ההיסטוריה חוזרת: חנות האפליקציות שהקדימה את האפסטור תובעת את אפל

הזקנים בינינו, שרכשו את אחד ממכשירי האייפון הראשונים זוכרים בוודאי בחיבה את חנות האפליקציות הפיראטית סידיה (Cydia). בשנים הראשונות, כמעט כל האייפונים הגיעו נעולים על רשת סלולר של מפעיל מסוים, ומי שקנה אייפון בארה"ב נאלץ לבצע פעולה שמכונה Jailbreaking כדי לאפשר את הפעלת המכשיר בפעם הראשונה ושימוש בסים של מפעילה מקומות. וביחד עם הפריצה הגיעה גם סידיה.

סידיה הקדימה את הופעת האפסטור ב-2008 ואפשרה לבעלי אייפון להתקין אפליקציות חיצוניות על הסמארטפון שלהם. למעשה, היא הייתה חנות האפליקציות הראשונה באייפון, והמשיכה להתחרות באפסטור בשנים שלאחר מכן, כשהיא מאפשרת למשתמשים להתקין אפליקציות שלא היו עוברות את המסננת המוגבלת של אפל, ושאיפשרו להם לקבל שליטה מלאה על יכולות המכשיר שלהם.

אבל המודל של סידיה לא היה בר קיימא. אפל עדיין מתירה הורדת אפליקציות לאייפון דרך האפסטור שלה בלבד. במקביל, הפריסה הבינלאומית של האייפון במהלך העשור הקודם, הקלות שבה ניתן לרכוש מכשירים לא נעולים, חיזוק מערך האבטחה של האייפון שהפך את הג'יילברייקינג לקשה יותר בכל עדכון של מערכת ההפעלה, וקמפיין תעמולה של אפל הביאו לכך שפחות אנשים ניסו לפרוץ המכשיר שלהם וכתוצאה מכך נחשפו פחות לסידיה. הפופולריות של חנות האפליקציות הראשונה לאייפון דעכה, ואף שהיא עדיין פעילה גם היום היא נמצאת בעיקר על תקן של נישה נוסטלגית ליודעי דבר.

אולם מייסד סידיה, ג'יי פרימן, מעולם לא ויתר על החלום של חנות אפליקציות עצמאית ומלאה לאייפון, כזו שתיתן לבעלי המכשיר שליטה מלאה עליו, ועכשיו הוא החליט לדבר עם אפל בשפה היחידה שהיא מבינה: תביעה משפטית שתאלץ אותה לאפשר לסידיה לפעול על הסמארטפון שלה בצורה לגיטימית. "בלי המונופול הלא חוקי של אפל על הפצת אפליקציות iOS, המשתמשים היו יכולים לבחור איך ואיפה למצוא אפליקציות, ומפתחים יכלו לבחור את מפיץ האפליקציות שמתאים להם ביותר", נכתב בתביעה שהוגשה בבית משפט פדרלי בקליפורניה, כך לפי דיווח של "הוושינגטון פוסט", האפסטור ומדיניות אפל נמצאים בחזית הביקורת על פעילות החברה, והיו מושא לתביעות וחקירות הגבלים עסקיים בארה"ב ובאיחוד האירופי. בחודשים האחרונים, הקרב שמנהלת מפתחת פורטנייט, אפיק גיימס, נגד מדיניות האפסטור של אפל זכה לתשומת לב תקשורתית ניכרת, והצליח ליצור סדק משמעותי בשיריון הנוצץ של החברה.

מאחורי מרבית התביעות והחקירות עד היום עמדו בעיקר תלונות וטענות של מפתחים חיצוניים, לפיהן המדיניות של אפל מגבילה את יכולת הפעולה ופוגעת בחווית המשתמש או מקשה עליהם להתחרות בשירותים מקבילים של אפל שלא סובלים מאותן מגבלות. התביעה של סידיה תקדימית בכך שמאחוריה עומדת מי שיכולה להיות מתחרה ישירה של האפסטור עצמה, שמציעה אלטרנטיבה של ממש לעולם שבו אפל לא מחזיקה במונופול על מה מותר ומה אסור לכם להתקין על האייפון.

האירוניה היא שהסיפור מאחורי סידיה מזכיר את זה שהוביל להקמה של אפל עצמה. סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק הקימו את אפל אחרי שווזניאק בנה במו ידיו מחשב ביתי שהיה פשוט מספיק להרכבה וזול מספיק למכירה. ווזניאק ניצל את היכולת שלו להתעסק ללא מגבלות בפלטפורמה פתוחה, ג'ובס זיהה נישה שאין לה מענה והבין שאפשר לספק מוצר שימלא אותה. זה, בקווים כלליים, גם הסיפור של סידיה ושל פרימן.

כשאפל השיקה את האייפון הראשון ב-2007, פרימן עבד כמפתח תוכנה בקליפורניה. בראיון ל"וושינגטון פוסט" הוא סיפר שאחרי שקנה את המכשיר הוא שמח לשחק איתו קצת, אך מהר מאוד התאכזב. האייפון המקורי לא תמך ביכולות בסיסיות כמו העתק-הדבק, שליחת הודעת SMS לכמה אנשים במקביל, ולא היתה שום אפשרות להתקין עליו תוכנות חדשות כמו משחקים או דפדפנים חלופיים.

אבל פרימן זיהה את הפוטנציאל של האייפון כמכשיר מהפכני, אם רק יפתחו למפתחים גישה אליו. כשחבר ייעץ לו להפסיק להתלונן ולהתחיל לעשות משהו, התפנה פרימן ליצור את סידיה. לאייפון כבר היתה קהילה ערה של מפתחים עצמאיים, החידוש המרכזי של פרימן היתה יצירת תוכנה שמקלה על פעולת הג'יילברייקינג ומנגישה אותה למשתמשים לא מתקדמים, וסידיה שתפקדה כחנות אפליקציות ואפשרה למשתמשים להתקין אפליקציות ומשחקים. הסצנה כללה לא מעט מפתחים ישראלים שניצלו יכולות אלו, ומשתמשים ותיקים עדיין זוכרים חסד נעורים לחייגן המיתולוגי של יניב דנן.

לדברי פרימן, סידיה הפכה ללהיט מיידי, שכן כמעט מחצית מבעלי האייפון בשנים הראשונות ביצעו ג'יילברייקינג למכשיר שלהם. ב-2010, כשעוד היה קל יחסית לשחרר אייפונים, היו לה 4.5 מיליון משתמשים בשבוע. ב-2011 ו-2012 הגיעו הכנסותיה לשיא של 10 מיליון דולר (בדומה לאפל, סידיה גובה עמלה ממפתחים על מכירת אפליקציות). לא קרוב ל-15 מיליארד הדולר בשנה שהאפסטור מייצרת לאפל, אבל לא רע בכלל לעסק עצמאי קטן.

אבל אפל לא היתה מוכנה שמישהו יחדור לגן הסגור שלה בלי רשותה. אחרי שהשיקה את האפסטור ב-2008 היא הקפידה לעדכן את הגנות האייפון כדי להקשות על פריצתו, ושכרה לשם כך את אותם אנשים שעמדו מאחורי הפרצות הראשונות.

אבל המהלך העיקרי היה השקה בינלאומית רחבה של האייפון, שייתר את הצורך בביצוע ג'יילברייק על מנת להשתמש במכשיר, מלווה בקמפיין תעמולה שנועד להפחיד אנשים מביצוע ג'יילברייק למכשירם, כשהיא מזהירה אותם שהדבר יחשוף אותם לסיכוני אבטחה. פרימן סיפר ל"וושינגטון פוסט" שהוא זוכר שראה שילוט בנושא בחנויות אפל. לדבריו, מדובר בהפחדות מוגזמות, והורדת תוכנה לאייפון לא שונה מהורדת תוכנה למחשב מבחינת רמת הסיכון. "מבחינה מוסרית, זה הטלפון שלך ואתה צריך להיות מסוגל לעשות איתו מה שאתה רוצה", הוא אמר. "אתה צריך להחליט אילו אפליקציות להתקין, איפה אתה מוצא את האפליקציות האלו".

המאמצים של אפל נשאו פרי, וב-2013 החל השימוש בסידיה לצנוח. אפל המשיכה במאבק, תוך שהיא משלבת באייפון רעיונות ופיתוחים שהציגו קודם מפתחי החנות העצמאית. הוכחה קלאסית לכך שהסרת מגבלות מייצרת חדשנות פורצת גבולות.

כיום סידיה היא עיסוק צדדי בעבור פרימן, שעובד כסמנכ"ל טכנולוגיות בחברת התוכנה Orchid ואף בוחש קצת בפוליטיקה המקומית באזור מגוריו. אבל הוא מעולם לא ויתר על החלום, ולדברי הפרקליט שמייצג אותו, סטיבן סדלאו ממשרד עוה"ד קווין עמנואל (אותה פירמה, אגב, שייצגה את סמסונג בתביעה המתוקשרת שלה נגד אפל) השטח בשל להחיות את המאבק בבית המשפט. "האקלים המשפטי משתנה", הוא אמר. "לסידיה יש טיעון מושלם בתביעת הגבלים עסקיים נגד אפל. תביעות אחרות טענו שלאפל אין מתחרים בהפצת אפליקציות ל-iOS, אבל סידיה היתה מתחרה כזו. היו לה מיליוני משתמשים ואז אפל נקטה במהלכים אנטי-תחרותיים כדי לחסל אותה".

אפל חיסלה לא רק את סידיה, אלא את העקרון שהיא חייבת לו את קיומה. שני הסטיבים יכלו להקים את אפל כי עולם המחשוב הצעיר היה אז שדה משחקים בלתי מוגבל. הם יכלו לקנות אילו רכיבים שהם רוצים, להרכיב אותם איך שהם רוצים, לכתוב להם איזו תוכנה שהם רוצים, ולמכור אותם לכל מי שיסכים לקנות ובכל מקום שיסכים למכור. לא היה גוף מפקח עליון שקבע אילו רכיבים יכולים להיכנס למחשבים שלהם, אילו פעולות מותר ואסור להם לבצע, ושהתיר לשווק ולמכור אותם רק דרכו. זה קונספט הזוי אולי, אבל זה בדיוק מה שעשתה אפל באייפון עם האפסטור והשליטה המלאה במה יכול המשתמש להתקין על המכשיר שלו.

מאז הושק הפך האייפון לפלטפורמה אדירה לחדשנות מהפכנית. אובר, טיקטוק, ווטסאפ, האופן שבו אנו מתקשרים זה עם זה, צורכים מידע, מבצעים את הפעולות הפשוטות ביותר. אבל זו חדשנות מוגבלת, כזו שחיה בהתאם למגבלות ומחסומים שמציבה אפל. היא לא מאפשרת למפתחים ולמשתמשים למצות את מלוא היכולות של המכשיר שלהם, לא נותנת דרור לרעיונות מופרעים ולא צפויים. יש עוד הרבה מקום ליצור ולחדש, אבל האייפון עדיין נותר מקום מוגבל בסופו של דבר, עם גבולות תחומים ומדויקים.

סידיה ופרימן חולמים לשנות את כל זה. לא רק את היכולת של משתמשים להפוך את האייפון לבאמת שלהם, אלא גם את הגישה של אפל עצמה למכשיר. אפל טוענת שהיא לא מונפול, שיש חלופות המתחרות בה כמו אנדרואיד של גוגל. זה אולי נכון למשתמשים, אבל לא למפתחים. הם לא יכולים להפיץ אפליקציות אייפון באנדרואיד. פרימן לא יכול להשתמש באנדרואיד כדי להביא את סידיה לבעלי אייפון. אין לאפל תחרות בתחום הפצת האפליקציות באייפון, וזה דבר רע למשתמשים. לו סידיה היתה מקבלת אפשרות להתחרות באפסטור, היינו רואים לא רק אפליקציות עם יכולות חדשות שאפל חסמה עד עתה (מי אמר הקלטת שיחות טלפון על המכשיר ולא קיבל?) אלא גם תחרות אמיתית בצד ההפצה, עם מודלים חדשים, עמלות תחרותיות, רעיונות מקוריים שאפל אין סיבה לחשוב עליהם.

זה יהיה טוב למפתחים, טוב למשתמשים ובסופו של דבר טוב גם לאפל. הן כי הצרכנים שלה יוכלו להפיק יותר מהמכשיר שלהם, והן כי התחרות תאלץ אותה להתפתח, להשתפר וליצור מוצרים טובים יותר. וכל מה שהיא צריכה לעשות זה רק לשחרר. אם לא תעשה את זה בעצמה, אולי התביעה של פרימן תאלץ אותה.