צילום: עמית שעל
מרק רוזנבאום: האבא של הקולנוע הישראלי
רוזנבאום, המפיק הבכיר, היה אמור להוציא ארבעה סרטים השנה, אבל אז פרץ משבר הקורונה. עכשיו הוא חוזר לתשוקתו הישנה, המשחק, ומגלם את דמות האב בשתי יצירות ישראליות חדשות: "רצו לקבור את הקולנוע כל כך הרבה פעמים, ולא יצליחו גם עכשיו"
שני אבות מגלם כעת מרק רוזנבאום בטלוויזיה ובקולנוע, בנוסף לתפקיד האמיתי של האב שהוא מגלם בחיים, ולהיותו בכלל מפיק קולנוע מהחשובים והמשפיעים בישראל, שבין הסרטים שלו נמצאים סרטים עטורי פרסים כ"חתונה מאוחרת", "אור" ו"אבינו". אב אחד שהוא מגלם הוא יואל, בסרט של דני רוזנברג "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", שזכה עכשיו בפרס הסרט הטוב בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ובו רוזנבאום הוא בתפקיד אביו של הבמאי (בגילומו של רוני קובן).
האב השני הוא אביגדור בסדרה החדשה של כאן 11, "אחד על אחד", שעולה מחר, והיא חריפה בכנותה וגם נוגעת ללב. בסדרה הוא אביו של הגיבור מוטי (תומר קאפון), מורה פרטי המלמד נערים ונערות בגיל התיכון, דמות המבוססת על אביו האמיתי של במאי הסדרה מתן יאיר ("פיגומים"). שני אבות של במאים. במובן הזה הבחירה ברוזנבאום לא מפתיעה.
ברשימה לרגל רטרוספקטיבה שהוקדשה לרוזנבאום בשנה שעברה, כתב הבמאי שלומי אלקבץ, שרוזנבאום הפיק את סרטו הראשון, איך דובר קוסאשווילי, במאי אחר, הודה לו על "חתונה מאוחרת". קוסאשווילי אמר על רוזנבאום שהוא "אביו הקולנועי, זה שיילד אותו בקולנוע", כתב אלקבץ, "הרהרתי בזה - הוא אוהב אותו כמו אב, הוא רואה בו אב, ומרק נתן לו חיים כיוצר קולנוע. כמו אב, מרק המפיק לוקח את האחריות על הצמיחה של היצירה, ומבטיח את היתכנותה".
שוחחתי עם רוזנבאום בראיון זום מסט הצילומים של סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, שאותו הוא מפיק. ב"אחד על אחד" האב הוא נטל. "אני אבא של הגיבור, שעזב את המשפחה כשהילדים היו קטנים, וניתק את הקשר עם האמא ופשוט נעלם להם מהחיים. זה מקור הכעס של הבנים עליי והסיבה שהם פחות אוהבים אותי, נגיד את זה בעדינות", הוא מסביר. "מתן הוא יוצר נהדר ובמאי וכותב נהדר. זה תפקיד עגול, תפקיד ברור. אני גם הכרתי את האבא האמיתי של מתן, שעליו מבוססת דמותו של אביגדור. היינו קונים צעצועים לילדים בחנות שלו ברמת השרון עד שהוא פשט רגל. בסדרה הוא איש בשולי השוליים. הקשר בין האב לבנו מתחיל כשהאח הבכור נוסע לחו"ל ומשאיר לצעיר, מוטי, לטפל בו. היחסים מאוד קרים, עוינים, משני הצדדים. אבל במשך הסדרה יש התקרבות, ויש הבנה של הגיבור את אביו, ואת הבחירה שלו לחיות בשוליים. הוא אדם שמרגיש שנכשל באופן מוחלט. הוא גר בדיור מוגן, אין לו שקל בכיס, והוא חי חיים על גבול הקבצנות. מצד שני הוא אדם אינטליגנטי, קורא ספרים. החיים הובילו אותו לפינה העלובה הזאת".
"ב'מותו של הקולנוע' יואל מאוד אהוב על בנו", הוא מבהיר את ההבדל. התפקיד שלו בסרט של רוזנברג בעצם הוליד את האב ב"אחד על אחד". "דני רוזנברג מאוד רצה אותי. ואני חששתי לקחת תפקיד ראשי. שיחקתי בעברי לפני המון המון שנים. הפסקתי כי לא חשבתי שאני אוכל לפרנס את משפחתי מהמקצוע הזה. שיחקתי במשך השנים בכל מיני תפקידי משנה, פרט לתפקיד יחסית גדול אצל גור בנטביץ' באחת הסדרות שלו. אלה היו בעיקר תפקידים קטנים חסרי אחריות. אתה בא, עושה את התפקיד והולך הביתה. אין מעקב של התפתחות של דמות. זה יותר קל. אני מאוד אוהב לשחק, אבל אני לא שחקן טכני, שיכול להתמודד עם טקסטים פורמליים של פוליטיקאים ודיפלומטים. אני מרגיש שזה לא בשבילי. אצל דני רוזנברג היה תפקיד גדול ואישי. הוא שכנע אותי לשחק את אבא שלו, ומשם יצאה השמועה שאני יודע לשחק ואז פנו אליי גם מהסדרה 'אחד על אחד'".
רוזנבאום אמנם למד עבודה סוציאלית באוניברסיטה, אבל יש לו רקע מקצועי במשחק. הוא היה שלוש שנים שחקן בתיאטרון צה"ל. "הייתי בקבוצה הראשונה שהקימה אותו ב־1975. אחרי התקופה הזאת הציעו לי לשחק בהצגה מסחרית והרגשתי שאני לא אשרוד בתחום ופרשתי". כעת, כשהוא מבוסס בחייו, בגיל 68, הוא מרשה לעצמו לממש את התשוקה שלו? הוא נשאל. "סוג של, אפשר להגיד", הוא אומר בקצרה. ברוח זו הוא גם משיב כאשר נשאל על ההחלטה ללהק אותו פעמיים לתפקיד של אב. "מבחינת הגיל, אני כבר לא יכול לשחק מאהב צעיר". אולי כמפיק אתה סוג של אבא של הבמאים? "כנראה".
על אביו שלו הוא מעדיף לא לדבר, "לא סגרתי את הסיפור עם אבא שלי, ואני לא חושב שאי פעם אסגור". הוא אומר ומסביר בחיוך: "אבא שלי נפטר לפני 31 שנים. נראה לי שאתן לו לנוח". יש לו שלושה בנים: מיכאל, דניאל ויונתן, ועל תפקידו כאב בחייו האמיתיים הוא אומר: "אני חושב שמערכת היחסים שלנו מאוד טובה. הם עובדים איתי. נמצאים המון איתי. אני מרגיש מאוד בנוח איתם".
על מותו של הקולנוע, חלק אחר בשם הסרט שבו הוא מככב ושהתקבל לפסטיבל קאן השנה, הוא מוכן לדבר יותר. "סוף סוף התקבלתי לקאן בתור שחקן, וביטלו את הפסטיבל. לא צעדתי על השטיח האדום, לצערי. השם הוא כמובן סימבולי. דני התחיל לעשות את הסרט כשאבא שלו היה בחיים והשתתף בסרט, ואז אבא שלו נפטר, ומכיוון שהוא תמיד עשה סרטים עם אבא שלו, המוות שלו השליך על הקולנוע שלו. אבא שלו מת אז גם הקולנוע מת".
הסרט יוצא כאשר פסטיבל ירושלים הוא אונליין, פסטיבל קאן כאמור בוטל, וסרטים עוברים ישר לשירותי סטרימינג. "אני מאוד מקווה שהקולנוע לא מת. מה שקרה זה אסון, בעיקר לבעלי בתי קולנוע שסגורים כבר 10-9 חודשים. הייתי אמור להוציא ארבעה סרטים למסכים בין פברואר לאוגוסט, וזה לא קרה. יומיים לפני שסגרו את בתי הקולנוע, יצא הסרט 'מאמי' (בבימוי קרן ידעיה - ר”ק), שהפקתי. הוא עלה ביום חמישי, ובשבת בצהריים סגרו את כל בתי הקולנוע. השקענו המון כסף בקידום ובפרסום וכל זה ירד לטמיון. השלטים היו תלויים במשך שלושה חודשים כי אף אחד לא רצה לפרסם סרט אחר במקומם. בכל פעם שעברתי ליד תחנת אוטובוס בין מרץ ליולי, ראיתי את 'מאמי' וזה הזכיר לי את כל הכסף שבזבזנו.
"אני מאוד מקווה שתהיה התאוששות מהירה כי המצב קשה. הסכנה היא שחברות האמריקאיות, כמו האחים וורנר ודיסני, עוברות יותר לסטרימינג. אני מקווה שיחזרו מהפטנט הזה כי בכל זאת קולנוע אמריקאי הוא שני שלישים מהסרטים שהקהל בארץ ובעולם רואה. אני מאמין שהכל יחזור: כשיחזרו טיסות, אנשים ירצו לטוס; כשיחזור התיאטרון, אנשים ילכו לראות הצגות, וכך גם יחזרו לקולנוע. כמו שכשפתחו קניונים, כולם הלכו לעשות קניות".
הקולנוע הישראלי נמצא בסכנה עכשיו?
"הקולנוע עובד. להפך, התעשייה מתבגרת. נכנסת לז'אנרים אחרים, שזה סימן להתבגרות. אני אופטימי. כשהאמריקאים יבינו שבתי הקולנוע פתוחים, הם יחזירו את הסרטים שלהם לשם", הוא אומר, וגם לא מודאג מאוד משירותי הסטרימינג. "קברו את הקולנוע עם כניסת הטלוויזיה וזה לא קרה; קברו אותו עם כניסת הווידיאו וזה לא קרה; גם עם כניסת הדי.וי.די וזה לא קרה, אז עכשיו לא יצליחו לקבור אותו גם עם הסטרימינג", הוא אומר, שם את המסכה על פניו, נפרד לשלום, וחוזר לסט הצילומים.