צילום: עמית שעל
ניתוח כלכליסט
לא, אתם לא באמת תראו כאן מכוניות ירוקות
המציאות בענף הרכב בישראל לא מיישרת קו עם השאיפות וההכרזות לעתיד ירוק. באירופה ובארה"ב מחמירים ומהדקים את התקנות אך הרשויות בישראל מובילות לדרך הפוכה. הן מתמרצות ייבוא אישי של רכבים מזהמים: מכוניות יוקרה, רכבי שטח ענקיים, מכוניות ספורט קיצוניות, במחירים אטרקטיביים למי שיכול להרשות לעצמו
בימים אלה, אם להאמין לכותרות שאינן עוסקות בקורונה, מדינת ישראל נמצאת תחת "מתקפה ירוקה" מרשימה של מכוניות חשמליות.
הדבר מתיישב היטב עם הסערה של עמדות טעינה לרכב חשמלי אשר נופלות על עם ישראל משום מקום. וכמובן שגם במשרד להגנת הסביבה, במשרד האוצר ובמשרד התחבורה עמלים יומם וליל על תוכנית חדשה להפחתת פליטות מזהמים למען העם היושב בציון. כל זה ברמת הכותרות.
קראו עוד בכלכליסט
המציאות בענף הרכב, כך ניכר, לא ממש מיישרת קו עם כל השאיפות האלה לעתיד ירוק. בל נשכח כי בסופו של דבר, לפחות בכל הקשור במה שמייצר את הזיהום, כלומר המכוניות עצמן, מדינת ישראל רחוקה שנות אור ממה שמתרחש באירופה ובאחרונה גם בארה"ב שתחת ממשל ביידן משנה את פניה לחלוטין בכל הקשור בתעשיית הרכב.
באירופה טיפול בשורש. בישראל גיזום קל של הצמרת
ההבדל טמון בגישה: אירופה היא דוגמה מעולה להתנהלות אשר גורמת ליצרני הרכב לשנות לחלוטין את כל עקרונותיהם. כיום תקפות באירופה תקנות אשר נקראות CAFE – ראשי תיבות של "אוויר נקי לאירופה" אשר מתירות ליצרן רכב לפלוט 95 גרם של פחמן דו-חמצני לרכב בממוצע.
ההיגיון פשוט: מי שמוכר מכונית ענקית אשר פולטת 200 גרם של פחמן דו-חמצני חייב למכור במקביל גם מכונית חשמלית אשר פולטת אפס זיהום - ומשתיהן מחושב ממוצע.
ארה"ב גם בדרך לתקנות דומות אשר נהגו שלא במפתיע בקליפורניה. התקנות באירופה אגב עתידות להתעדכן בקרוב - כלומר להיות יותר מחמירות.
ישראל לעומת זאת נמצאת בדיוק בדרך לעשות את ההיפך. לא מדובר בשגיאה, מדובר בשינוי תהומי בין העולם ובינינו, בהבדלי מתודה כלכלית אשר מכתיבים מדיניות. בעולם מטפלים בשורש. בישראל משתדלים לגזום עד כמה שניתן מצמרתו של העץ, שאליה קשה מאוד להגיע.
כך, בעוד שבאירופה הולכים על ממוצעים, כלומר שיטה אשר מטפלת בשורש הבעיה שהוא יצרני הרכב ומטילים על היצרן מגבלות כבר בתחילת שרשרת האספקה שמתחילה במפעל ומסתיימת אצל הלקוח, בישראל הולכים על "ירקדו הילדים לפנינו".
כלומר, כפי שמדינת ישראל הפכה את יבואני הרכב לגובי המיסים שלה, כך היא גם הופכת אותם לאלה שאחראים על השאלה הכל כך קריטית מי ירכוש מכוניות ירוקות וידידותיות לסביבה ומי ירכוש מכוניות מזהמות. יבואני הרכב, נזכיר כבדרך אגב, מרוויחים ממכירת מכוניות מזהמות.
כשגובה המס מעודד את הצרכןיש לציין כי אחת הדרכים הפשוטות ביותר לגרום ליבוא של מכוניות ירוקות לישראל, כמובן לצד הגדלה של תשתיות הטעינה הבלתי מספקת והטיפול במחירים השערורתיים עד כדי גיחוך של מכוניות חשמליות היא לטפל בשורש הבעיה. כלומר לקבוע כי כל יצרן רכב אשר משווק בישראל מכוניות חייב לייבא ארצה אחוז מסוים של מכוניות שהן ירוקות, ולתת ליבואני הרכב לשבור את הראש מה לעשות עם המכוניות האלה.
אבל השיטה הישראלית עובדת אחרת ומכסה על מנגנון יעיל להפליא של יצירת רווחים למדינת ישראל. בתחילת השבוע פנינו אל משרד האוצר וגם אל רשות המיסים ושאלנו האם תוכנית כזו – של הטלת מכסות יבוא רכב נקי על יבואני הרכב היא אפשרית או נשקלת. התשובה היתה ש"יש לדבר עם המשרד להגנת הסביבה", שלמען האמת לא בדיוק ניחן ביכולת ההשפעה של משרד האוצר או רשות המיסים.
דוגמאות לא חסר: בתזמון מפתיע למדי, לפני כמה ימים הושק בעולם רכב שאמור להיות חוד החנית של מרצדס בנץ בישראל בשוק החלוקה העירוני. הספרינטר החשמלי. מדובר אומנם "רק" ברכב חלוקה עירוני לא סקסי בעליל, כזה שמביא למכולת לחם ומוצרי חלב, אבל אותו ספרינטר נושא על כתפיו משקל אדיר, תרתי משמע. בעוד חמש שנים באירופה, כאשר מסחרית דיזל לא תוכל להיכנס למרכז העיר, את החלוקה יבצעו ברכב חשמלי מסחרי.
הודעת יבואנית מרצדס לישראל ציינה בדרך אגב ובעקיפין עובדה אחת: הרכב הזה לא מקבל עדיין הטבת מס אשר באמת מצדיקה את יבואו. כלומר, קודם שרשות המיסים תטפל ואז יהיה כדאי לייבא את החשמלית.
בעולם המערבי זה עובד אחרת: רק לפני כמה ימים עברה חקיקה באיחוד האירופי אשר אינה מאפשרת לתאגידי ענק לקבל זיכויי מס על הוצאות מסוימות אם הן לא מספיק ידידותיות לסביבה. לדוגמה, אם רשת הסופרמרקטים הצרפתית קרפור תהיה מעוניינת לרשום פחת על צי הרכב שלה, היא תהיה חייבת לוודא שיהיה מדובר ברכבים מסחריים חשמליים.
בישראל לעומת זאת, יבואן הרכב נדרש לטפל ברצונותיהן של רשתות אספקת המזון, שאין להן שום סיבה עלי אדמות לבחור רכב חשמלי, אולי יחידה אחת או שתים לצורך יחסי ציבור.
בנושא זה פנינו אל רשות המיסים שציינה כי למעשה, עצם העובדה שרכב כזה חוסך דלק אמורה להוות תמריץ ראוי בהחלט. כלומר: חברות ענק יצטרכו לרכוש רכבים חשמליים מדגמים חדשניים ולחלוטין, לא מוכרים, אשר דורשים טעינה לילית בתשתית טעינה מיוחדת, ירידת הערך שלהם לא ברורה וגם נושא התחזוקה של סוסי העבודה האלה לא ברור.
כל זה רק בגלל שהם חוסכים סולר - אותו נוזל שחברות הקמעונאות הגדולות אשר מחזיקות ציי ענק של משאיות רוכשות מיליוני ליטרים ממנו במחיר מוזל בעסקאות אשר נסגרו מול חברות הדלק. לא נותר אלא לאחל "בהצלחה".
שפע של השבועות האחרונים לייבוא של רכב מזהםכעת נשוב אל אולמות התצוגה ואל יבואני הרכב. כבר אמרנו קודם שיבואני הרכב מהווים גובי המיסים של מדינת ישראל. האזרח קונה מכונית ומפקיד בידיו של יבואן הרכב את ההמחאה שכוללת גם את מחיר הרכב וגם את מס הקנייה. לא שהאזרח יודע כמה מס קנייה הוא שילם, שכן מדובר בסכום כולל.
עד כאן הכול טוב ויפה, אבל במקרה הזה גובה המיסים של מדינת ישראל הוא גם זה שמעודד את הקונה לשלם יותר מס. לא מדובר בטעות: מי שיעקב היטב אחרי פרסומים מהשבועות האחרונים יגלה שמשרד התחבורה עובד בימים אלה על תוכניות אשר מיועדות דווקא להרחיב את היקף היבוא של רכבים לישראל.
היבוא המקביל יקבל בקרוב הטבות. רכבים מסחריים גדולים יוכלו להגיע לישראל בתקינה קנדית, כלומר הרבה מסחריות גדולות ובעיקר מזהמות יגיעו לישראל מיבשת אמריקה וגם, שימו לב, רכבי משא במשקל של מעל 3.5 טונות יקבלו הארכת רישום.
למי שלא יודע מהם רכבי משא מעל 3.5 טונות – מדובר בטנדרים הכבדים של פורד, דודג' ושברולט אשר מתהדרים במנועי דיזל בנפחים של שישה ליטרים ומעלה. מדובר בשפע של הליכים טכניים אשר מיועדים להבטיח שלמעשה רכבים מזהמים רק יזרמו לישראל בזרם יותר חזק.
וכמובן – באולמות התצוגה של יבואני הרכב יש כיום התנפלות של לקוחות פרטיים. תעיד על כך העובדה ששוק הרכב הישראלי נחשב כיום לאחד השווקים הבודדים בעולם שרשמו התאוששות מרשימה לנוכח הקורונה. כלומר השנה תירשם עדיין ירידה אבל עדיין, מדובר בירידה יחסית מינורית.
שוק הרכב הישראלי נהנה השנה משפע של נסיבות אשר ישפיעו גם בשנה הבאה, כאלה שהופכות את יבוא הרכב המזהם לכדאיות מאוד. ראשית, הסכמי הסחר עם ארה"ב מאפשרים יבוא של דגמי תקינה אמריקאית שהם יחסית מזהמים.
שנית, באירופה כאמור דורשים מכוניות נקיות, ולכן היבוא של הרכבים המזהמים מוסט לשווקים המשניים, כלומר בין היתר לישראל. כאשר יונדאי, טויוטה, סקודה או קיה להוטות להיפטר מהמכונית המזהמת שהן לא יכולות למכור באירופה, הן נותנות מחיר מצוין למדינות עולם שלישי שלא שואלות שאלות מיותרות, וגם לישראל.
כששר האוצר מעודד רכישה של גי'פיםמעבר לכך, בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת משעשעת לאופן בו הדברים עובדים במדינת ישראל, לטוב ולרע, כאשר שר האוצר ישראל כץ מיהר לסכל מהלך של רשות המיסים אשר נועד לגבות יותר כסף ממי שמייבא רכב ביבוא אישי.
למי שלא זוכר, ברשות המיסים דרשו ממייבאי רכב ביבוא אישי לשלם עוד מכס. שר האוצר התערב והדגיש שלא יהיה עוד מכס (מה שאגב בינתיים לא יושם).
אבל האבסורד הוא שעיקר הרכבים ביבוא האישי הם רכבים מזהמים להחריד: מכוניות יוקרה, רכבי שטח ענקיים, מכוניות ספורט קיצוניות, כל אלה זורמים לישראל ביבוא אישי ובמחירים אטרקטיביים למי שיכול להרשות לעצמו.
שר האוצר התערב כדי שכל המכוניות המזהמות האלה יוכלו להגיע לישראל באין מפריע.
גם כאן אגב ההסתמכות של מדינת ישראל היא על אותה שיטת חישוב מס קניה ותיקה ו"מוכחת" כיצרנית הכנסות למדינה: על כל רכב שאינו היברידי או חשמלי מוטל מס קנייה בגובה 83% וממנו מנוכים עד כ-17אלף שקל בהתאם לרמת הזיהום שהרכב פולט.
כאשר מדובר במכונית יוקרה שעולה 800 אלף שקל, 17 אלף שקל קנס על זיהום אוויר נשמעים לפתע כמכה זעירה בכנף או כבדיחה לא מצחיקה.
ובכל מקרה, שער המטבע, הלהיטות של המוכר בחו"ל להיפטר מן הרכב ועוד שלל גורמים הופכים יבוא של מכונית יוקרה בעלת מנוע ענק לכדאי במיוחד.
לאור כל הנסיבות האלה, קשה להאמין שבסופו של דבר בעוד כמה שנים נמצא עצמנו נושמים אוויר נקי, אך לפחות יהיו לנו שפע של סיסמאות משעשעות על עתיד טוב יותר.