צילום: איי פי
כל הנוסעים מתבקשים להביט על התקרה
בניית החלל החדש בתחנת הרכבת פנסילבניה במנהטן בעלות של 1.6 מיליארד דולר הושלמה. מלבד רווחה למאות אלפי הנוסעים כל יום, זו פנינה ארכיטקטונית שייחודה בכך שקירותיה והתקרה שלה מכוסים אמנות עכשווית
זו לא היתה השנה הכי זוהרת בתולדותיה של ניו יורק, אבל כשיש סיבה למסיבה, האמריקאים יודעים לחגוג אותה. בתחנת הרכבת פנסילבניה בעיר, או כפי שהיא מכונה “פן סטיישן” (Penn Station), הושק השבוע אולם חדש וגדול שמרחיב את החלל שלה באופן משמעותי.
התחנה, שממוקמת במרכז מנהטן (מתחת לפנסילבניה פלאזה, קומפלקס בניינים הממוקם בין השדרה השביעית לשמינית, בין רחוב 31 לרחוב 33), היא התחנה העמוסה ביותר בחצי העולם המערבי, וביום ממוצע (שלא בימי מגפה) עוברים בה כ־600 אלף נוסעים, ולכן היא סובלת מעומס רב כמעט בכל שעות היממה. החלל החדש, שנקרא “Moynihan Train Hall” - על שמו של דניאל פטריק מויניהאן, סנאטור אמריקאי דמוקרטי מטעם מדינת ניו יורק שמת ב־2003 - נמצא מול התחנה הקיימת בשדרה השמינית, בבניין הדואר ע”ש ג’יימס א. פיירלי.
החלל החדש אמור לסייע באופן משמעותי בפיזור העומס ולהקל על הנוסעים. הוא ישרת את נוסעי האמטרק, הרכבות הבין־עירוניות שנוסעות בכל רחבי ארה”ב; ואת קו הרכבת של לונג איילנד, הרכבות שנוסעות בתוך מדינת ניו יורק. תהיה בו גם גישה לקווי הסאבוויי, הרכבת התחתית של העיר ניו יורק. בהקמתו, שמתוכננת כבר שנים רבות אבל יצאה לפועל ב־2016 ביוזמתו של מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו, הושקעו 1.6 מיליארד דולר.
מעבר לתועלת הרבה לציבור, זוכה האולם החדש לסיקור רב הודות לתכנון האדריכלי יוצא הדופן שכולל גם הרבה מאוד אמנות.
“להיכנס לעולם חדש”
שטח החלל קרוב ל־2,500 מ”ר ומתנשא לגובה של כמעט 30 מטר. העיצוב הוא של חברת האדריכלים SOM, שאחראית על עשרות פרויקטים בארה”ב ומחוצה לה וזכתה במספר רב של פרסים, בהם בזכות העיצוב של שדה התעופה במומבאי והספרייה המרכזית בשיקגו. “להיכנס אל תוך אולם מויניהאן זה כמו להיכנס אל תוך עולם חדש”, כך תיאר את המקום המגזין “ביזנס טיימס”, זה הודות לרחבת הכניסה הגדולה המקורה זכוכית המאפשרת לאור היום לחדור אל תוך החלל. העיצוב גם מתקשר לעיצוב האדריכלי של המבנה המקורי: ברחבת הכניסה תלוי שעון גדול בצורת קובייה שחורה שמתנשא לגובה רב ואפשר להבחין בו כמעט מכל מקום בתחנה.
אבל החידוש המשמעותי הוא בהצבת אמנות עכשווית כחלק מהחלל, עם עבודות קבע של האמנים קהינדה וויילי, סטאן דגלאס והצמד אלמגרין ודראגסט. גם זה מהלך שעליו אמון המושל קואמו, שפעל באופן דומה בהכנסה של אמנות עכשווית בארבע מתחנות הרכבת התחתית בעיר שבהן מוצבות יצירות של אמנים כמו צ’אק קלוז או ויק מוניז, ובטרמינל החדש בשדה התעופה לה־גרדיה שבו מוצגים מיצבים של אמנים כמו לאורה אוונס וסבין הורניג. הצבת האמנות בתחנה נעשתה באופן שאמור למשוך את העוברים והשבים להסתכל כלפי מעלה: רוב העבודות תלויות מתקרת התחנה, שיחד עם עיצובה האדריכלי יוצר מראה יוצא דופן. על המיצבים החלו האמנים לעבוד כבר ב־2019, והעלות הכוללת שלהם היא 6.7 מיליון דולר.
“הנוסעים יזהו את עצמם בציורים”
קהינדה וויילי, אמן ממוצא אפרו־אמריקאי שמוכר הודות לדיוקנאות גדולי ממדים (בהם אחד של הנשיא לשעבר ברק אובמה שהעלה אותו לכותרות), הוא אחד האמנים הכי מדוברים ומצליחים בסצנת האמנות העכשווית בארה”ב. בתחנה החדשה הוא יצר טריפטיך שמוצג על התקרה, בשם “Go”, שבו מוצגות דמויות של רקדנים ורקדניות שכמו צפים בשמי החלל הגבוה. את הדמויות, כולן של גברים ונשים אפרו־אמריקאים, כמו בשאר הציורים שלו, צייר וויילי בעצמו על תקרת התחנה.
כמו ברבות מעבודותיו, גם כאן אפשר למצוא הקשרים לתולדות האמנות, המרכזי שבהם הוא “בריאת האדם”, הציור של מיכאלאנג’לו על תקרת הקפלה הסיסטינית ברומא.
“האסתטיקה של התרבות השחורה היא כזו של הישרדות, של היכולת לצוף”, אמר וויילי ל”ניו יורק טיימס”, עם השקת החלל. “אני מקווה שהצופים בעבודה יעצרו לרגע והיא תגרום להם לחייך, וגם שהם יזהו בה את עצמם”.
סטאן דגלאס, אמן ממוצא קנדי (שגם עתיד לייצג את קנדה בביאנלה הבאה בוונציה ב־2022), יצר עבור החלל החדש סדרה בשם “Penn Station’s Half Century”: תשעה ציורים שמתארים רגעים שונים מההיסטוריה של פן סטיישן לאורך השנים. העבודה על הסדרה נעשתה באופן מיוחד: הוא הזמין כ־400 ניצבים אל הסטודיו שלו בוונקובר, ששחזרו סצנות מההיסטוריה של התחנה, שאותן צילם ועל בסיס הצילומים צייר את העבודות הסופיות. כל אחד צולם בנפרד, בגלל מגבלות המגפה, ואחר כך דגלאס שילב ביניהם כדי לייצר את הסצנות המלאות.
מייקל אלמגרין ואינגר דראגסט, צמד אמנים סקנדינבי שחי ועובד בברלין (וגם הציג תערוכה במוזיאון תל אביב לפני כארבע שנים), יצרו מיצב בשם “הכוורת”: שניים וחצי מטר של גורדי שחקים שתלויים מהתקרה כלפי מטה, עשויים אלומיניום, מראות ואורות ומייצרים סוג של עיר דמיונית.
האולם החדש והמפואר אמנם מושק בימים שבהם תושבי העיר (והמדינה, והעולם כולו) מתבקשים לצמצם את נסיעותיהם כמה שיותר ולהישאר בבתיהם. נכון לעכשיו, תנועת הנוסעים ברכבות בעיר עומדת על כ־%20 בלבד מהתנועה הרגילה. אך המושל קואמו טוען שהשקת החלל דווקא בימים שכאלה היא אפילו הישג גדול יותר, וכינה אותו כ”מקרין תקווה גדולה”.