דעה
כך פספסה ישראל הזדמנות ושמה קורונה
היה צריך להיות לממשלה יעד: למשוך אלפי מנהיגים עסקיים, מוחות טכנולוגים מבריקים, יזמים, מעסיקים וסתם יהודים לישראל. כי הרי יש לנו הרבה יותר מה להציע ממיאמי ואוסטין. ויחד עם זאת, קפיצה של פי 10 בכלכלת ישראל עדיין נמצאת בהישג יד
תזכרו את השם פרנסיס סווארז, מי שניצל את הזדמנות הקורונה בצורה הכי טובה שיש. תזכרו את השם ביבי נתניהו, שריו, יועציו ועובדיו, אשר החמיץ את ההזדמנות הכלכלית של הקורונה. ההבדלים בולטים.
בשנה האחרונה גרע נתניהו ויועציו מאות אלפי עד מיליון יהודים ממצבת האזרחים של מדינת ישראל. כמו כן נגרעו כמה מיליארדי דולרים ויתכן גם שקומץ פרסי נובל וחברות ענק שיכלו לשנות את עתידה של מדינתנו ואת העולם.
קראו עוד בכלכליסט
נתניהו לא התאמץ להוביל לפגיעה כה חמורה בחוסנה הלאומי של ישראל, הוא פשוט לא עשה את הברור מאליו. מי שנחשב לאחד המנהיגים האינטליגנטים ביותר בעולם, כשל לנצל את היתרונות האדירים של בירת היהודים, והפסיד במערכה על ליבם, מוחם וכספם לקומץ פוליטיקאים מוניציפליים שניצלו את כשלונו ועיוורונו בכדי לזכות במשאב יקר המציאות שישנה מהיסוד ולטובה את עתידם.
רבות כבר נכתב על ההתמודדות של מדינת ישראל עם הקורונה, מבחינה בריאותית אבל גם כלכלית. האבטלה המבנית, אשר התגלתה במשק ולא טופלה כראוי. מענקים שניתנו לאנשים כדי לא לצאת ולחפש עבודה. דמי אבטלה אינסופיים. חוסר דאגה לשנים הכי טובות של צעירים ומשוחררי צה״ל. חשיבה מאובנת במקום גישות כלכליות ותקציביות אשר יעודדו תעסוקה והכשרה מחדש ותעסוקה צופה פני עתיד.
מתחילת הקורונה גם ראינו איך הדיגיטציה - מאפליקציית ביט ועד זום - האיצה מגמות אשר מחייבות הערכות כלכליות ותעסוקתית חדשות. וכמובן, העדר תקציב המדינה והניהול הכלכלי של המשבר גובה ויגבה מאתנו מחיר כבד להרבה מאד שנים. על כל זה כבר כתבו. לא מספיק חד ולא מספיק ענייני. אבל כתבו.
אולם, כמעט שום דבר לא נכתב על פספוס ההזדמנות הענקית של מדינת ישראל, הפספוס של ראש ממשלתה וקברניטיה הכלכליים. בכל משבר יש הזדמנות. גם בקורונה.
בשלהי הקיץ ואחרי הטיפול הראשוני הטוב של המדינה בקורונה, התקשרתי לשרים, ח"כים ופקידים בכירים באוצר ובמשרד ראש הממשלה. גם שיגרתי מכתב מנומק להקמת מנהלת חירום לעידוד הגירה ועלייה במשרד ראש הממשלה. סיפרתי להם שיש הזדמנות למשוך לישראל משקיעים גדולים, יזמים טכנולוגיים וחברות טכנולוגיות, יהודים ולא יהודים.
הכלכלה של המאה ה-21 היא כלכלה של מוחות, של יזמות ושל דיגיטציה ואנשים שהם המנוע של אותה כלכלה נמצאו בתזוזה בעידן הקורונה. הם חשבו מחדש על הערכים. על מקום מגוריהם ועל הקהילות, הערים והמדינות אליהם רצו להשתייך ולהקים בהם את עסקיהים ומיזמיהם. הם חשבו וחושבים לעזוב את ניו יורק, סן פרנסיסקו ומקומות אחרים ולחפש מקום חדש. חיפשו מקום אוהד, שירותי, עם ערכים, עם מעט רגולציה לטכנולוגיה חדשה, וידידותית למהגרים.
אף אמרתי להם, ששמעתי מכמה חברים - משקיעים גדולים הגרים בניו יורק - כי ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בכבודו ובעצמו התקשר לכמה אילי הון ומשקיעים למשוך אותם לעבור ללונדון תוך כדי הטבות מרחיקות לכת ומסלולים ירוקים להגר ללונדון.
כוח והזדמנויות שונאים ואקום. במקום שמדינת ישראל תהנה מאותה הגירה והזדמנות של יהודים בחוץ לארץ אשר יחפשו מקום חדש, פספסנו את ההזדמנות. אותם יועצים ופקידים בכירים, ח״כים ושרים לא עשו עם זה מאומה.
כשהערפל מתחיל להתפזר, אנו מבינים שנתניהו נוצח על ידי ראש עיריית מיאמי, פרנסיס סווארז, אשר משך לשם משקיעים יהודים רבים מניו יורק ויזמים טכנולוגיים מסן פרנסיסקו. הקהילה ההייטקית ככלל והקהילה היהודית במיאמי חוגגת. היום אנו מבינים שגם ראש עיריית אוסטין טקסס משך לשם מנכ"לים יהודים כמו לארי אליסון וחברת אורקל ועוד חברות כמו טסלה, הרחבה של אפל ואחרים.
וכמה משקיעים, יזמים או טכנולוגים הגיעו לישראל או הרחיבו פה? אפס.
ציניקנים -- או בלשון אחר פקידים ויועצים -- יגידו שקשה יותר לאמריקאי לשנות את מגוריו לישראל בה התרבות שונה, אך זוהי תפיסה תבוסתנית ולא מתאימה לחזון הציוני. האם אנחנו רק מדינת ברירת מחדל לאנשים שבורחים מאנטי-שמיות?
המשכתי לנדנד. וכמה חדשים אחרי אותם שיחות הופעתי בוועדת הקליטה של הכנסת בתיווכו של ח"כ משה ארבל אשר נרתם למשימה. דיברתי שם על הקושי של יהודים זכאי חוק השבות להגיע לישראל בתקופת הקורונה, על המחסומים לעלות לישראל גם למי שרוצה, על המחסומים הנוראיים של הביורקרטיה הישראלית. אבל בעיקר דיברתי על חוסר היוזמה ותפיסת ההזדמנות של ממשלת ישראל להביא לפה אנשי טכנולוגיה ויזמים ומשקיעים – בקיצור, על פספוס ההזדמנות לעתיד כלכלי טוב יותר לנו, לילדנו ולנכדנו ונכדותנו. גם ח״כ ארבל דיבר על כך. באותה ועדת קליטה, ח"כ דוד ביטן מהליכוד, (שה׳ ישלח לו רפואה שלמה במהרה ויפטר אותו מהכנסת), התייחס כמעט בבוז להצעות של אנשים שהופיעו בפני אותה ועדה על ההזדמנות הכלכלית העומדת לפתחה של מדינת ישראל. הוא גילה אפס רציניות והבנה.
ההזדמנות הזו היתה ידועה לקרובים והבכירים ביותר בנושאים הכלכליים לראש הממשלה. הקרובים ביותר. אני יודע כי דיברתי איתם אישית.
הזדמנויות לא חוזרות. ממשלה בלי מעוף, בלי חזון, בלי תקציב, בלי רוח ציונית – לא יכולה לקחת אותנו לעבר המאה ה-21. מדינה שראש ממשלתה ויועציו הכלכליים אינו מבין בחשיבות ההון האנושי והתזזיתיות שלו גם מתקשה לשמר פה את אותו הון אנושי. גם זה קורה. מדינה שאינה בצמיחה בהון האנושי שלה, תהיה מאותגרת כלכלית בעשורים הקרובים. אין סטטיות. או שאתה מתקדם או שמדלגים עליך ובורחים ממך.
אין תירוצים.
בדרך כלל, איני מדבר על שיחות פרטיות ביני לבין פקידים בכירים, שרים או חברי כנסת, אולם הפעם אין ברירה. הכישלון של ראש הממשלה ושל אנשי הכלכלה הכפופים לו, מהדהד ועולה לנו ביוקר. חיסונים לא יפתרו את הבעיה הזו.
נקווה שבפעם הבאה, ילכו ראש הממשלה ויועציו הכלכליים ויקבלו את פני היזמים העולים, המשקיעים העולים, הטכנולוגים העולים והיהודים העולים במקום החיסונים – חשובות ככל שיהיו.
הכותב הוא איש עסקים, משקיע הון סיכון בתעשיית ההייטק הישראלית והאמריקאית
10 תגובות לכתיבת תגובה