ביהמ"ש למשפחה פסק שצוואה מאוחרת של אישה איננה תקפה; המחוזי ביטל את ההחלטה

בית המשפט לענייני משפחה הורה לבטל צוואה אחרונה של אישה שהלכה לעולמה והכיר בצוואה קודמת שערכה כתקפה, אולם בית המשפט המחוזי בתל אביב שדן בערעור על פסק דין זה ביטל אותו וקבע שהצוואה האחרונה היא התקפה.

מדובר בערעור שהוגש על פסק דין של שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קרן גיל, שניתן בספטמבר 2018 ובו התקבלה התנגדות שהגישו 3 ילדיה של מנוחה לקיום צוואתה האחרונה של אמם ובקשה להכיר בצוואה הקודמת.

צוואה | צילום: גטי אימג'ס

על פי הפירוט בפסק הדין שהותר השבוע לפרסום, האם נפטרה בנובמבר 2015 ונמצאו 2 צוואות שערכה: הראשונה מ-2008 במסגרתה העניקה את ביתה והמגרש עליו הוא בנוי לאחד מבניה, את היתר הורתה לחלק שווה בשווה בין ילדיה. הבן שקיבל את הבית היה אמור לפי הצוואה לתת לשתיים מאחיותיו 185 אלף דולר.

ב-2011 ערכה המנוחה צוואה אחרת, במסגרתה חילקה את כל עזבונה לארבעת ילדיה בחלקים שווים. צוואה זו נערכה ע"י עורך דין, שהכין אותה על פי הוראות שקיבל מאחת הבנות.

לאחר מות אמם, אחת הבנות טענה שהצוואה הראשונה היא תוצר של השתלטות מחושבת של אחיה על רכוש המנוחה תוך ניצול אחיותיו ואמם. אלא ששלושת אחיה דווקא טענו כי הצוואה האחרונה לא משקפת את רצון המנוחה ושאמם כלל לא הבינה שהיא חותמת על צוואה חדשה המבטלת את הקודמת. לטענתם, אמם חששה שהבן לא יעביר לאחיותיו את 185 אלף הדולר ולכן המסמך השני נערך ונחתם רק למצב בו הבן לא יעביר את הכסף ואז טענו שאמם אמרה להן: "תפעילו את המסמך שתכינו על מנת להגן עליכם".

בית המשפט למשפחה קיבל את עמדת שלושת האחים וקבע שאין לקיים את הצוואה האחרונה מאחר שלא הוכח שהמנוחה היתה מודעת לכך שהיא חתמה על צוואה ושהיא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי. השופטת גיל קבעה כי המנוחה לא ביקשה לערוך צוואה חדשה אלא רק מסמך ש"יגן" על הצוואה הראשונה ויאלץ את הבן לשלם לשתי אחיותיו את הכספים שציוותה להן. עוד קבעה כי עורך הדין שהחתים את המנוחה על הצוואה פגש אותה לראשונה ביום החתימה, הגיעה לביתה עם צוואה מודפסת שהכין במשרדו על פי הנחיית אחת הבנות שכונתה צ' (שאיננה המערערת) ולדברי השופטת עדותו "הותירה רושם עגום מאוד ולא היתה מהימנה כלל ועל כן לא ניתן לייחס לה משקל ממשי".

ביהמ"ש: המנוחה לא הבינה את טיבה של הצוואה האחרונה

השופטת אימצה את עדות הבת צ' וציינה שהותירה רושם מהימן מאוד וזאת על אף שעדותה נוגדת את האינטרס האישי שלה שכן חלקה לפי הצוואה המאוחרת גדול בהרבה מחלקה לפי הצוואה הראשונה. כן נקבע כי המנוחה לא הבינה את טיבה של הצוואה האחרונה עליה הוחתמה בחטף ושהיא לא ידעה קרוא וכתוב והיתה לקוית שמיעה.

הבת לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור במסגרתו טענה שיש לקיים את הצוואה האחרונה. השופט נפתלי שילה שכתב את פסק הדין קיבל את טענותיה ופסק שאין מחלוקת שהמנוחה היתה כשירה לערוך צוואה. "קשה להלום את הטענה שהמנוחה לא הבינה שהיא חותמת על צוואה לאור העובדה שהמנוחה היתה כשירה ובעלת הבנה. חזקה כי הבינה מה המשמעות של המסמך שעליו חתמה שכותרתו צוואה ומוזכר בו כמה פעמים המונח ציווי וצוואה. למרות שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, אף אחד מילדיה לא פקפק בהבנתה ובתבונתה", קבע השופט.

עוד כתב השופט שילה כי הן עורך הדין והן העד העידו שהצוואה הוקראה בפניה לפחות פעמיים וכי מדובר בצוואה פשוטה ביותר שאורכה עמוד אחד בלבד. השופט גם התייחס לביקורת הנוקבת שהשמיעה השופטת גיל כלפי עדות עורך הדין והעד וקבע כי הוא סבור שהביקורת בכל הכבוד אינה במקומה. הוא ציין כי מאחר שהביקורת לא מבוססת על סתירות בגרסת עדים אלא על בחינת סבירות גרסתם והתנהלותם, רשאית אף ערכאת הערעור לבחון האם אכן גרסתם אינה סבירה ואינה ראויה לאמון בית המשפט.

לפי השופט, עורך הדין העיד שהבת צ' הגיעה אליו וביקשה שיכין צוואה למנוחה שבה רכושה יחולק שווה בשווה בין ארבעת ילדיה והוא הכין את הצוואה והמתין למועד שבו יקרא על מנת להחתים את המנוחה. העו"ד העיד שכשנפגש עם המנוחה הקריא לה את הצוואה פעמיים "הסברתי לה שאלתי אותה אם היא גם יודעת קרוא וכתוב היא אמרה לי שהיא לא יודעת, הקראתי לה את הצוואה הסברתי לה שעל פי בקשתה הרכוש שלה יתחלק שווה בשווה בין כל הילדים ומניתי לה גם אותם, הסברתי לה שגם רשום לתקן עוול קודם גם על זה היא אמרה כן...".

על כך כתב השופט שילה: "בכל הכבוד, איני סבור שעדותו של עו"ד 'זועקת בחוסר סבירותה'. אין מניעה שפגישה מסוג זה תארך רבע שעה בלבד. אף שבהחלט היה רצוי שהפגישה תהיה ארוכה יותר ותערך תרשומת על מה שנאמר בה, לא ניתן לומר שבמסגרת זמן זו לא ניתן להסביר צוואה פשוטה, לוודא הבנתה ולחתום על כמה עותקים בני עמוד אחד בלבד...".

השופט קבע כי סבירה ביותר בעיניו הטענה שלאור הכעס של שלושת האחיות על אמן לאחר שנודע להן שבצוואתה הראשונה היא הורישה כמעט את כל רכושה לבנה, החליטה האם לאחר כמה שנים בהן היה נתק מוחלט בין כמה מהילדים ומערכת היחסים נפגעה קשות, שיש לשנות את הצוואה ולהוריש את עזבונה בחלקים שווים.

לפסק הדין של השופט שילה הצטרפו השופטת עינת רביד והשופטת רחל ערקובי.

האחות המערערת יוצגה בידי עוה"ד אורי צפת, אריאל טרון וטלי ארצי; שלושת אחיה יוצגו בידי עו"ד שלמה ארדינסט.