צילום: עדי גולדשטיין
עברי לידר: "לבבות שבורים מרתקים אותי"
הזמר והיוצר עברי לידר מתייחס להשתתפות ב"מחוברים" כאל טיפול ארוך, רוצה שרירי תאומים מסיביים יותר, מתגעגע לאנרגיה של הקהל, שורף כסף על ציוד לאולפן אך לא קנה בגד אחד מאז הקורונה
• גיל:46 • מקום מגורים: רשפון
• מצב משפחתי: בזוגיות + 1
זמר־יוצר ומלחין. מחר יערוך עם המשוררת אגי משעול כיתת אמן במסגרת "בעקבות הזמן האבוד" במשכנות שאננים בשיתוף קרן ברכה. לצפייה חופשית: facebook.com/mishkenot
איפה אנחנו תופסים אותך?
“אני באוטו שלי מחפש חניה בתל אביב, מה שכנראה הופך את השיחה שלנו לארוכה. הנה מצאתי! כנראה שאת הקמיע שלי, אז מוזמנת לדבר אתי כל יום”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית. אני מאוד אוהב קפה פילטר אז יש לי מכונה שבדית של Moccamaster וכל בוקר אני מכין כמות ושותה לאורך היום".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם השחקן האנגלי סטיבן פריי. אתמול שמעתי את הפודקאסט שעשו איתו ראסל טובי ורוברט דיאמנט (Talk Art on acast), והוא האיש הכי מעניין בעולם. נראה לי שאפשר לדבר איתו כמעט על כל דבר, ויהיו לו סיפורים הכי משגעים בעולם. אני מניח שהיינו מדברים הרבה על אמנות, אבל אי אפשר לדעת לאן זה היה הולך, יכול גם להגיע לשופינג ומועדונים או כל דבר. הוא איש מהמם".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני בשלבי סיום של שיר וקליפ חדש 'הרגע הריק', שמשתתפת בו אגם רודברג. זה שיר חשוב ויקר לי, עם קצת חזרה שלי לדברים שעשיתי עם פסנתר ותזמורת. הוא מאוד רלבנטי לתקופה כי הוא מדבר על החשיבות של הרגע הריק שלנו. עד כמה בצורת החיים שלנו, עם הצמידות לטכנולוגיה, בעצם הרגנו את השעמום. על פניו זה נשמע טוב אבל אני מעז לטעון שזה נוראי כי אני חושב שברגעים שאנחנו מגדירים כשעמום נולדים המון דברים חדשים ומעניינים. חוץ מזה אני עובד על עוד שני שירים עם סאם חלבי שאיתו עשיתי את 'המזרח התיכון'. כמו כן אני מצלם את 'מחוברים' שבהתחלה זה היה לי מוזר, אחר כך התרגלתי וזה מעניין, מלמד אותי דברים על עצמי, מחדד אינטראקציות עם אנשים. זה כמו טיפול ארוך. בנוסף, אני מצלם תוכנית ל־HOT עם פרופ' יורם יובל. אנחנו יוצאים למסע משותף לחקור את המשמעות של לב שבור. יורם חוקר את זה שנים מהמקום הפסיכיאטרי נוירולוגי, ואני עוזר לו לדבר עם אמנים על הצד האמנותי־רגשי. מעניין אותי איך מתמודדים עם לב שבור ואיך זה מתבטא ביצירה שלהם".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לשיר את השירים שלי בעצמי. קודם מאמא שלי ואחר כך מהמפיק המוזיקלי ליאור טבת".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"עם הבן שלי אלבי בגינת המשחקים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי שמח לעוף אף על פי שיש לי פחד גבהים, אז אני לא יודע אם ציפור עם פחד גבהים זה טוב. אבל אני מניח שלא היה לי פחד גבהים אם הייתי יכול לעוף".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני משתדל לא לשקר שקרים גדולים כי זה גם לא מוסרי ומוביל להמון בעיות. שקרים קטנים כמעט בכל דבר, מלא פעמים במשך היום".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אחרי יונתן בן זוגי זה השחקן כריס פראט, אבל לפני שעשה דיאטה ונהיו לו ריבועים בבטן. בקיצור, כריס פראט כשהיה שמן".
למה אתה מתגעגע?
"לקהל וללהקה שלי. לנסוע יחד בוואן, לעשות באלאנס ולשבת לחכות שההופעה תתחיל, ואז לצאת לבמה בקיסריה כשיש אנרגיה של 4,000 איש".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני מאוד אוהב את המקום שאני גר בו, זה כיף ויש סוסים וחיות. אף פעם לא גרתי בחו"ל, ולכן תמיד יש איזה צד שאומר שזו חוויה. אני לא חושב שזה יקרה, אבל תמיד יש פנטזיה לגור במקום מאוד לא שגרתי, מנותק, עם צורת חיים אחרת לגמרי, כמו למשל הר ביפן. לבדוק מה התחושה להתרחק מהציביליזציה המערבית: מה אנחנו מפסידים או מרוויחים".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אני אוהב להוציא כסף על האמנות שלי: על ציוד הקלטה לאולפן, על מצלמות, וגם על טיולים למקומות שעוד לא ביקרתי בהם. לפני הקורונה גם על בגדים, אבל מאז לא קניתי אף בגד".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"תמיד היה לי אישיו עם הרגליים שלי שהן רזות מדי. הייתי רוצה ששרירי התאומים והקרסול יהיו מסיביים יותר, וזה נכון גם לגבי הידיים. וגם הייתי שמח שיהיו לי פנים יותר עגולים".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על זה שאני לא תורם עוד כסף שאני יכול לתרום לאנשים שצריך לתת להם, או לעשות עוד פעילות מהסוג הזה. רבים מאיתנו נולדו בתוך סביבת רווחה. גם אם בישראל אתה לא נחשב אפילו אמיד, אתה עדיין עשיר בהשוואה לצורת החיים של מיליוני ילדים בעולם, והיכולת שלנו להציל ולעזור באמת קיימת, אנחנו פשוט לא רואים את זה על בסיס יומיומי. בישראל אני מנסה לעשות הרבה פעילויות שקשורות לילדים חולים ונוער ולתת מעצמי בשביל לעזור, אבל בסוף אנחנו כמשפחת בני האדם לא מספיק עוזרים זה לזה ולפעמים יש לי על זה רגשות אשם".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שאני חי את חיי ועובד במשהו שהוא התשוקה שלי".
מה מפחיד אותך?
"שזה לא יהיה ככה, כלומר שלא אוכל להתפרנס מהתשוקה שלי. וכמובן שיקרה משהו לאלבי, שמהרגע שיש לי אותו זה נהיה האדם הראשון שאתה מתפלל שתמות לפניו".
מה עושה אותך מאושר?
"אלבי והמוזיקה שלי. אבל אני חושב שאני מאושר כשאני מרגיש שהדברים באיזון, יש בזה משהו משקיט שגורם לאושר פיזי כזה. הקורונה מצד אחד מוציאה מאיזון כי היא גורמת לבעיות במקצוע שלי ולא מאפשרת לי לעשות את הדברים שהחיים שלי בנויים עליהם. אבל במקביל היא מאפשרת הרבה מקום ליצירה שתמיד עושה אותי יותר מאושר".
מה הכי חסר לך בחיים?
"זמן. הייתי רוצה יותר זמן לעשות עוד כמה דברים שאני אוהב. מעבר לזה אני לא מרגיש שחסר לי משהו".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"אלבי".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"שאם אני משמיע להם שיר גרוע — הם יגידו שהוא גרוע".
מי האמנים שהכי השפיעו עליך?
"פיטר גבריאל, פול סיימון, ז'אן מישל ז'אר, שופן וקית' ג'ארט".
אם לא היית מוזיקאי וזמר, מה היית עושה?
"יש סיכוי גבוה שהייתי מתעסק באמנות מסוג אחר, ואם לא זה — אז פסיכולוג".