אמריקה ואנחנו: נתניהו חכם מטראמפ אך מסוכן לא פחות

האירוע בוושינגטון, שבו השתלטו תומכי דונלד טראמפ על הקונגרס, ואשר צמרר וטלטל את העולם כולו מעורר שתי שאלות - האחת לאמריקאים, השנייה, לנו הישראלים. הראשונה, האם מדובר בניסיון הפיכה או הפגנה של בריונים שטופי מוח שעיתויה, מיקומה ושיגורה בידי טראמפ 'שדרגו' אותה לאירוע של הפיכה. השאלה השנייה, לישראלים, היא האם זה יכול לקרות גם כאן, האם גם אנחנו נתלבט בקרוב בשאלה דומה.

התשובה לשאלה הראשונה היא משהו באמצע. עדיין לא איום על הדמוקרטיה, אבל בהחלט תמרור אזהרה רציני למה שיכולה לעולל התשלובת של נשיא מופרע ביחד עם כוחם של הפייק ותיאוריות הקונספירציה ורוח החידלון וחוסר האונים של המפלגה, הרפובליקנים במקרה זה.

התשלובת הזו מזמינה את הדיון בדמיון הישראלי. בין נתניהו לטראמפ, בין הליכוד לרפובליקנים ובין הדמוקרטיה האמריקאית לישראלית. נתניהו הוא לא טראמפ, הוא חכם יותר, אבל מסוכן לא פחות. שניהם חולקים המון מהמשותף: שנאה לממסדים ולאליטות; לתקשורת ולמערכת המשפט; שניהם נעדרי בלמים בכל הנוגע להפצת פייק ושיסוי. היכולת של נתניהו להניע המונים להסתער ברחובות טרם הוכחה. מעריציו אלימים מאד ברשתות החברתיות, אבל עוד לא ראינו מהם, ונקווה שגם לא נראה, איום פיזי משמעותי ברחובות. החוויה המצמררת מאתמול בהחלט יכולה להקים כאן רעיונות לחיקוי. לתקיפת משכן הכנסת או בית המשפט המחוזי.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בבית הלבן בספטמבר האחרון | צילום: Official White House

נתניהו, וזהו תרחיש יותר מסביר, לא יקבל בשלוות נפש ספורטיבית הפסד בבחירות, והשאלה היא האם ירחיק לכת, כטראמפ, בשלילת הלגיטימציה של התוצאות לרעתו, של מנגנוני הפיקוח, של מנצחיו. הוא הצליח לגבש את המאסה האנושית של תומכים שיאמצו ויאכלו ממנו כל תיאוריית קונספירציה במקרה כזה.

והיה ונתניהו יפסיד בבחירות לסער

עד היום, במספר הזדמנוית, כמו הפגנת תומכיו ברחבת מוזיאון תל אביב או בפתיחת משפטו בבית המשפט מחוזי בירושלים לא ראינו כמות מבהילה של שטופי מוח או אלימות מדאיגה במיוחד מצדם. זו אינדיקציה מעודדת וסיבה נוספת בכיוון המרגיע היא האלטרנטיבה המסמנת. אם נתניהו יפסיד בבחירות לימין של גדעון סער או בנט ולא לשמאל, יפחת במידה מרובה התמריץ של הימין הנקי לצאת לרחובות. במלים אחרות, בשמאלנים, נתניהו יכול היה לשסות את הימין כולו, מול גדעון סער הוא נשאר רק עם הימין הביביסטי.

וזה מוביל לשאלה הגדולה – כמה מונה הימין הביביסטי ומה כוחו האמיתי – לא רק בקלפי, אלא גם כמיליציה אלימה ברחובות. נתניהו הפך כבר מזמן את הליכוד למפלגתו האישית של המנהיג. ובכל זאת, יש לקוות שעדיין נותרו שם תאים רדומים של ממלכתיות, או סתם של אנשים שנמצאים שם כדי להתפרנס, רק כדי ליהנות מהג'ובים והקשרים שנוצרים סביב מפלגת שלטון. במלים אחרות, כמה ביביסטים "אמיתיים" שמוכנים להרוג ולהיהרג עבור המנהיג, יש בתוך הבייס הליכודי שמונה 32-26 מנדטים. כמה מעריצים עוורים יש שמוכנים להאמין לכל תיאוריית פייק ולהסכים לפינויו מבלפור רק לטובת בנו יאיר שישלוט אחריו.

פתיחת המשפט בפברואר והבחירות במרץ הם ההזדמנויות לאמוד את הכוח הזה ואת הסכנה הצפוייה ממנו. בהערכה זהירה לא מדובר באיום שעוצמתו יכולה להפיל את הדמוקרטיה הישראלית, אבל כמו בלקח האמריקאי נתניהו הצליח להפוך את האיום למוחשי, לתמרור אזהרה שמונף על סף התהום שנפערת לנגד עינינו. את ההכנה לחורבן הדמוקרטיה באמצעות השרשת הפייק, ערעור המוסדות החיוניים לדמוקרטיה ובעיקר העדר בלמים ופולחן אישיות שאין עוד מלבדו. עכשיו נותר רק להמתין בחרדה ולראות כמה גם יהיו מוכנים לצאת לרחובות למענו. האם יש לו רק חיילים, או גם מפקדים, מארגנים ומשאבים שבכוחם ללכד את הסנטימנט הביביסטי לכוח משמעותי וממוקד שסר למרותו.

האפיזודה הטראמפיסטית סיפקה הצצה מרתקת להתפתחות התהליך הזה. בחירתו, מפלתו בבחירות, סירובו להכיר בתוצאות ובביידן ואירועי אתמול הם שלבים מתפתחים במסלול שמוביל להכחדת הדמוקרטיה. וראוי שתמרור האזהרה הזה יהבהב בכל הכוח ובכל העולם. גם אצלנו.