נתניהו יתייצב, היועץ ימסור

למרות שבית המשפט טרם החליט, ולמרות שלא מקובל להמר - מומלץ שלא לעצור את הנשימה: שופטי נתניהו לא יבטלו את כתב האישום, בגלל שלא הוצגה "הסכמה בכתב" מצדו של היועץ המשפטי לפתיחת חקירת נתניהו. השאלה הזו - איך ראוי שתינתן הסכמת היועץ - מתנדנדת לה בין פלפול משפטי טרחני לבין טיעון עקרוני מהותי. אתמול בערב אותתו השופטים שהם נוטים לאופציה השנייה.

מצד שני דחו השופטים את בקשת נתניהו לדחות את מתן התשובה לכתב האישום. לפיכך יתייצב ראש הממשלה ב-13 בינואר באולמם של השופטים רבקה פלדמן-פרידמן, משה בר-עם ועודד שחם. הסכמת היועץ ותיקון כתב האישום הם חלק מהטענות המקדמיות של סניגורי נתניהו עוה"ד בועז בן צור ועמית חדד שבית המשפט עסק בהן השבוע, כפרומו לקראת הדבר האמיתי שיחל בשבוע הבא.

1. שלשום מסר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבית המשפט מזכר שבו פירט את ההסכמה והאישורים לפתיחת חקירת נתניהו. השופטים לא קיבלו זאת וכתבו: "לא ניתן לראות בחלקים של המסמכים בהם נמצאת, לשיטת המשיבה, ההסכמה הנדרשת, כמסמכים 'פנימיים', אשר אין למוסרם, ולא די בהפניית של היועמ"ש למסמכים אלה. לפיכך על המשיבה להעביר ללא לדיחוי להגנה את אותם חלקים של המסמכים בהם נמצאת, לשיטתה, הסכמת היועץ".

וזו שאלה עקרונית - האם היועץ, או שר, או רגולטור, או כל בכיר בשירות הציבורי יכול לקבל החלטה גורלית ללא תיעוד ברור ומנומק. שהרי פתח לכל שחיתות, שרירות וחלוקת משאבי מדינה ללא פיקוח הן החלטות עלומות שעקבותיהן לא נודעו. עזבו לרגע את נתניהו. כאשר שר קובע תקנות לרישיון דיג או הדברת מזיקים מנחה אותו היועץ המשפטי כי "ההסכמה או האישור יינתנו בחתימת השר, על גבי מכתב המופנה אל השר המתקין או בשולי התקנות".

חוק יסוד: הממשלה קובע: "לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". מנדלבליט טוען: "אין בסעיף חובה ליתן 'הסכמה בכתב'. בן צור מסכים, אבל לטענתו "היועץ פועל כאורגן מנהלי. ככזה, חלה עלי החובה לתעד קבלת החלטה דרמטית כפתיחה בחקירה פלילית נגד ראש ממשלה".

מנדלבליט במזכר מאתמול: "הסכמה – אפשר שתהיה מתועדת בתרשומת פנימית בלבד או בכל דרך אחרת, אך היא אינה צריכה להיות כתובה במסמך ייעודי (פורמט) והיא אף אינה צריכה להיות פומבית". הוא מודיע לבית המשפט שב-2.10.2017 אישר לראשונה לבדוק טענות שקשורות ליחסי נתניהו-אלוביץ' וכי "האישור מתועד בתרשומת פנימית שנכתבה על דעתי". זאת, לאחר שהפרקליטות ניסתה כבר את כוחה בטענות אחרות: שרק לחקירת ראש הממשלה (להבדיל מפעולות חקירה בעניינו) דרושה הסכמה; וגם, שניתן להסתפק בהצהרה כללית שפתיחת החקירה נעשתה כדת וכדין מכוח.

גם אם לשון החוק היא לצד היועץ, התכלית הראויה היא החלטה מתועדת ומנומקת. אלא שהמשפט הישראלי פיתח כלי סלחני כדי להתגבר על הפרות כללי המשפט: "הבטלות היחסית", שמשמעותה בענייננו – גם אם נפל פגם, לא נבטל את המשפט. "מתינות זו לא נועדה להיטיב עם הרשויות עצמן, אלא לשרת את האינטרס הציבורי", כתבה על כך שופטת בית המשפט העליון פרופ' דפנה ברק-ארז בספרה, "אולם, בדיעבד, התוצאה עלולה להיות הרתעת חסר של הרשויות".

2. הטענה לתיקון כתב האישום חייבה את הפרקליטות לפרק את רכיבי הסיקור החיובי בתיק 4000 ברוח משנתה של אופירה אסייג: מה ששלו – שלו; מה ששלה – שלה; ומה של הילד – של הילד. הפירוק הזה הניב 315 פריטים, חלקם מרתקים, חלקם בנאליים, שמספקים לקורא הצצה לנבכי נשמתה, מאווייה ותסכוליה של המשפחה המלכותית.

הסיקור החיובי שנפרש על פני 315 פריטים בארבע שנים (ינואר 2013 עד דצמבר 2016), מחייב פירוק והרכבה. תחילה הפירוק: 13 פעמים פנה נתניהו ישירות לאלוביץ'. ב־144 פעמים נרשם כי "נתניהו היה מעורב בדרישה", אך היא הועברה באמצעות אחרים – בעיקר זאב רובינשטיין וניר חפץ. שאר הפניות נחלקות לכמה קטגוריות: פניות דוברות סטנדרטיות, יוזמות פנימיות ב"וואלה" (הנחתות של האלוביצ'ים באמצעות המנכ"ל אילן ישועה) ופניות עצמאיות של/ובשם שרה ויאיר. המספר הכולל, 315 פניות, מתייחס למשפחה המורחבת, לשליחיה, לצמרת "וואלה". וזה לא כולל מיון ופסילת עיתונאים "עוינים" למשפחה.

להיקפים האלה אין משמעות רבה אם תוכח עסקת שוחד, כלומר ההבנה ההדדית של נתניהו ואלוביץ' שהם נועדו להועיל זה לזה. מצד שני, הפירוט מאפשר לבחון האם הזיקה ל"וואלה" היתה חריגה. כך, למשל, יטען נתניהו שפנה ישירות לעורכים ובעלים נוספים ובכמות שלא פחותה. למשל לאבי וייס (חדשות 12) ואפילו לעמוס שוקן ("הארץ"). מעניין אם יזכיר גם את עמוס רגב ("ישראל היום").

בפירוט עצמו ישנן פניות לגיטימיות. למשל, "דרישה לצטט את דברי הנאשם נתניהו בדיונים בקבינט בנוגע לצעדים שיש לנקוט נגד מיידי אבנים ובקבוקי תבערה במטרה למנוע מאיילת שקד לקחת את הקרדיט". ויש בו אינספור דרישות לאייטמים זניחים שנוגעים למשפחה, ובעיקר לגברת. דרישות לכתבות על אימוץ הכלבה קאיה ועל הכנסתה להסגר, על השיער של שרה, על מפגשים עם דיקפריו, מייקל דאגלאס ומריה קארי, עם צוותי כיבוי אש, עם ניצולי שואה, עם פעילי זכויות בעלי חיים, עם פעילי זכויות אדם. על נוכחותה בהכנסת ספר תורה, במשחק של הנבחרת, בחנוכת אגף חדש במכללה חרדית.

יש דרישות לפרסומים נגד יריבים כמו נפתלי בנט, ציפי לבני, אהוד ברק, רביב דרוקר, ויש הרבה מני נפתלי וקצת יגאל סרנה, ודרישה לפרסום חוזר של סקר שמדרג את נתניהו עשירי ברשימת הגברים הנערצים בארה"ב. וכמובן יאיר נתניהו שלפעמים צריך לנקות אחריו ולפעמים לקדם אותו. למשל הדרישה לשלוח פפראצי שיצלם אותו עם חברתו החדשה. מעניין אם ההשוואה לכלי תקשורת אחרים (שאינם "ישראל היום") תעלה פרופיל דומה של התעלקות המתייחסת לכלי התקשורת כפמפלט משפחתי.

אבל מצד שני – וזה לזכות "וואלה" ובעקיפין עשוי לפעול גם לטובת נתניהו – מעניין להציץ בפריט מספר 286 מיום 12.11.16. כתבה שעסקה ברצח רבין, שניתנה לה הכותרת: "נתניהו היה ונותר המסית הראשי". הכותרת שונתה במעורבות אלוביץ', אבל אם אחרי ארבע שנים של מאמצי אילוף מצד המכבש של המשפחה, יועציה ובעל השליטה, עדיין נמצא העורך שנתן את הכותרת הזו, אז כנראה ש"וואלה" מעולם לא היה "ישראל היום".