אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מריחים את הסוף של הכסף הממשלתי

מריחים את הסוף של הכסף הממשלתי

הופעתו של ״מטבע יציב״ על גבי הבלוקצ׳יין מבשרת את תחילת סוף הכסף הממשלתי. דווקא האישור הממסדי שלו זכה מרמז שהשלב הבא באבולוציית הכסף קרוב משנחשוב

07.01.2021, 07:26 | ד"ר נדב ארביב

נסיקתו הפנומנלית של מחיר הביטקוין - בשיעור של כ־1,000% מאז חודש מרץ - עלולה להותיר את הרושם שתרומתה המרכזית של טכנולוגיית הבלוקצ׳יין למגזר הפיננסים מתמצה במטבע הדיגיטלי הראשון. אך זה רושם מוטעה. השפעתה חורגת הרבה מעבר לעליית קרנו של ה״זהב הדיגיטלי״.

קראו עוד בכלכליסט

בהקשר זה השבוע נפל דבר במשרד האוצר האמריקאי: הרשות המפקחת על המטבעות (OCC) אישרה לבנקים בארה״ב למכור ״מטבעות יציבים״, כלומר, מטבעות דיגיטליים שערכם צמוד למטבעות ממשלתיים. באירופה זה כבר קורה: רק בשבוע שעבר הבנק הגרמני BDNH החל בהנפקת ״יורו יציב״ על גבי בלוקצ׳יין מבית ענקית הקריפטו סטלר לומנס.

לכאורה, במטבעות יציבים יש יישום סולידי של טכנולוגיית הבלוקצ׳יין. שלא כמו ביטקוין ומטבעות קריפטו אחרים הנתפסים כקוראים תיגר על הממסד והמערכת הבנקאית, מטבע יציב מגייס את טכנולוגיית הבלוקצ׳יין בשירות המערכת הבנקאית־ממשלתית; אחרי הכל, מדובר במוצר צמוד לכסף ממשלתי. אולם אם נעמיק מעט נראה כי דווקא במטבעות יציבים על גבי בלוקצ'יין גלום פוטנציאל שיבוש גדול. מטבעות אלה מבשרים מהפכה לא רק במוסד הבנקאות כפי שאנו מכירים אותו, אלא בכסף כפי שאנו מכירים אותו.

 , צילום: גטי צילום: גטי  , צילום: גטי

מי צריך הרשאה מהבנק?

כדי להבין את המהפכנות הגלומה בכסף־בלוקצ׳יין עלינו ראשית להבין מהו, ובמה הוא נבדל מכסף ״רגיל״. הבלוקצ׳יין הוא פלטפורמה לביצוע ותיעוד העברות של כסף דיגיטלי בין חשבונות. מבחינה זו הוא זהה למסד הנתונים של הבנק. אולם בשונה ממסד הנתונים של הבנק, הבלוקצ׳יין הוא מסד נתונים אוטונומי, כלומר הוא מתנהל עצמאית על בסיס פרוטוקול קבוע מראש, ולא נשלט בידי גורם מרכזי. הבדל מכריע נוסף בין הבלוקצ׳יין לבנק הוא, שבעוד שפעולות בחשבון הבנק מצריכות הרשאה מהבנק, שמבצע פעולות אילו עבור הלקוח, הרי שהבלוקצ׳יין מאפשר לבעל החשבון לבצע פעולות בחשבונו בעצמו.

מכירת כסף־בלוקצ׳יין כמוה כמיקור חוץ של שירותי ניהול חשבון. אך זה לא מיקור חוץ סטנדרטי בין שני נותני שרותים. מיקור החוץ של כסף־בלוקצ׳יין הוא רדיקלי. ראשית, היות שהבלוקצ׳יין אוטונומי יש כאן התקה מוחלטת של חשבון הלקוח ממסדי הנתונים שבשליטת המערכת הבנקאית־ממשלתית. שנית, היות שאת החשבון על גבי הבלוקצ׳יין מנהל בעל החשבון בלעדית, מיקור החוץ הוא אל הלקוח עצמו! BDNH, והבנקים האמריקאים שבוודאי יבואו אחריו, מספקים שירות מיוחד במינו: הם מסייעים ללקוחותיהם להפוך לבנק של עצמם.

אבל לבלוקצ׳יין פוטנציאל מהפכני עמוק ורחב הרבה יותר משיבוש שירותי הבנקאות. למעשה הופעתו של ״מטבע יציב״ על גבי הבלוקצ׳יין מבשרת את תחילת סופו של הכסף הממשלתי בכלל. זה לא יקרה מחר בבוקר אבל הגבול נחצה: כסף ממשלתי על גבי הבלוקצ׳יין הוא יציר כלאיים בין שני עידנים: עידן הכסף הממשלתי ועידן כסף־הבלוקצ׳יין. הגושפנקה הממסדית שלה הוא זוכה, הן מהרגולטור האמריקאי והן מהבנק הגרמני מרמזת שהשלב הבא באבולוציה של הכסף קרוב משנחשוב.

יש לזכור כי הכסף הממשלתי בעצמו הוא מופע חדש יחסית, קדם לו מופע אחר: מתכות יקרות. ושלב המעבר לכסף ממשלתי התאפיין בתקופת ביניים ארוכה שבה המשיך הזהב לשחק תפקיד מרכזי בסחר החליפין. במשך כ־100 שנה בערך, נקטו ממשלות במדיניות מוניטרית של ״תקן זהב״: הן גיבו את כספן בזהב וכך למעשה הצמידו את ערך הכסף הממשלתי לערך המתכת היקרה.

מדוע בעצם צריך היה יציר כלאיים כזה? התשובה טמונה בעובדה שכסף הוא מערכת אמון. למופעיו השונים של כסף אין ערך כשלעצמם, אלא ערכם בא מכוח העובדה שכולנו מאמינים שנוכל להשתמש בהם ככסף. לפני הכסף הממשלתי, נתנו אנשים וכלכלות את אמונם בזהב, וכך קבעו את הזהב כבעל ערך. המעבר מזהב לכסף־ממשלתי היה בעצם החלפת מערכת אמון. תהליך כזה הוא הדרגתי, ודורש ״גלגלי עזר״: הרי כל עוד השחקנים השונים בשוק לא נתנו את אמונם ב״ניירות הירוקים" החדשים, ממילא לא היה בכוחם לתפקד ככסף. התחייבות הממשלות לגיבוי השטרות בזהב איפשרה לשחקנים השונים לראות בהם דבר בעל ערך. ככל שגבר השימוש בכסף ממשלתי ומערכת האמון תיפקדה היטב — אנשים השתמשו בדולר, חישבו לפי הדולר וחסכו דולרים — ההצמדה לזהב נהפכה ללא רלוונטית.

כסף־בלוקצ׳יין הוא לעידן הכסף הממשלתי מה שה״ניירות הירוקים״ היו לעידן המתכות היקרות. בעינינו כסף־בלוקצ׳יין אינו כסף ״אמיתי״: רק כסף בבנק (או ביד) — כסף המקושר למסד הנתונים הבנקאי־ממשלתי הוא בעל ערך עובר לסוחר. הרי כסף־הבלוקצ׳יין שוכן על גבי מסד נתונים שאינו תלוי במערכת הבנקאית, אז מי ערב לנו שיכובד? וכל עוד כסף־בלוקצ׳יין לא נהנה מאמון, ממילא אין בכוחו לתפקד ככסף. החלפת מסד הנתונים הממשלתי בזה של הבלוקצ׳יין היא בגדר שידוד מערכות, החלפת מערכת אמון. גם כאן נדרשים ״גלגלי עזר״. התחייבות BDNH שכסף־בלוקצ׳יין מגובה ביורו ״אמיתי״ מאפשרת לשחקנים לראות בכסף־בלוקצ׳יין דבר בעל ערך; כך גם אישור המפקח האמריקאי: הוא מאפשר לבנקים להתחייב לפדות כסף־בלוקצ׳יין בדולרים, וכך לייצב אותו. במלים אחרות, ״מטבע יציב״ על הבלוקצ׳יין משתווה ל״תקן זהב״ של כסף ממשלתי: תכליתו להשרות אמון לקראת סוג חדש של כסף.

יותר טוב מהכסף של היום

 

כסף־בלוקצ׳יין טוב מגלגוליו הקודמים של הכסף. בהיותו דיגיטלי הוא אמצעי חליפין אפקטיבי, נוח ובטוח. בהיותו אוטונומי הוא נהנה מיתרונותיו של זהב על פני כסף ממשלתי: מנגנוניו האינפלציוניים טבועים בו מראש והוא אינו חשוף לשחיקת ערך מחמת הדפסת יתר של בנקים מרכזיים. כסף־בלוקצ׳יין הוא לכן סינתזה המאגדת את הטוב בסוגי הכסף שקדמו לו.

לפנינו עיקרון אבולוציוני פשוט: מה שאין בו צורך, אין בו גם שימוש, והוא נכחד. כסף־בלוקצ'יין, אם כן, עתיד לעשות לכסף ממשלתי מה שכסף ממשלתי עשה לזהב: לקבור אותו במרתפים ולהמשיך בכוחות עצמו. לכן, גם אם סוף עידן הכסף הממשלתי עוד רחוק, החלטת המפקח האמריקאי על המטבעות היא היסטורית, צעד ראשון במסלול ברור: מנוחתו הנכונה של מונופול הממשלות על הכסף.

הכותב הוא כלכלן ופילוסוף, ומרצה בנושאי חדשנות פיננסית ובלוקצ׳יין במרכז האקדמי פרס

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות