אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך פעילות בשוק ההעברות יכולה להרוס קבוצה צילום: גטי

כך פעילות בשוק ההעברות יכולה להרוס קבוצה

אם צריך הוכחה שפעילות לא נכונה בשוק העברות השחקנים יכולה לגרום לקריסת מועדון שלם - אז יש אחת כזו בלונדון - ארסנל של סטן קרונקי

17.12.2020, 10:17 | אוריאל דסקל
הנה נתון די מדהים. מאז תחילת עונת 2018/19 ההוצאה נטו על רכש (עלות רכישת שחקנים פחות ההכנסה ממכירת שחקנים) של מנצ'סטר יונייטד עומדת על 239.62 מיליון ליש"ט. הכי הרבה בעולם הכדורגל. ההוצאה נטו של ארסנל עומדת על 221.72 מיליון ליש"ט באותה תקופה זמן. רק מנצ'סטר יונייטד הוציאה יותר. שתי הקבוצות יתחרו העונה על תואר ליגת אירופה נגד קבוצות שמרביתן לא הוציאו אפילו 20 מיליון ליש"ט נטו על רכש בשלוש העונות האחרונות.

אלו נתונים שמלמדים שמנצ'סטר יונייטד וארסנל לא טובות מספיק על המגרש וגם מחוץ למגרש בשוק העברות השחקנים. השחקנים שמגיעים בהרבה כסף לא טובים מספיק, הקבוצה גרועה ביחס להוצאה ומכירת השחקנים מניבה מעט הכנסות - כי אין הרבה קופצים לרכישת שחקנים יקרים שאינם טובים במיוחד.

הקטור ביירין ארסנל, צילום: גטי הקטור ביירין ארסנל | צילום: גטי הקטור ביירין ארסנל, צילום: גטי

במקרה או לא במקרה, שתי הקבוצות בבעלות של אנשי עסקים אמריקאים שאף פעם לא הבינו בכדורגל. במקרה או לא במקרה, אנשי העסקים רכשו את הקבוצות שנוהלו על ידי אנשי כדורגל רציניים במשך יותר משני עשורים ולא ממש הצליחו להחליפם.

הבעיות לא התחילו עכשיו

הבעיות בארסנל לא התחילו עם עזיבתו שלו ארסן ונגר בסוף עונת 2017/18. הרבה מהסגל כיום נרכש על ידו. אם לוקחים את חמש השנים האחרונות, אז ההוצאה נטו של ארסנל עמדה על 309.5 מיליון ליש"ט - רק מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי הוציאו יותר. ארסנל הוציאה יותר מצ'לסי (263.69 מיליון ליש"ט) ובניגוד ליריבה ממערב לונדון - לא רכשה היטב ולא מכרה היטב.

ובניגוד למנצ'סטר יונייטד, שיכולה לרשום כמה הישגים מסחריים, פיננסים וכלכליים למרות הפעילות בשוק העברות, ארסנל מפסידה כסף כבר שתי עונות ברציפות והיא הקבוצה היחידה מבין 6 הקבוצות הגדולות באנגליה שההכנסה השנתית שלהם (לפני משבר הקורונה) נפלה.

הנושא אינו רק כספי אלא בעיקר ניהולי. והניהול הזה אפשר לליברפול, מנצ'סטר סיטי, צ'לסי וטוטנהאם לעקוף את ארסנל בטבלה וגם במעמד ובסטטוס. ב-40 השנים האחרונות, ארסנל לא נראתה רחוקה יותר מהפסגה כמו שהיא היום - ערב פתיחת חלון העברות השלישי של מיקל ארטטה כמאמן הקבוצה.

אז מה קרה?

1. שלושה מנהלים ספורטיביים, שלושה מנכ"לים, ארבעה מאמנים בשלוש שנים.

איוון גאזידיס, המנכ"ל של ארסנל במשך עשור, עזב למילאן בספטמבר 2018. תפקידו חולק לשני אנשים: וינאי ונקאסטהאם, איש שיווק מארסנל שקיבל את תפקיד המנכ"ל המסחרי של הארגון וראול סאנהיי, איש ניהול כדורגל מברצלונה שקיבל את תפקיד המנכ"ל המקצועי של הארגון בגלל קשריו בעולם הכדורגל. סוון מיסלנטאט, סקאוט בכיר מבורוסיה דורטמונד, הגיע עוד בסוף תקופת ונגר כדי להעניק לקבוצה כיוון מקצועי ברור - רכישת שחקנים צעירים, תגליות בשוק העברות השחקנים. אבל המערך הזה חרק. וכשארסן ונגר עזב את הארגון, הוא התפורר כשהגיע מחליפו אונאי אמרי. סאנהיי, שהסתמך יותר על קשריו עם סוכנים כדי לרכוש שחקנים, העלים את מיסלנטאט מהליך קבלת ההחלטות; הגרמני עזב ואדו, מנהל נבחרת ברזיל, הגיע כמנהל טכני/ספורטיבי. אמרי פישל, פרדי ליונברג החליף אותו למעט זמן ואז - לפני שנה, הגיע מיקל ארטטה. סאנהיי "ניקה" אנשי מקצוע אחרים מהארגון כגון ג'ייסון רוזנפלד, מומחה אנליטיקס וסקאוטים רבים ואז נכנס לתמונה עורך דין אנגלי בשם טים לואיס - מקורב למשפחת קרונקי, הבעלים של ארסנל. לואיס בירר מה קורה עם פעילות הקבוצה בשוק העברות השחקנים וגילה תשלומים לא הגיוניים לסוכנים. סאנהיי עזב באמצע חלון העברות של הקיץ. אדו ומיקל ארטטה קיבלו את הסמכויות לפעול בשוק העברות באמצע חלון העברות של הקיץ - אדו כמנהל ספורטיבי ומיקל ארטטה כמנג'ר. אפשר לומר שהשניים עדיין לא באמת הותירו חותם על הסגל - אבל ברור שחוסר היציבות הזה הפך את מדיניות הרכש של ארסנל למבולבלת וחסרת קוהרנטיות. אם מסתכלים על היריבות, מערך הרכש שלהם טוב בהרבה. בליברפול יש מחלקת מחקר וסקאוטינג שלמה שנועדה לייעץ למייקל אדוארדס, המנהל הספורטיבי, עם המספרים המתקדמים ביותר; בטוטנהאם דניאל לוי, היו"ר, מתפקד כאיש החזק ביותר בארגון ובמנצ'סטר סיטי המנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין והמנכ"ל פראן סוריאנו מתואמים כבר יותר מעשור וחצי עוד מתקופתם בברצלונה. אז הסגל של ארסנל מורכב בצורה לא קוהרנטית, כשאין מאחורי ההליך הבנייה אידיאולוגיה או מדיניות ברורות ובגלל שארסנל שילמה פרמיום כקבוצת טופ 6, השחקנים בעלי שכר הרבה יותר מדי גבוה - מה שמונע מקבוצות אחרות להחתימם. הסגל הוא סגל לליגת אירופה בעלות סגל של ליגת אלופות.

סטן קרונקי , צילום: רויטרס סטן קרונקי | צילום: רויטרס סטן קרונקי , צילום: רויטרס

2. הכל אישיות

עד חלון העברות האחרון, הקשר היקר ביותר בתולדות ארסנל היה גרניט ג'אקה. הבלם היקר בתולדות ארסנל הוא עדיין שקודראן מוסטפי. מדובר בשני שחקנים שאינם מתקרבים להיות בין 50 או אפילו 100 השחקנים הכי טובים בעולם בתפקידם וזה בעיקר בגלל התנהגויות משונות ולעיתים לא מקצועיות שלהם. התנהגויות שהיו מוכרות וידועות עוד לפני הגעתם ללונדון בתקופת ארסן ונגר. אלו טעויות שמשלמים עליהן כי בגלל עלות השחקן קשה להביא שחקן אחר ולהישאר עם תקציב מאוזן.

במקביל, בניגוד לרוב הרכישות של ליברפול, רוב הרכישות של ארסנל לא היו של שחקני פרמיירליג אלא של שחקנים שהיו צריכים זמן להתרגל לליגה. לעיתים השחקנים לא מצליחים להתרגל לליגה בכלל. ואם, במקביל, מסוט אוזיל - הכוכב הגדול עד לפני שנתיים - חתום על חוזה של 330 אלף ליש"ט בשבוע אבל אפילו לא בסגל; ואלכסנדר לאקזט, חלוץ שהובא ב-46.5 מיליון ליש"ט הוא אכזבה, אז הכסף המבוזבז הוא עצום. ואם יש בעלים שמתעקש לנהל קבוצה שמחזיקה את עצמה בהכנסותיה הטבעיות, אז העלות היא עלות שקועה. אי אפשר פשוט להיפטר מהשחקנים במחיר הפסד ולהתחיל בנייה מחדש ומשקיעים זמן וכסף בניסיון לאושש שחקנים שפשוט לא מתאימים לרמה המתבקשת מקבוצה כמו ארסנל. הצעד המתבקש הוא לשבור ולבנות מחדש ולכן בארסנל אופטימיים לקראת קיץ 2021, אז הרבה חוזים מסתיימים וכסף מתפנה להבאת שחקנים מתאימים - אך אלו שחקנים ירצו להצטרף לארסנל כיום או בקיץ 2021?

3. לא היו מכירות

בזמן שליברפול פספסה את ליגת האלופות בשש משבע השנים בין 2010 ל-2017, הם מכרו כוכבי על במחירים עצומים: לואיס סוארס, ראחים סטרלינג ופיליפ קוטיניו (שנמכר ב-2018 אבל "נבנה" כנכס משמעותי בשנים המוזכרות). בסכומי המכירה הללו, ליברפול בנתה סגל לאליפות ואליפות אירופה. ארסנל פשוט לא הצליחה למכור את הכוכבים שלה במחירים הללו בגלל שהחוזה שלהם הסתיים או בגלל חוסר רצון של ארסנל "לוותר" על הכוכבים. ארון ראמזי, מסוט אוזיל, אלכסיס סאנצ'ס ואפילו רובין ואן פרסי נמכרו במחירים נמוכים (או שוחררו בחינם) בגלל מצב החוזה שלהם ובגלל שארסנל סירבה להצעות גדולות עליהם עוד כשהתקבלו. בתקופת השיא שלה - בתחילת שנות ה-2000, ארסנל היתה מפורסמת ביכולת שלה למכור שחקנים במחירים עצומים ולהביא במקומם שחקנים זולים שצמחו לתוך התפקיד של השחקנים שנמכרו (ואז נמכרו בעצמם ברווח גדול). המועדון איבד את היכולת הזו מתוך תפיסה ש"מועדון גדול לא מוכר כוכבים גדולים".

4. סיבות לאופטימיות?

אדו וארטטה ביחד עם טים לואיס וג'וש קרונקי מנהלים עכשיו את המועדון ואת מדיניות הרכש שלו. הם הביאו בלם מצוין בצורת גבריאל מגאלאס וקשר הגנתי מצוין בצורת תומאס פארטי. את פארטי הביאו ב-50 מיליון יורו במזומן - סכום שהבעלים, קרונקי, היה מוכן להוציא מכיסו. הרכש הבא, ככל הנראה, גם יעשה מכיסו של קרונקי, שרואה את ארסנל כ"יהלום שבכתר" ההשקעות הספורטיביות שלו ועסקית לא יכול לאפשר את המשך הריקבון. במקביל, האקדמיה שמבוססת בהייל אנד, שבמזרח לונדון, מתחילה להניב פירות אחרי השקעה של כ-50 מיליון ליש"ט בשנים האחרונות. פר מרטסאקר, הקפטן לשעבר ומנהל האקדמיה כיום, שם דגש על בניית האישיות הנכונה לשחקנים ונראה שבעתיד הקרוב יהיו 4-5 שחקני אקדמיה בהרכב. מינויו של מיקל ארטטה הציל את העונה שעברה. ארטטה זכה בגביע ורשם ניצחונות מרשימים נגד הקבוצות הגדולות. ואולי הקרונקים, כאנשי עסקים, יבינו שהשוק כרגע למטה ואפשר להוציא סכומים גבוהים יחסית אליהם והם יראו זולים בעתיד. והחלק הלא אופטימי? הכל תלוי בבעלים שרכש כשהיתה בטופ 2 בפרמיירליג ועכשיו היא אפילו לא טופ 10.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות