מי שינצח עבורך בשוק ההעברות הוא מנהל בדרג הביניים
ניתן ללמוד רבות בעניין מימיו של קלוד מקללה, שחקן העבר האפור והלוחם, שיש אפילו תפקיד בכדורגל על שמו; גם בדרג הניהול חייבים "מקללה"
קראו עוד בכלכליסט
ב-2003 מקללה עזב לצ'לסי והתחיל שם במסורת של הצלחות שנמשכת עד היום. ריאל מדריד הידרדרה לכאוס שהוביל לחילופי שבעה מאמנים עד הזכייה הבאה שלהם באליפות - תחת נשיא אחר, לא פלורנטינו פרס שגם היה צריך לעזוב את תפקידו ב-2006. כשמקללה עזב, זינאדין זידאן הסביר שריאל מדריד "הוסיפה שכבת צבע זהב לבנטלי אחרי אובדן המנוע". וכך זה הרגיש.
ב-2009, כשפלורנטינו פרס חזר לתפקיד הנשיא, הוא הביא - לצד כוכבים גדולים כגון קאקה וכריסטיאנו רונלדו - גם שחקן בתפקיד "מקללה": צ'אבי אלונסו. ומאז לריאל מדריד תמיד יש מישהו "בתפקיד מקללה" - לא בהכרח העמדה אבל בעיקר האישיות: השחקן שמוכן לעבוד קשה כדי להפוך את העבודה של חבריו לקבוצה לקלה יותר. אין בעולם קבוצה מצליחה בלי "מקללה" כזה בקבוצה. ואין בעולם חברה או ממשלה בלי מישהו שמוכן לעשות את העבודה המלוכלכת בלי התהילה. חזון ללא מנהלים "אפורים" לא מתקייםחזון - גדול, מפורט וטוב ככל שיהיה - לא יכול לצאת לפועל בלי מנהלים בדרג הביניים שהינם איכותיים, מוכנים לעשות את העבודה המלוכלכת וכפויית הטובה ויהיו "המקללה" של הארגון. כך לפי מחקר של חמישה חוקרים ופסיכולוגיים מהארוורד (Why Visionary Leadership Fails). הם ביצעו סקרים וראיונות בקרב 136 מנהלים ובעלי חברות והראו שהחזון שלהם יוצא לפועל רק כאשר מנהלי הביניים היו חלק מבניית החזון האסטרטגי ויידעו לתקשר את החזון הזה לעובדים. "ככל שההבנה של החזון היתה משמעותית יותר בקרב מנהלי הביניים, ככה הקבוצה היתה מחויבת יותר לביצוע האסטרטגיה", לפי החוקרים. כדי להגיע לביצוע האסטרטגיה לפי החזון, מנהלי הביניים צריכים להרגיש מוערכים ומעורבים בקביעת האסטרטגיה. הם צריכים להישאל על ידי "בעלי החזון" איך הם היו מבצעים את האסטרטגיה והם צריכים לעבוד קשה כדי להבהיר את החשיבות של המשימה לכל עובד שלהם. כשאין את "הדבק" הזה, בין אסטרטגיה לעבודה, עובדים מדווחים על כך שהם "יעדיפו" להתמקד בעבודות היומיומיות מבלי "לדאוג יותר מדי" ממה שקורה למעלה.
לפי מחקר של הארוורד 81% מהעובדים חושבים ששיתוף פעולה הוא "קריטי לעתיד החברה" ו-71% חושבים שזו צריכה להיות משימה בעלת עדיפות ראשונית של הבוסים. שיתוף הפעולה הזה והעברת המסרים הזו - בחברה או בארגון ממשלתי - תלויה במנהלים במעמד הביניים או "הפקידים". אנשי המקצוע "האפורים", שיעשו את העבודה מבלי הקרדיט. הם אולי לא ירצו את הכותרות אבל הם כן חייבים את הכסף ואת הערכה של הבוסים והעובדים. אם הם לא יקבלו את הדברים הללו הם יעזבו והארגון יהיה פחות טוב.