יוליאן נאגלסמן, מאמן לייפציג, ידוע כ"טקטיקן על" שמזיז את שחקניו על המגרש כמו שחקן שחמט מיומן ויודע להוציא מסגל צעיר מאוד או בינוני במיטבו, הופעות שמתאימות יותר לקבוצות על כגון באיירן מינכן. ואולם, גם הוא מבין שהוא לא המלכה גמביט ושאנשים שהוא מזיז על המגרש הם אנשים - ולא כלים.
"30% מאימון זה טקטיקה, 70% זה יכולות חברתיות", הסביר נאגלסמן, ופירט: "כל שחקן מקבל מוטיבציה מדברים שונים וצריך להתייחס לזה בהתאם. לפנות אליו אינדיבידואלית ולהבין מה גורם לו לתקתק. ברמת הכדורגל הגבוהה, עם השחקנים האיכותיים שיש בקבוצה שלך, אתה תצליח תמיד להעמיד מערך טקטי נכון - אבל רק אם המצב הפסיכולוגי של הקבוצה נכון".
מחקרים כלכליים וספורטיביים מראים שהשפעתו של המאמן על ביצועי הקבוצה אינה גבוהה באופן כללי. איכות הסגל אחראית לבין 70% ל-80% מהתוצאות. מאמן טוב יכול להשפיע על 20%-30% מתוצאות הקבוצה - שזה הרבה עבור אדם אחד - אבל זה עדיין לא משמעותי כמו איכות הסגל. כלומר, התקרה של קבוצה מאוד ברורה ומאוד קשורה לסגל ופחות למאמן.
אלו הנתונים שהופכים את האימון למלאכה מאוד לא קלה. בטח לא ניהול האנשים בקבוצה - חלקם אגו-מניאקים שמוקפים בפמלייה שמנפחת להם את הראש עם חשיבות עצמית. ואולם, המאמנים הטובים ביותר תמיד מייצרים איזשהי יציבות טקטית וניהולית. אפשר לראות מה הם רוצים לעשות על המגרש, רואים אצלם שחקנים עם מוטיבציה מלאה ומשמעת טקטית. קל, יחסית, לזהות קבוצה מאומנת. ולא רק בגלל התוצאות - אלא בזכות המבנה הטקטי ובזכות היציאה שלהם לפעולות לא כייפיות כמו לחץ או מאבקים פיזיים.
אולה גונאר סולשייאר הגיע לקבוצה שהיתה צריכה מישהו כמו אולה גונאר סולשייאר. היה משבר אמון גדול מאוד בין קודמו בתפקיד, ז'וזה מוריניו, לסגל ולמועדון - וסולשייאר, אגדה של המועדון, מישהו שמבין לעומק את מה שהופך אותו למיוחד - נכנס פנימה ללהבות. הוא הרגיע את המערכת ויצא איתה לדרך חדשה. סולשייאר, בזמנו, היה בינגו נדיר של הנהלה חסרת הבנה בכדורגל (בגלל שאין בה אנשי כדורגל). ואולם, אחרי כמעט שנתיים בתפקיד זה די ברור שהנורבגי רחוק מאוד מיצירת יציבות טקטית וניהולית.
אפשר היה לראות את זה נגד ווסטהאם בסופ"ש. במחצית הראשונה הקבוצה נראתה אבודה. ווסטהאם - קבוצה עם מעט איכות יחסית ליריבתה - פשוט עשתה בית ספר למנצ'סטר יונייטד הגדולה. במחצית השנייה, סולשייאר הכניס את השחקן הכי טוב באנגליה כרגע, ברונו פרננדס, וכל הדינמיקה השתנתה. מנצ'סטר יונייטד ניצחה. תומכיו של סולשייאר אמרו שזה היה מהלך מנצח של מאמן אבל האמת היא שזו היתה דוגמה מושלמת לכך שהקבוצה תלויה בעיקר באיכות השחקנים שלה ולא מקבלת את האקסטרה שהיא אמורה לקבל ממאמן.
ואמש, מנצ'סטר יונייטד של אולה גונאר סולשייאר היתה צריכה לעשות תיקו מול לייפציג של נאגלסמן וסליחה על הביטוי, חירבנה על עצמה. הקבוצה של נאגלסמן הגיעה מוכנה מנטלית, חברתית (70%) וטקטית (30%) בזכות המאמן שלה וכבר בתחילת המשחק הכריעה אותו. השחקנים של נאגלסמן ידעו לזהות את החולשות במבנה של יונייטד וכמו מתאגרף שממשיך לכוון לגבה החתוכה של יריבו, תקפו פעם אחר פעם את הנקודות הרכות של הקבוצה האנגלית.
מנצ'סטר יונייטד - בזכות מחליפים ברמה של פול פוגבה ודוני ואן דה ביק וגם בזכות החלטות שיפוט - חזרה למשחק במחצית השנייה, אבל זה לא הספיק. הקבוצה הודחה מליגת האלופות - והיא תהיה אחת מהקבוצות היחידות בעלות אחד משני תקציבי השכר הגבוהים בבית שלה שלא תעלה לשלב שמינית הגמר.
בתום המשחק, מי שמגן על סולשייאר בתקשורת - בעיקר חבריו לקבוצה לשעבר - המשיך להגן עליו, אבל גם אם ישאלו את גארי נוויל, פיל נוויל ורוי קין, אם היו מביאים את סולשייאר כמאמן לאחת מ-20 הקבוצות הכי טובות באירופה, הם היו עונים בגרסה מנומסת של "לא".
סולשייאר, ביונייטד, שולט ב-70% ממלאכת האימון. נראה שיש לו את היכולות החברתיות המתאימות כדי לאמן קבוצה שהוא אגדה בה כמו מנצ'סטר יונייטד. יונייטד שלו מאופיינת בכך שהיא קבוצה אגרסיבית שמצטיינת מול קבוצות "גדולות" - בעיקר בזכות משחק נחוש מאוד בהגנה והתקפות מתפרצות עם כלים חדים ומהירים כמו פרננדס ורשפורד.
העניין הוא שכמעט כל מאמן בליגת האלופות טוב מסולשייאר ב-"30% האחרים". הטקטיים. גם את זה ניתן לראות במאבקים היותר מסובכים שעומדים מול סולשייאר, שהפסיד 6 מ-10 משחקיו בליגת האלופות מול מאמנים טובים יותר ממנו.
האם סולשייאר יפוטר? לא ברור. הנהלת מנצ'סטר יונייטד טוענת שזה לא יקרה ושהוא יקבל את כל התמיכה שהוא צריך - גם בשוק העברות השחקנים וגם בהתמודדות עם טיפוסים כמו פול פוגבה וסוכנים כמו מינו ראיולה. אבל האמת היא שההנהלה צריכה לשאול את עצמה שאלה פשוטה: האם המאמן אולה גונאר סולשייאר היה מקבל את תפקיד המאמן באחת מ-6 הקבוצות הבכירות של אנגליה? האם אחת מ-20 הקבוצות הבכירות באירופה היו לוקחות אותו כמאמן? אם התשובה היא 'לא', וכשיש בשוק מאמן כמו מאוריסיו פוצ'טינו - שכל קבוצה בטופ 6 היתה לוקחת אותו אם היתה צריכה - אז מאוד ברור מה יונייטד צריכה לעשות עם סולשייאר.
צילום: איי פי
