רשות ניירות ערך מאיימת, יואל גולדמן צוחק

הלילה (ש') בשעה 1:42 הודיעה אול-יר, מגייסת החוב הזרה הגדולה ביותר בבורסת תל אביב, שהיא לא סופרת את רשות ני"ע ולא סופרת את מחזיקי האג"ח שלה.

למעשה, היא הודיעה שהיא עושה מה שבא לה. החברה, עם כל הכבוד לאורגנים השונים שלה, היא למעשה הצגה של איש אחד: יואל גולדמן, בעל השליטה. גולדמן, חסיד סאטמר, החליט הלילה שהוא ממנה ארבעה דירקטורים מטעמו, ובכך מייצר לעצמו רוב על פני הדירקטורים החיצוניים והבלתי תלויים בחברה; מעביר 8.5 מיליון דולר מקופת החברה לגורם שלישי, בלי לספק לחברה הסברים מדוע הוא עושה זאת; ומבטל הסכמות שאליהן הגיע עם מחזיקי האג"ח, שלפיהן ימונה מורשה חתימה נוסף בחברה כדי לפקח על הוצאות הכספים ממנה. למה? ככה. כי בא לו. 

יואל גולדמן, בעל השליטה באול-יר

למי שלא עוקב אחרי הסיפור הפתלתל של אול-יר, הנה הוא בתמצית. יזם אמריקאי קטן שמע שבישראל מסתובב הרבה כסף שמחפש השקעות מעבר לים. הוא גם שמע שבישראל מוכנים לתת לו את הכסף בלי לבקש ביטחונות בסיבוב הגיוס הראשון, מה שבנקים לא היו מוכנים לעשות אלא בתמורה לריביות דו-ספרתיות גבוהות. הישראלים, לעומת זאת, סיפקו לו את מבוקשו בריביות שגרמו לו להתפקע מצחוק מרוב עונג.

מי שתיווך בין הצורך של גודלמן לרעב של המשקיעים לסיכון ורווחים, היו רפי ליפא וגל עמית – צמד מתווכים שגזרו קופונים של עשרות מיליוני שקלים מהבאת חברות דומות לארץ, אבל כאן הם עשו את המכה הגדולה שלהם.

מן ההתחלה, אול-יר התנהלה בישראל כמו חנות מכולת ולא כמו חברה ציבורית שגייסה מהמשקיעים מאות מיליוני שקלים בתחילה – סכום שצמח בהמשך ל-2.5 מיליארד שקל. פעם היא "שכחה" לדווח על כך ש-3.7 מיליון דולר הגיעו בטעות לחשבונות של גולדמן במקום לחשבונות של החברה. פעם אחת היו אלה שוכרים מסתוריים שנקבו במחירי שכירות שגרמו להרמת גבות ונעלמו כלעומת שבאו. והיו גם הלוואות בריביות מטורללות, שנלקחו ערב תשלום למחזיקי האג"ח רק כדי שהעסק לא יתפרק.

אבל בנובמבר האחרון הכל התפרק. החברה הודיעה למחזיקי האג"ח שהפעם היא לא תשלם להם וגם לא תגיש דוחות כספיים. אבל, לשיטת החברה, יהיה בסדר. מרגע זה קמה למחזיקי האג"ח עילה להעמיד את החוב כלפיהם לפירעון מיידי. גולדמן ביקש זמן. המחזיקים נענו וביחד החלו לבנות את הסדר החוב של החברה. אתמול התברר בדיוק למה גולדמן היה זקוק לזמן הזה.

על כל הסאגה הזו משקיפה מהצד רשות ני"ע, שבראשה עומדת ענת גואטה. מדוע? כי היא נוקטת בגישה שלפיה כל עוד השוק מתפקד, אין צורך להתערב בו. אולם, גם לשיטת הרשות, כשמישהו לא מציית לכללים, יש להתערב ביתר שאת. ובכן, גואטה, הרגע הזה הגיע. למעשה, הוא הגיע מזמן במקרה של אול-יר, שרצף האירועים המוזרים שהתרחשו בגזרתה היו אמורים להקפיץ את כולם על הרגליים. ובאמת נראה שכולם קפצו, חוץ מהרשות.

ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך | צילום: אוראל כהן, טל אזולאי, דור מנואל

לפני שנתיים חשף כלכליסט חלק מהתמיהות שעלו סביב אול-יר. גם בכלי תקשורת אחרים עסקו במעשיות המוזרות של אול-יר בהרחבה. משום מה, ברשות ני"ע – שמקפידה לומר כל העת כי היא בודקת את החברה ללא הרף מאחורי הקלעים – לא נצפתה התרגשות התואמת את מימדי האירוע שבפתח.

חשוב להבין שלא מדובר בחברה איזוטרית שמקומה בספסלים האחוריים של שוק האג"ח. מדובר בספינת הדגל של המגייסות האמריקאיות בישראל, שמשדרת לשוק מסר בעייתי מאין כמוהו: אני אעשה מה שאני רוצה, ואף אחד לא יעשה לי כלום.

הזלזול ניכר בדיווח שיצא באישון לילה. מי שיקרא את הודעות המינוי של הדירקטורים שמונו מטעם גולדמן, לא ימצא בשתיים מתוך שלוש ההודעות את מספרי תעודת הזהות שלהם. למה? ככה. גם הרקע העסקי או ההשכלה של הדירקטורים שמונו כדי לנהל את אחד העסקים הסבוכים ביותר, נראה כמו בדיחה גרועה.

על רקע זה, נראה ההליך המינהלי שניהלה רשות ני"ע נגד גולדמן והחברה, שבמסגרתו הם חוייבו לשלם 850 אלף שקל, כהליך סרק שמחמיץ את האירוע הגדול באמת. גואטה ציינה לפני מספר שבועות שהיא "רואה בחומרה את כוונתה של אול-יר לא לקיים את החוק" ולא לפרסם דו"חות כספיים בזמן. ניכר שגולדמן מאוד התרשם. ולראייה: הדו"חות לא פורסמו, הדח"צים התפטרו וכספים יוצאים מהחברה ללא הסברים.