הצילו את המצילה גל גדות

אולפני וורנר והחברה־האם שלהם, תאגיד AT&T, הדהימו לפני כשבועיים את עולם הקולנוע כשהכריזו שבגלל מגפת הקורונה הם יוציאו את כל סרטי הקולנוע שיועדו להפצה ב־2021 באופן סימולטני בשירות הסטרימינג החדש של HBO Max. ההכרזה הזאת של וורנר היתה הרמת דגל לבן. כניעה מוחלטת וקיצונית למצב שבו בתי הקולנוע בעולם סגורים.

"וונדר וומן 1984”, שייצא בארה”ב ביום שישי, ובהמשך ”חולית” ו”מטריקס 4” הם הסרטים הגדולים ביותר של השנה הקרובה מבחינת תקציבים וציפיות, ועתה הם יהיו זמינים לקהל האמריקאי שמנוי על HBO Max חינם בבית.

מה אפשר ללמוד מההכרזה הזאת? ראשית, שבאולפני וורנר לא מאמינים שאמריקה עומדת לחזור לשגרה בקרוב, וסבורים שבתי הקולנוע יישארו סגורים בשעה שהסרטים שלהם ילכו ויתיישנו על המדפים.

שנית, פרטי העסקה בין החברות־האחיות, וורנר ו־HBO Max, לא פורסמו, אבל יש להניח שוורנר תקבל מחברת הסטרימינג לא מעט כסף עבור כל סרט, ושחברת AT&T ממנפת את המשבר הזה כדי להקפיץ את שירות הסטרימינג החדש לליגה של הגדולים (קרי, נטפליקס ודיסני פלוס). אם הם יצליחו, ההימור ישתלם לא רק מבחינת מספר המנויים אלא גם מבחינה כלכלית.

שלישית, אולפני וורנר לא מאוד מודאגים מפיראטיות. ובעוד HBO Max זמין כרגע בעיקר בארה”ב, אולפני וורנר עדיין מקווים להכניס לעצמם עוד מזומן על ידי הפצה בבתי הקולנוע בעולם (ובעיקר במזרח אסיה, שם כבר רוב בתי הקולנוע פתוחים).

גל גדות "וונדר וומן 1984", HBO Warner Bros | צילום: Warner Bros

ההכרזה של וורנר גרמה לרואי השחורות להכריז שהנה, הקולנוע אכן מת והכל עובר לסטרימינג, אף שוורנר הצהירה שזו רק פעולה זמנית, עד לסוף הקורונה. אבל התגובות הזועמות של במאים כמו כריסטופר נולן ודני וילנב, שעובדים עבור האולפן ומקבלים ממנו כלי עוצמתי לביטוי עצמי, עשויות להשאיר את האולפן ללא יוצריו הבולטים.

בישראל, שבה בתי הקולנוע סגורים ושירות HBO Max לא זמין, מתכננים מפיצי וורנר להוציא את הסרט למסכים במרץ, ומקווים שהקהל הרחב יתאזר בסבלנות כדי לראות את גל גדות על המסך הכי גדול. הלב של חברת ההפצה המקומית פועם חזק: בזכות גדות “וונדר וומן” מ־2017 מכר כ־800 אלף כרטיסים. הם לא היו רוצים לוותר על אפשרות ללהיט כזה גם השנה. עכשיו הם צריכים להתמודד לא רק עם הווירוס אלא גם עם ההחלטה של וורנר, שמתמקדת בעיקר בשוק האמריקאי, תוך שהיא זורקת את המפיצים הבינלאומיים מתחת לאוטובוס.

אתה מזכיר לי מישהו

אחרי שמפיצי וורנר בישראל איפשרו לקבוצה קטנה של כתבי קולנוע לצפות בסרט על המסך הגדול, אפשר אולי לתהות שמא לאולפני וורנר היתה סיבה נוספת להוציא את הסרט, שהפצתו נדחתה פעמיים, מיוני לאוגוסט, ומשם לאוקטובר, באופן בהול ומיידי בחג המולד — טיימינג. הסרט מתרחש בשנת 1984, אבל הבמאית פטי ג’נקינס יצרה אותו באופן ספציפי ומודע עבור 2020.

פדרו פסקל בתפקיד מקסוול לורד מתוך הסרט וונדרוומן | צילום: Warner Bros

לפני שהיתה חתומה על “וונדר וומן”, שובר הקופות הגדול ביותר שבוים על ידי אשה, ג’נקינס היתה מזוהה בעיקר עם סרט הביכורים שלה “מונסטר”, ועם העובדה שנהפכה לבמאית מבוקשת לפיילוטים טלוויזיוניים (“קילינג” ו”בגידה”). במילים אחרות, לפני שפנתה לקומיקס ולפנטזיה, ג’נקינס הרגישה בבית בחיק הריאליזם.

אולי לכן כשלקחה על עצמה להיות שותפה לכתיבת התסריט ל”וונדר וומן 1984”, היא ביקשה להגיד משהו שיהיה רלבנטי למועד יציאת הסרט. מה היה הכי חשוב לה להגיד כדי שיישמע ביוני 2020? שיש אנשים שמשתמשים בטלוויזיה ובתקשורת כדי להפיץ שקרים ולקדם את עצמם על חשבון אחרים. לכן הדמות הכי משמעותית ב”וונדר וומן 1984” היא של מקסוול לורד, במקור זה נבל־על מעולם הקומיקס של די.סי משנות ה־80, כנראה בהשראת איל התקשורת רוברט מקסוול.

בגרסה של ג’נקינס ושות’ — שכולה מופיעה בטריילרים לסרט — הוא איש עסקים כושל שמנסה להתגבר על פשיטת הרגל שלו על ידי הפיכתו לסלבריטי בטלוויזיה עם בלורית מנצחת ותדמית של ווינר. אבל כל התדמית הזאת היא רק כיסוי לרצון שלו לקבל “עוד, עוד, עוד”, על פי המוטו שלו. והוא יעשה הכל ויבטיח הכל, גם אם זה יביא לחורבן העולם, והכל באמצעות הטלוויזיה. מזכיר מישהו?

את דמותו של מקסוול לורד מגלם פדרו פסקל, שמקבל כאן הזדמנות ראשונה להפוך לכוכב קולנוע, אחרי שבמשך שתי עונות הוא היה הקול מאחורי המסכה של “המנדלוריאן” (ולפני כן ב”משחקי הכס” ו”נרקוס”). מצפייה בסרט, עם האווירה האורוולית המתלווה לעובדה שהוא מתרחש ב־1984, שמציג עולם תקשורתי שבו האמת היא שקר ומלחמה היא שלום = קשה שלא להסיק שיוצריו כיוונו אותו לשנת הבחירות באמריקה, להשתמש בכלים של פנטזיה ואפילו סאטירה, כדי לגרום לקהל המיליונים שאמור לצפות בסרט להתפכח מהאשליה שמישהו כמו דונלד טראמפ באמת חושב עליהם ודואג להם ולא רק על עצמו.

מול החיוך המזויף של מקסוול לורד, ג’נקינס מציגה גרסה מלנכולית של וונדר וומן שמנסה להציל את העולם בחשאי. גל גדות - שעקפה את חיים טופול בתואר כוכבת הקולנוע הגדולה ביותר מישראל - נהדרת בתפקיד הראשי, ובסרט ההמשך התפקיד שלה מאתגר יותר מבסרט הקודם.

ראשית, מאתגר פיזית. בראיון לג’ימי פאלון סיפרה שג’נקינס שאפה להשתמש כמה שפחות באפקטים דיגיטליים, מה שחייב אותה למאמץ פיזי ולכוריאוגרפיית פעלולים וקרבות. שנית, בשונה מסרטיה הקודמים, דורש ממנה התפקיד גם לרגש, לגלם דמות טראגית, שמגלה שאין משאלה שאין בתוכה גם קמצוץ של קללה, שחיה מחוץ לזמן ולכן לא יכולה ליצור קשרים אנושיים מבלי לחוות אובדן תמידי. ולבסוף, אחרי הסרט הקודם שהראה את סיפור המקור והחניכה של הגיבורה, כאן עליה להיכנס לתוך הדמות האיקונית של וונדר וומן, כפי שהתפרסמה בקומיקס ובטלוויזיה. לכן, בסרט הזה - הרבה יותר מהקודם - ניתן להכריז שגל גדות היא היא וונדר וומן.

הזיווג שלה עם קירסטן וויג, שמגלמת את דמותה של צ’יטה, עוד אחת מגיבורות הקומיקס המקורי, הוא הברקת הסרט.

מתנה מושלמת לחג

דונלד טראמפ, כזכור, הפסיד את הבחירות גם ללא עזרת הסרט - הווירוס שדפק את אולפני וורנר, הרס גם את הקריירה הפוליטית שלו. זו סיבה מספיק טובה כדי לגרום לאולפני וורנר להבין שהסרט מתיישן להם בין הידיים ולהוציא אותו לקהל האמריקאי כל עוד ארה”ב המציאותית עדיין במצב כאוטי, על סף קריסה כלכלית, כפי שהיא מוצגת בסרט. העובדה שהוא מסתיים בחג המולד עוזרת לו להפוך למתנה המושלמת לחג. רגע של אופטימיות לסיומה של שנה פסימית. בישראל, ברגע שהמגפה תעבור, נוכל לראות את “וונדר וומן” על מסך האיימקס, שהוא הדרך הנכונה לחוות את רכבת ההרים הזאת.