צילום: טל שחר
יעקב אגמון הלך לעולמו בגיל 91
המפיק והמנהל האמנותי יעקב אגמון, שנפטר היום, ניהל כמעט כל מוסד תיאטרון בארץ והיה מעמודי התווך של האמנות בישראל. “היחס לתרבות בשנה האחרונה אכל את לבו", ספדה לו אשתו השחקנית גילה אלמגור
המפיק והבמאי יעקב אגמון הלך לעולמו בגיל 91. הבשורה מגיעה בתום מספר ימים בהם היה מורדם ומונשם בבית החולים שיבא בתל השומר. הלוויתו תיערך מחר (ה') בשעה 12:00 בבית הקברות בקבוץ שפיים, בהתאם למגבלות הקורונה. השבעה תתקיים בבית משפחת אגמון אלמגור - רחוב ארנון 22, בין השעות 10:00-13:00 ו-17:00-21:00.
קראו עוד בכלכליסט
אגמון נולד בפולין ועלה לישראל ב־1933. הוא היה אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית והראשון שהביא זיקוקי דינור לבמות יום העצמאות. ב־1964 הקים את תיאטרון “בימות” בו עלו ההצגות המסחריות המצליחות בישראל, בהן “המגילה” מאת איציק מענגר, “איש חסיד היה”, “הכלה וצייד הפרפרים” בכיכובה של רעייתו גילה אלמגור ויוסי בנאי ו”בוסתן ספרדי” מאת יצחק נבון.
אגמון ניהל כמעט כל מוסד תיאטרוני בישראל: הוא ניהל את תיאטרון הקאמרי בתחילת שנות ה־60, ב־1978 ייסד את תיאטרון בית ליסין וניהל אותו שמונה שנים, ניהל את פסטיבל עכו בשנות ה־90, וב־1995 מונה למנכ”ל ומנהל אמנותי של תיאטרון הבימה. כמנהל אמנותי ניסה למלא את קופת התיאטרון עם מחזות ומחזות זמר שיפנו לקהל רחב יותר, בהם “מרי לו” המבוססת על שירי צביקה פיק. לצד ההצלחה בהבאת קהל חדש לתיאטרון הוא ספג ביקורת על המשכורות הגבוהות שהעניק לעצמו ולרעייתו, אך הכחיש את הדברים.
מפעל חייו היה ה”תיאטרונטו”, פסטיבל הצגות יחיד שעולה כבר 30 שנה, אותו ניהל אגמון עד מותו. מפעל נוסף, שאמר שהוא הקרוב ביותר ללבו, הוא תוכנית הרדיו “שאלות אישיות” שהגיש מעל 50 שנה בגלי צה”ל.
“איך נפרדים מאדם שעברתי אתו את כל החיים, כמעט 70 שנה. זה סיפור אהבה ענק”, ספדה לו רעייתו גילה אלמגור. “מה שאכל את לבו זה המצב של הבוז לתרבות, מאז שהתחילה הקורונה: שסגרו, זרקו, השליכו את אנשיה ויוצריה. אם מישהו חושב שהמדינה שלנו יכולה להיראות מדינה כמו פעם בלי התרבות הוא טועה טעות מרה. זה אכל את לבו והוא לא הפסיק לדבר על זה”.
אגמון היה זה שנתן את ההזדמנות הראשונה לזמרת הצעירה חוה אלברשטיין להעלות מופע יחיד. אלברשטיין מספרת כי “ב־1970 היה לי ולצדי צרפתי חלום להעלות מופע יחיד שדומה יותר להצגה מאשר קונצרט, שלא היה מקובל באותם ימים. לי היה ברור שאני רוצה שצדי יביים. אני הערצתי את יעקב אגמון בגלל התעוזה שלו והחלטתי להציע לו את הרעיון. ואכן אגמון, שהכיר את צדי כשחקן בתיאטרון הקאמרי, פשוט הסכים. הערב הזה שינה את חיינו של צדי ושלי ואנחנו חייבים הרבה לאיש הזה, אבל לא רק אנחנו. האיש הזה היה מר תיאטרון בכל רמ”ח איבריו. איש שהבין במה ואהב אמנות לעומק .אני שמחה וגאה שזכיתי לקחת חלק באחד ממפעלי התרבות הרבים שלו”.
שמו נקשר גם בפרשיות פחות מחמיאות כמו חקירה ב־2005 על הטרדה מינית של מזכירה בתיאטרון הבימה. התיק שעורר סערה נסגר מחוסר ראיות ועל הפרשיה אמר אגמון בראיון ל”ישראל היום” לרגל יום הולדתו ה־90 כי “זה לא נכון. דפדפתי את זה והמשכתי הלאה. למרות שהתיק נסגר, אני די בטוח שבגללו לא יתנו לי את פרס ישראל”. באותה שנה גם עזב את ניהול הבימה וחזר לעבוד כעצמאי.
“פעמיים נכנסתי לנעליו של אגמון”, מספר מנכ”ל הבימה נעם סמל. “גם בתיאטרון הקאמרי וגם בהבימה. הייתי ידיד שלו אבל אני מכיר אותו גם כמתחרה. היינו שני מחנות: אני וחיים חפר מול אגמון ודן אלמגור, כמובן שהיה לו יתרון בגיל ובמעמד. הוא היה איש אשכולות חד כתער, בהיר ומהיר”.
לדברי השחקנית סנדרה שדה “אגמון היה איש התיאטרון שהכי השפיע על ההתפתחות שלי, וגם של מוני (מושונוב, בעלה — מ.נ.ש). הוא נתן לנו הזדמנות לחשוב ולבחור חומרים וידע לתמוך ולהיות נאמן גם בהפקות שנכשלנו”.
הזמר אושיק לוי, ששיחק בהצגה “תל אביב הקטנה” מאת דן בן אמוץ וחיים חפר, שהפיק אגמון ב־1969 מספר על “איש יקר, צבעוני ומבריק עם תרומה גדולה לתרבות הישראלית”.
מלבד רעייתו, השחקנית גילה אלמגור, הותיר אחריו יעקב אגמון את בתו הגר, נכדים ונינים.