מדוע נטשו 4 חברות אנרגיה הודיות את ישראל מבלי לחפש גז?

קונסורציום של ארבע חברות ענק הודיות שמתמחות בחיפושי גז ונפט הודיע לאחרונה למשרד האנרגיה שהוא עוזב את ישראל ומוותר על האפשרות לחפש כאן מאגרים חדשים. כך נודע ל"כלכליסט". מדובר בחברות ONGC Videsh, Bharat Petro Resources, Indian Oil Corporation Limited, Oil India, שהשתתפו יחד כקבוצה במכרז הראשון לפתיחת הים לתחרות שיצא לדרך בסוף 2017.

כניסתן של החברות ההודיות לפני שלוש שנים הצילה את משרד האנרגיה ממבוכה גדולה, לאחר שמכרז של משרד האנרגיה כמעט שנכשל בגלל חוסר התעניינות. ההצטרפות של ההודים למכרז, יחד עם אנרג'יאן שהשתתפה בו וביקשה במסגרת המכרז להרחיב את הפורטפוליו שלה, איפשרה לסכם את הליך המכרז בהצלחה, גם אם חלקית. המכרז עמד על סף הכרזתו ככישלון חרוץ לאחר שמועד הסגירה שלו נדחה שלוש פעמים בגלל מיעוט משתתפים.

פתח לתחרות

משרד האנרגיה בראשות השר יובל שטייניץ טען אז כי הכניסה של החברות ההודיות היא נקודת המפנה ליצירת תחרות בשוק. שתיים מהחברות ההודיות שנרשמו למכרז – ONGC ו־Indian Oil Corporation – הן בעלות שווי שוק מצרפי של כ־25 מיליארד דולר ומעסיקות יחד יותר מ־60 אלף עובדים. כלומר מדובר בחברות הגדולות יותר מכל הגופים הישראליים ועומדות בשורה אחת מול נובל אנרג'י האמריקאית.

יובל שטייניץ | צילום: עמית שעל

השטח שבו זכו החברות ההודיות מתשתע על 360 קמ"ר בין מאגר הגז תמר למאגר דלית, שני מאגרים מוכחים, ולכן הוא בעל פוטנציאל רב. משרד האנרגיה טען שהחברות ההודיות סימנו את תחילתה של התחרות שכן מדובר בכניסה של חברות גדולות שיוכלו להתמודד עם הנוכחות הבולטת של דלק קידוחים ונובל אנרג'י (שברון היום), אך בשורה התחתונה ההצהרות התבררו כ"ניפוח מציאות". החברות ההודיות שהו בארץ שלוש שנים אולם לא ביצעו חיפושי גז אקטיביים באמצעות אסדה. חיפושים כאלה היו עשויים להביא לתגליות שהשוק הישראלי יוכל ליהנות מהם תוך הכנסת תחרות למשק הגז, ואולי עם אפשרות להוזיל את מחיר הבנזין.

מדוע החברות ההודיות נטשו את ישראל ומה זה אומר על התחרות הצפויה? אחת הסברות היא שמלכתחילה לחברות ההודיות לא היתה כוונה לבצע כאן חיפושים ונוכחותן היתה מעין מחווה דיפלומטית שביצע ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי לקראת ביקורו בישראל ולקראת ביקור הגומלין של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודו. הביקור של מודי היה ביולי 2017, המכרז נסגר בנובמבר 2017 (ואז נרשמו החברות ההודיות), והביקור של נתניהו בהודו היה בינואר 2018.

אסדת תמר | צילום: אלבטרוס

סברה אחרת היא שבמצב משק האנרגיה העולמי, עם צניחת מחירים והביקוש המדשדש לגז ונפט, אין טעם להשקיע מאות מיליוני דולרים במזרח התיכון במאגר שקיומו טרם הוכח. משבר הקורונה אולי נראה כמתקרב לסיומו עם תחילת מבצעי החיסונים ברחבי העולם, אבל יקח זמן רב עד שהמחירים יחזרו לרמה של סוף 2019, מה שמוביל למסקנה שרוב החברות מעדיפות לצמצם השקעות ולא לצאת להרפתקאות מעבר לים.

אין סיכוי מול שברון

ההסבר השלישי מקורו בכניסת שברון לישראל: מדובר בתאגיד אמריקאי עצום בגודלו ובהשפעתו, שיילחם עסקית במתחרים חדשים על חוזים בארץ ובחו"ל. מאחר ששברון רכשה את נכסי נובל אנרג'י, כלומר קיבלה לידיה לפחות שני מאגרי גז פעילים (תמר ולוויתן), ומאחר שהחברות ההודיות עוד לא החלו כלל בחיפושי הגז שלהן, כניסה לתחרות מקומית מול שברון מעמידה את החברות ההודיות בנקודת פתיחה מוגבלת מאוד. זו מלחמה בין שחקן ענק שכבר עובד, מול שחקן קטן יותר שעוד צריך לחפש ואין כל ודאות שימצא. לכן, החברות ההודיות הגיעו למסקנה שבמציאות הזו אין טעם להתאמץ.

מי שיפסיד מנטישת ההודים הוא המשק הישראלי והלקוחות שלו. מדובר בחברות גדולות בעלות ניסיון רב בתחום, כך שמציאת מאגרי גז או נפט חדשים היתה יכולה לקדם את התחרות, להוריד מחירים עבור ייצור החשמל או עבור צורכי התעשייה, ואולי גם להביא להוזלה של תעריפי החשמל, המים ושאר המוצרים שחשמל הוא תשומת ייצור מרכזית עבורם. לשם השוואה, הכניסה של אנרג'יאן לישראל כבר ריסקה את רף המחירים לעסקאות גז, והיא נמוכה כיום בכ־40% מעלות הגז של חברת החשמל בחוזה המקורי שלה מול מאגר תמר משנת 2012, ונמוכה בכ־25% מתקרת המחיר המלאכותית שגובשה במסגרת מתווה הגז הממשלתי ב־2015. אנרג'יאן המשיכה בשנים האחרונות לחתום על חוזים חדשים בישראל עד למצב שמכסת הגז שהיא יכולה למכור למשק הישראלי (עד 8 מיליארד מ"ק לשנה) כבר כמעט מוצתה עם חוזים שמגיעים לכ־7.4 מיליארד מ"ק.

הנוכחות של ההודים, בוודאי עם מאגר גז חדש, היתה יכולה להמשיך את מגמת צניחת המחירים לטובת המשק כולו. במשרד האנרגיה מתכוונים להוציא את הרשיון למכרז חדש.