פסטיבל החיסונים

"1,224,000 מתחסנים. אנחנו מנצחים במירוץ החיסונים", בישר אתמול שר הבריאות יולי אדלשטיין. מאז תחילת המבצע, בוקר בוקר, דובריו משכימים את העיתונות כבר ב־6:50 עם קולות הניצחון. ניתן לחשוב שאדלשטיין, שקיבל את התפקיד באביב האחרון, הוא המחסן או זה שהרים את מערך קופות החולים המפואר שמוציא לפועל את המבצע. רק היה חסר שאדלשטיין ישתמש בהודעות בלשון "אני" במקום "אנחנו".

אפרופו קופות החולים, ב־1997 ממשלת נתניהו הראשונה ביטלה את "המס המקביל" שנהג לשלם כל מעסיק עבור כל עובד ויועד לסל הבריאות. בעשור האחרון, כשהקופות עצמן העידו על הרעבתן על ידי ממשלות נתניהו לדורותיהן, הצדיק זאת נתניהו עצמו בתירוץ שהוא מסתכל על "תפוקות" (תוחלת חיים) ולא על "תשומות" (תקציב הבריאות).

בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין מתחסנים | צילום: לע"מ

עם בחיסונים עסקינן ולנוכח דיווחים סותרים - חלקם גם כוזבים - בנושא, במקום להפיק פסטיבל "צפון קוריאני" יומיומי, הגיע הזמן שנתניהו ואדלשטיין יתחילו לנהוג בשקיפות כמו

בדמוקרטיה מפותחת. למשל, כמה שילמה המדינה עבור החיסונים? הרי זה הכסף של כולנו, לא של נתניהו שידוע כ"חסכן" בכל הקשור לכיס שלו. ואם שילמו יותר - מדוע? ייתכן שהסיבה מוצדקת. או כמה חיסונים קיימים? מה תזרים החיסונים הצפוי? מה יכול לעכב אותם ומה ההשלכות של אותם עיכובים? גם אם אין תשובות ברורות לכך, רצוי להסביר זאת. התירוץ הילדותי כי העמעום נובע מסודיות מסחרית - הוא זלזול באינטליגנציה ודבר שאינו מידתי.

מדיניות ההסתרה המכוונת של נתניהו ואדלשטיין מזכירה משטרים אפלים שמסתירים מידע קריטי ולא נוח, וחוגגים על מידע - לא פעם חלקי בלבד - שמציג באור חיובי את השלטון.

כדאי להזכיר לשני נבחרי הציבור הללו כי אמת היא גם אופציה, ושקיפות איננה פריבילגיה, אלא חובה של כל ממשלה כלפי עמה.