“הממשלה יודעת לגבות מסים, אבל לא לנהל"

"הממשלה לא יכולה לבנות תוכניות ארוכות טווח בתחומים החברתיים. עליה להקצות לכך את הכספים ולהעביר לארגוני החברה האזרחית את ניהולם של הפרויקטים החברתיים”, אומר איל אדרעי, יו”ר ומייסד עמותת אחינועם, שפועלת לקידום נוער בפריפריה. דבריו נאמרו לקראת כנס "כלכליסט" "פריפריה 2030 - מבט לעתיד", שישודר ב־16 בדצמבר באתר ובעמוד הפייסבוק של "כלכליסט". “השלטון המרכזי קרס והשיטה שלו קרסה. גם אם יהיו בחירות בקרוב, בכל שלטון שיקום, המערכת הפקידותית תשתלט והמשאבים החברתיים לא יגיעו לאן שהם צריכים להגיע".

אדרעי (62), יזם ופעיל חברתי, איש עסקים מצליח, נכה צה"ל, מנהל יחד עם אחיו חברות עסקיות באפריקה. בתקופת שירותו הצבאי כקצין בסיירת צנחנים (כסגנו של משה בוגי יעלון) נפצע קשה ונותר מרותק לכיסא גלגלים. לאחר הפציעה עבר תהליך שיקום ארוך ולא פשוט, וגם קיבל על כך את אות המופת השיקומי ממשרד הביטחון. לאחר השיקום החל ללמוד פסיכולוגיה, סיים תואר שני בהצטיינות ואף פתח קליניקה. במקביל החל להצטיין בשחייה פראלימפית ואף זכה בשלוש אליפויות עולם.

"המדינה לא יודעת לנהל אבל היא יודעת טוב לגבות מסים. עליה להעביר תקציבים למנהלי העמותות החברתיות הפרטיות שיודעים לבצע את המדיניות של הממשלה. בדרך הזו הממשלה תעביר אליהם את הסמכויות, אבל גם תפקח על פעילותם".

איל אדרעי | צילום: טל שחר

גיוס מחשבים מהציבור

עם פרוץ משבר הקורונה לפני כעשרה חודשים הונהגה במערכת החינוך בישראל שיטת לימוד מרחוק. הבעיה היא שלחלק גדול מהתלמידים אין מחשב אישי והם התקשו בעצם להיות בקשר עם בני הכיתה שלהם וללמוד. במשפחה אחת שבה יש מחשב אחד התקשו כל הילדים להשתתף במסגרת הלמידה מרחוק במחשב. אדרעי פנה אל מנכ"ל משרד החינוך בהצעה להעביר למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ את הסמכויות והתקציבים לרכישת מחשבים, כאשר עמותת אחינועם תחלק בשיתוף עם בתי הספר את המחשבים לנזקקים. בשל קשיים בירוקרטיים ואחרים ההצעה הזו של אדרעי לא התקבלה על ידי משרד החינוך.

"תקציבו השנתי של משרד החינוך הוא כ־70 מיליארד שקל, אבל ניהולו אינו מתבצע בצורה נכונה”, אמר אדרעי. “על המדינה היה להקצות כ־100-70 מיליון שקל לרכישת מחשבים ולאפשר לעמותות לחלקם לילדים שאין להם מחשבים".

אדרעי לא הרים ידיים. אחינועם הצליחה לגייס 30 אלף מחשבים מהציבור, ולחלק אותם לתלמידים שאין להם. "הגיעו אלינו סיפורים קורעי לב, למשל משפחה של עיוור שאינו עובד ורעייתו, גננת בגן ילדים, שהוצאה לחל"ת, ונזקקו למחשבים עבור שני ילדיהם המחוננים. בסופו של דבר, אחינועם העבירה מחשבים לילדים אלה. המתנדבים שלנו שהעניקו את המחשבים לילדים שהתרגשו מאוד", סיפר אדרעי.

“אם לא נשקיע בחינוך הילדים מגיל צעיר ונאפשר להם נגישות למערכת החינוך, זו תהיה בכייה לדורות. במשך עשרה חודשים רוב התלמידים לא נפגשים עם חבריהם, ולרבים מהם אין מחשבים והם בעצם מנותקים. לגוף פרטי אין כסף לקנות מחשבים, אבל בשביל המדינה זה כסף קטן. אם המדינה לא תתעורר, אזי הפערים הללו יגברו וירסקו אותנו.

"החוסן החברתי בישראל משמעותי יותר מהחוסן הביטחוני. עם איראן נדע להסתדר וגם עם הסורים, חיזבאללה וחמאס. אבל אם המצב החברתי לא ישתפר ואנו נמשיך בקצב הזה, אזי קיים חשש שהמדינה תתפרק. אם לא נתעשת, העמקת הפערים החברתיים תאיים על הקיום שלנו. אם המצב החברתי לא ישתפר, אזי עלולה להתרחש התפרצות אלימה של אזרחים והמרקם החברתי יתפרק. אנשים לא ירצו לקחת חלק במה שקורה פה, החזקים יעזבו, והמדינה תלך ותידרדר.

"יש לנו המדינה עם הפוטנציאל הכי גדול שיש, הון אנושי מדהים. אנו מכירים את העמותות ויש לנו כל הידע לגייס את הכוחות, לאחד ולבנות תוכנית עבודה נורמלית. במרכזה: ביזור סמכויות מהשלטון המרכזי אל הגופים והעמותות החברתיות שיודעים לבצע את העבודה מצוין ולטווח ארוך. המגזר החברתי בא לעבוד ואני, בניגוד לפוליטיקאים, לא צריך לגזור סרט בכיכר העיר".

צורך ברפואה מונעת

אדרעי מציע לבנות משולש כוחות חדש: הממשלה, המגזר העסקי והקהילה. הממשלה תקבל את ההחלטות ותעניק את התקצוב, והעמותות יבצעו את העבודה ברשויות המקומיות, בבתי הספר.

"בעקבות הקורונה חלה התרסקות של המגזר השלישי. עמותות מתקשות לתפקד בשל ירידה בתרומות ובמימון.

“המדינה מחקה לגמרי את המגזר השלישי. העמותות פונות לאנשי עסקים לגיוס תרומות, אך גם אלה אומרים שהמצב שלהם קשה. איפה נמצאת המדינה? כולנו יודעים שזה לא שחסר כסף, אלא שצריך לתעדף את המקומות הנכונים ולעשות מעין רפואה מונעת. אפשר למנוע בעיות מראש, כי אחר כך המדינה תשקיע יותר ויותר בשיקום במקום שישקיעו כעת בחבר'ה הצעירים".

אדרעי גם מציע לחזק את העמותות, בין היתר באמצעות הגדלת הזיכוי במס למי שתורם לעמותות.

"העמותות החברתיות יודעות היטב מה לעשות. יש לתת להן המשאבים לכך, לאחר שתוכניות העבודה שלהן יאושרו על ידי המדינה. כיום, לצערי, המדינה בעיקר מכשילה את הגופים החברתיים".

עמותת אחינועם, הפועלת לקדם בני נוער מהפריפריה ומערי הפיתוח, ליוותה יותר מ־200 נערים ונערות מגיל 14 עד סיום התואר הראשון באקדמיה. מתנדבי העמותה סייעו להם בלימודים בתיכון, בבגרויות, בקליטה בצה"ל, ואחר כך בהרשמה ובלימודים לתואר הראשון. בין היתר העמותה מפעילה תוכנית ליווי ארוכת טווח לנוער בסיכון, שבמסגרתה הנערים והנערות עוברים תהליך הכולל בניית תוכנית עבודה אישית המותאמת ובניית תוכנית עבודה אישית בהתאם ליכולותיהם ולכישוריהם.

בנוסף התוכנית מעניקה מלגות לצעירים חסרי יכולת כלכלית, החל משלב הקבלה לאקדמיה עד סיום התואר הראשון, כדי שהם יוכלו להשקיע את כל זמנם ומרצם בלימודים. תוכנית אחרת של העמותה מלווה צעירים בני העדה האתיופית מגיל 16 ומסייעת להם גם בפרויקט מיוחד של הכנה לצבא, המתמקד בפיתוח יכולות פיזיות ומנטליות לצד שיפור מנהיגות ויכולת הובלה.

כסף ללימודים

אחת מתוכניות הדגל של העמותה היא השקה ופיתוח הפריפריה. בצפת, למשל, בשיתוף גורמי הרווחה העירוניים, המתנדבים משפצים ורוכשים ציוד עבור גורמי הרווחה בעיר לקידום הנגשת חינוך מוזיקלי לדור הצעיר ולהקמת ספרייה חדשה ומאובזרת בבית ספר יסודי. בצפת אחינועם פועלת עם נוער בסיכון.

"אני מרגיש נורא”, אמר אדרעי. “לעיריית צפת אין כסף למבנה כדי להפעיל את התוכניות והיא פנתה אלינו כדי שנשכור עבורה מבנה. אין בעצם משרד לעובד סוציאלי, ועל כן אנו מממנים את העלות של המשרד. זה בלתי נתפס. העמותה גם גייסה כלי נגינה לתזמורת של ילדים בקונסרבטוריום העירוני". לדברי אדרעי, המדינה לא יודעת לעשות את הפרויקטים האלה, ולפיכך לא תוכל לצמצם את הפערים החברתיים.

בין היתר, העמותה ליוותה נער יוצא אתיופיה ששני אחיו היו בכלא. הוא הגיע בסופו של דבר לשנת שירות בלונדון, והתקבל ללימודי משפטים. מאחר שלא היה לו כסף למימון שכר לימוד, העמותה מימנה לו את שכר הלימוד והוא סיים את הלימודים בהצלחה.

במקרה אחר, בחורה ממוצא אתיופי קיבלה ליווי מהעמותה למבחנים פסיכומטריים, והיום היא לומדת לתואר בפיזיותרפיה במקום להישאר כעובדת ייצור במפעל מזון. את אדרעי זה לא משאיר אדיש. “זה מרגש", הוא מודה.