צילום: בלומברג
פרשנות
גל הנפקות ישראלי בנאסד"ק שלא נראה מאז שנת 2000
בשלוש השנים האחרונות נרשמת התעוררות בגזרת ההנפקות, אחרי שנים של קיפאון במהלכן חברות העדיפו לפנות להון הפרטי. יחד עם אי טורו, מספר חברות הטכנולוגיה הישראליות שנמצאות בדרכן לנאסד"ק כבר נושק לעשר, וסביר להניח שיש עוד חברות בקנה
קראו עוד בכלכליסט
בשלוש השנים האחרונות נרשמת התעוררות בגזרת ההנפקות, אחרי שנים של קיפאון, שבמהלכן חברות העדיפו לפנות להון הפרטי. כך נוצרה מציאות חדשה, שבה חברות מגיעות באופן פרטי לממדים שלא נראו בעבר ולא ממהרות להפוך לציבוריות. אבל ציבור המשקיעים צמא להן ולראיה הזינוקים החדים במניות של החברות הציבוריות הטריות ביום המסחר הראשון בהן.
זה התחיל בטפטוף ב־2018 וב־2019, עם הנפקות של חברות כמו אובר, ליפט, ביונד מיט, זום וסלאק, אך הגיע לשיא ב־2020, כאשר הקפיצה הממוצעת ביום המסחר הראשון הסתכמה בשיעור חסר תקדים של 40%. חברות כמו אי טורו ורובינהוד עומדות ליהנות מתופעה שהן יצרו בעצמן — ריבוי משקיעים צעירים שרוצים נתח מהחברות שהם משתמשים בשירותיהן ביומיום.
כאן טמון גם ההבדל המשמעותי לעומת 2000 — לפני 20 שנה המודלים לא היו מובנים מספיק והכל היה מבוסס על חלום ופחות על חזון. כיום המניות המבוקשות ביותר בתיקים של רובינהוד הן אלה שמייצגות את הכלכלה הדיגיטלית שנוגעת במשקיעים על בסיס שוטף, בנסיעה במונית, בשכירת בית לנופש או בהמבורגר טבעוני.
המשקיעים המבוגרים יותר סקפטיים, גם משום שהם זוכרים את 2000, אבל גם משום ששיעור החברות ההפסדיות שמגיעות להנפקה נמצא בשיא מאז אותה שנה טראומטית, וגם משום שהם סבורים שרמות השווי הגבוהות נוצרות לעתים כתוצאה מעיוות בשוק. עיוות זה נובע מכך שהחברות מגיעות לשלב הציבורי אחרי ששלבי הצמיחה המהירים ביותר כבר מאחוריהן וכשהן שבעות מכסף פרטי ולכן מוכרות מעט מניות יחסית. הדבר יוצר ביקושים שלא תואמים להיצע ומייצרים את הקפיצה החדה במניה עם פתיחת המסחר.
אבל הקולות הסקפטיים נבלעים כתמיד ברעש ההתלהבות, שתמיד חזק יותר. לראיה — לפי גוגל טרנדס, מספר החיפושים של המילה IPO נמצא בשיא של 16 שנה.