי ההתפתחות שלהם, מדברים איתם. המאמן שאנחנו בוחרים הוא בדרך כלל לא מישהו עם סטטוס או אגו עצומים. במקרה של אונאי אמרי העונה קרו כמה דברים שבזכותם עשינו את ההסכם. מן הסתם, הכרנו אותו היטב. הוא רצה לחזור לספרד, לאזור ולנסיה בגלל סיבות משפחתיות. הוא התאים למה שאנחנו רוצים לעשות. נפגשנו איתו והגענו לסיכומים. אנחנו תמיד צריכים להיות אנליטים ולנתח דברים לעומק, אבל לפעמים יש בחירה שהיא אינטואיטיבית יותר מאנליטית וצריך ללכת איתה".
כשאתם מביאים מישהו מבחוץ לסגל, מה חשוב יותר לכם - הכימיה של הקבוצה או הכישרון האינדיבידואלי של מי שאתם מביאים?"כימיה חשובה יותר כמעט תמיד. אם יש לך מקרה של שחקן אחד עם אגו עצום אבל הסגל חזק מספיק כדי להתמודד איתו, אז הוא יכול לעשות את ההבדל ולכן אין בעיה להביא אותו. אם הוא גדול מדי ומפריע לכימיה בצורה קיצונית, אז פשוט מוותרים עליו בלי קשר לרמת הכישרון שלו. אם הוא מלא באגו אבל בחור טוב, שחקן כישרוני מאוד ולא בלתי אפשרי, אז אנחנו רוצים אותו אצלנו. היו אצלנו שחקנים כאלה. אבל צריך להיזהר. נתנו הרבה יותר מדי כוח לשחקן כמו חואן רומן ריקלמה, שחשב שהוא הבעלים של הקבוצה. זה לא יכול להיגמר טוב. אבל הכוכבים האחרים שהבאנו הם בחורים טובים.
"למשל, סאנטי קאסורלה הוא כישרון עצום ובחור טוב יותר ממה שהוא כדורגלן. ג'רארד מורנו - הוא שחקן מצוין ובחור מצוין. באמת, ברמה אחרת לגמרי מכל האחרים. אתה לא צריך להיות בחור רע כדי להצליח. הצורך להיות רע בשביל להיות טוב על המגרש הוא משהו ששמעתי כמה פעמים מאנשים בכדורגל, אבל זה לא נכון. אתה צריך להיות תחרותי מאוד. אתה צריך להיות נחוש מאוד, אבל לא צריך להיות בחור רע. תראה את רפאל נדאל - הוא כנראה האיש הכי תחרותי שאי פעם פגשתי והוא לא בחור רע בכלל".
תקרת שכר? לא. תקרת סגל - כן
ויאריאל בליגת אירופה וצפויה להמשיך בתחרות עמוק לתוך אפריל. במקביל היא יכולה למצוא את עצמה בליגת האלופות בעונה הבאה - וזה אתגר משמעותי עבור מועדון עם משאבים מוגבלים וסגל קצר יחסית לסגלים אחרים בספרד. רואג' חושב שהרגולציה הקיימת, הפייר פליי הפיננסי, לא משפיעה דרמטית על התחרותיות של הקבוצה כמו הרגולציה שלא קיימת כרגע: הגבלת השחקנים שיש למועדון. "צריך להגביל את מספר השחקנים השייכים למועדונים", אומר רואג'. "המועדונים הגדולים קונים ארגנטינאים או ברזילאים מוכשרים בני 19 בהרבה כסף - שממש לא איכפת להם ממנו כי הוא כסף קטן עבורם. ואז שולחים אותם בהשאלה. שמים אותם בהשאלה או במועדונים שהם רכשו בעצמם כדי שהצעירים שהם רוכשים ישאר בידיהם. זה מקשה מאוד את השוק למועדונים בסדר גודל של ויאריאל. הגבלת מספר השחקנים תעזור יותר מתקרת שכר או משהו כזה. כן, יש הרבה שחקנים בעולם, אבל אם כולם בבעלות 10-15 קבוצות, אז הם לא יהיו במועדונים אחרים. ריאל מדריד, למשל, צריכה 25 שחקנים. זהו. אי אפשר לקחת את כל השחקנים ולמנוע תחרות".
רואג' גם חושש מהדיבור הגובר על הקמת סופרליג. "אנחנו מפחדים מהסופרליג", הוא אומר. "זה יהיה רע מאוד לליגת המקומיות ולדעתי וזה גם לא יהיה טוב למועדונים הגדולים. כן - בהתחלה יגיע כסף אמריקאי והקבוצות לא יפסידו כסף - אבל אחרי כמה שנים של ליגה אירופאית אחת, המועדונים הגדולים יתקלו בבעיות. למשל, אני - ואני בטוח שהרבה אוהדים מרגישים גם ככה - אוהבים את אירופה. טוב לי להיות אזרח אירופאי אבל אנחנו מבינים שאירופה מופרדת. שלכל מדינה יש שפה שונה, תרבות שונה וכך גם ליגה שונה וכך זה צריך להיות.
"סביליה או ויאריאל קוראות את אותם עיתונים ורואות את אותן חדשות כמו ריאל מדריד וברצלונה, ולא צ'לסי או בורוסיה מנשנגלדבאך. ויש לזה משמעות. אני גם חושב שהקבוצות הגדולות חושבות שליגה אחת תשים את צ'לסי 3-4 פעמים נגד ריאל מדריד בעונה, אבל זה יאבד מהקסם שלו אחרי כמה שנים, ובסוף, ריאל מדריד תצטרך לשחק גם נגד הבורוסיות מנשנגלדבאכיות של העולם 3-4 פעמים בעונה. האם אנחנו לא טובים כמו גלדבאך? והאם זה טוב יותר לשחק נגד גלדבאך מאשר ויאריאל או סביליה? אני חושב שהסופרליג זו חשיבה אמריקאית מדי ולא אירופאית. ואני גם חושב שליגת האלופות הולכת להשתנות כדי להתאים יותר למועדונים הגדולים. זה קורה הרבה. הדעה האישית שלי היא שצריך לשנות את הפורמט, כי באמת בבתים יש הרבה מאוד קבוצות חלשות שלא יכולות להתמודד מול הקבוצות החזקות. צריך 32 קבוצות בליגת האלופות אבל הן צריכות להיות הכי חזקות באירופה - ולא קבוצות שנכנסות לשם בגלל הנחה שעשו להן".
רואג' גם חושב שהכדורגל צריך להיות יותר חכם עם מספר המשחקים בעונה. "אני קצת לא מבין מה קורה בשוק אצל הצעירים עכשיו, יש לי שלוש בנות צעירות והן רואות דברים אחרים לחלוטין ממה שאני ראיתי. אני רואה שיש הרבה צעירים שמעדיפים לראות אחרים משחקים בפלייסטיישן ביוטיוב מאשר לצפות בכדורגל. אני זקן ולא מבין את זה אבל אני כן מבין שיש הרבה-הרבה-הרבה מאוד תחרות לכדורגל וקשה לצעירים - וגם לי, כן? - לצפות רק בכדורגל במשך 90 דקות. אז לדעתי צריך להקטין את מספר המשחקים. זה ידרוש פשרות מהליגות ומהקבוצות אבל יש הרבה מאוד משחקים שפשוט לא מעניינים. בעיקר ברמת הנבחרות".