גם מערכת המשפט הולכת לבחירות

1. מערכת המשפט צפויה לעמוד במוקד הבחירות הקרובות. גורל המשפט יוכרע בין מספר תסריטים, והחשוב שבהם הוא זהות האיש שירכיב את הממשלה הבאה. אם זה יהיה נתניהו, יוכפלו כנראה המאמצים לביטול או דחיית משפטו הפלילי. ראשית, כי נתניהו יפרש את המנדט שקיבל בקלפי כלגיטימציה ותמיכת הציבור למאמציו לחסל את המשפט ביחד עם המערכת שיזמה אותו; שנית, גנץ וניסנקורן כנראה לא יהיו שם כדי לבלום. כיוון התרחישים ישתנה אם גדעון סער ירכיב את הממשלה. כתב האישום יחדל מלהיות השמש שכל הגלקסיה המשפטית נעה סביבה.

נקודת מוצא נוספת לבחינת התרחישים היא זהות שר המשפטים הבא. שלושת השרים האחרונים סיפקו את המודלים לשלוש אפשרויות: אייל שקד (ימין נקי), אמיר אוחנה (ימין נאשם), אבי ניסנקורן (מרכז־שמאל). כל אחד מגלם אפיון לכיוון המסתמן. הימין יבשר טלטלות ועימותים עם המערכת; המרכז־שמאל ישמר את הסטטוס קוו. בטלטלות הימין (שקד-אוחנה) יש הבדל. הימין הנקי יחתור להמשך חיזוק הצביון הדתי-לאומי של המדינה על חשבון במרחב הדמוקרטי-ליברלי ואילו הימין הנאשם יתמקד בהטרלת מערכת המשפט, טינופה והמשך פגיעה בלגיטימציה שלה.

מימין: אבי ניסנקורן וגדעון סער. אם נתניהו ייבחר פעם נוספת, ניסנקורן כבר לא יהיה שם כדי לבלום אותו. התרחיש ישתנה אם סער ירכיב את הממשלה | צילומים: אלכס קולומויסקי, עומר מסינגר

נתניהו, כתגובה לכתב אישום, פתח בקמפיין נגד מערכת המשפט: “תפירת תיקים”, “קשר להפיל ראש ממשלה מהימין”, “פקידי השמאל המשפטי”. ואלו התלבשו היטב על סנטימנט עמוק יותר שרוחש כבר שנים בציבור, בעיקר הימני, נגד אכיפה בררנית, נגד הרחבת הפרשנות המפלילה בעבירות השלטוניות והכלכליות, נגד האקטיביזם שפוגע במשילות, בריבונות, בהפרדת הרשויות.

השילוב הזה מועיל לפוליטיקאים. במישור הפלילי, הם מבקשים להרחיק מעצמם איומים פליליים; במישור הציבורי, הם מסמנים שעיר לעזאזל להטיל עליו את כישלונותיהם. שתי דוגמאות מהעולם הכלכלי: את משבר ויסות המניות בשנות השמונים הם הפילו על הבנקאים; את מחאת יוקר המחיה והדיור הפילו על הטייקונים. הם אף פעם לא אשמים. ועכשיו, וזה החידוש שרשם נתניהו – את כתב האישום נגדו הוא מפיל על חטאי מערכת המשפט לדורותיה.

וכך מתערבבת ביקורת זדונית עם עניינית. לנתניהו אינטרס לערבב את שניהם, וגם את האישי עם המערכתי - טענות כמו הלחץ על עדי המדינה או התזה הפלילית הנשענת על סיקור חיובי עם הקובלנות המסורתיות של הימין הפוליטי, המתנחלי והדתי כלפי המשפט שמוטה מדי, לשיטתם, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לנורמות אוניברסליות.

2.

על דנ"א של מערכת אפשר להשפיע בשתי דרכים – מינויים וחקיקה. שקד קידמה את שניהם. חוק ההסדרה (שנפסל), חוק הלאום (שתלוי בבגץ). היא מינתה לאומי־שמרנים־דתיים לשיפוט ולתפקידי מפתח במשרד המשפטים, אבל כשלה ביוזמה להעביר לידי השרים את מינוי היועצים המשפטיים במשרדיהם. מינויים הם הדרך היעילה והמהירה לחולל שינוי. כבר בממשלת החילופים לחץ נתניהו לשנות את מנגנוני המינויים הבכירים ונבלם בידי גנץ וניסנקורן. אם ינצח בבחירות יקדם במרץ את המינויים החשובים לענייניו, פרקליט מדינה ויועץ משפטי.

והוא מבין שלא מספיק למנות יועץ, וצריך להשתלט גם על פרקליט מדינה. נתניהו בטוח שמנדלבליט נכנע לשי ניצן ולליאת בן־ארי כשהגיש נגדו את כתבי האישום. לכן יילחם כדי לסכל את מינויו של עו"ד עמית איסמן לפרקליט המדינה. איסמן נבחר פה אחד בוועדת האיתור, אבל עצם תמיכתם בו של מנדלבליט וניסנקורן מספיקה כדי לפסול אותו אצל נתניהו.

3.

בעוד כשנה תבחר הממשלה הבאה את היועץ המשפטי הבא. נתניהו, כראש הממשלה, צפוי להתעקש על יועץ שיבקש עיכוב הליכים כלומר יבטל את משפטו הפלילי. אם לא ישנה את דרך המינוי, יחייב אותו המנגנון הנוכחי של ועדת האיתור להתגבר על שלוש מהמורות: ראשית, למצוא את המועמד שיסכים לתועבה זו, וזה לא פשוט כי תנאי הכשירות לתפקיד הוא משפטן בשיעור קומה של בית המשפט העליון; שנית, להרכיב ועדת איתור שיימצאו בה ארבעה חברים שיצביעו למועמד הזה; שלישית, שהבחירה הזו גם תעבור את מבחן בג"ץ. ואכן, הוועדה לבחירת שופטים היא התחנה הבאה.

בוועדה לבחירת שופטים תשעה חברים שמייצגים שלוש קבוצות – ארבעה פוליטיקאים (שני שרים ושני ח"כים), שלושה שופטי בית משפט עליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין. לפוליטיקאים ולשופטים יש כוח וטו בבחירת שופטים לעליון כי בחירה כזו דורשת שבעה קולות. שקד כשרת משפטים העמידה לצדה את כל ארבעת הפוליטיקאים לאחר שביטלה את המסורת של נציג ח"כ אופוזיציה בוועדה ויצרה גוש פוליטי על טהרת הקואליציה. בממשלת החילופים הנוכחית, בגלל החלוקה בין הליכוד לכחול־לבן, נותרו לנתניהו שני נציגים בלבד בוועדה, מירי רגב ואסנת מארק, שלא מספיקות לבלוק חוסם. לכן עלתה היוזמה, שניסנקורן בלם, להעלות את הרוב הדרוש משבעה לשמונה. אחרי הבחירות, ובהתאם לתוצאות, יוחלפו חלק ואולי כל הפוליטיקאים בוועדה. שר המשפטים החדש יהיה יו"ר הוועדה. אם הליכוד ירכיב את הקואליציה סביר שרגב ומארק יישארו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם ייבחר פעם נוספת, יוכפלו כנראה המאמצים לביטול או דחיית משפטו הפלילי | צילום: אלכס גמבורג

4.

את כללי המשחק המשפטיים אפשר לשנות בחקיקה. לעניין זה רלבנטיות במיוחד שתי רפורמות שנמצאות על הפרק כבר עשרות שנים וטרם הבשילו בגלל מחלוקות והיעדר הסכמה. אולי אחרי הבחירות תגיע שעתן. הראשונה היא פסקת ההתגברות על בג"ץ, חלום ישן של הימין. זאת כסעיף בחוק יסוד קיים או בחקיקת חוק יסוד: החקיקה.

רפורמה נוספת היא הפרדת היועץ המשפטי מפרקליט המדינה. גדעון סער, כך דווח, הוא בעד. בכל פעם שהפוליטיקאים ביקשו להחליש את מערכת המשפט הם נפנפו בהפרדה עד שנפל להם האסימון והם ירדו מזה. ההסבר פשוט: היועץ הוא מגינם הגדול מפני הפרקליטות. אלמלא מנדלבליט, נתניהו היה מתמודד היום עם שלושה אישומי שוחד בכל תיקי האלפים ולא אחד בלבד בתיק 4000.

סער כבר הניח על השולחן יוזמה להגביל כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד. הגבלה כזו תאפשר את חקיקת החוק הצרפתי, שהגיוני רק כשהוא מגיע עם הגבלת קדנציות. וזה מחזיר אותנו לנתניהו שמשווע לחוק הזה, ובממשלת ימין־חרדים כנראה שגם היה מחוקק אותו, כפי שהעיד זאב אלקין בנאום נטישתו.

5.

השאלה המטרידה מכל היא אם משפטו של נתניהו יתקדם ויתנהל כסדרו. ייתכן שקדחת הבחירות תניע אותו לבקש דחיות מסוימות, אבל המשפט, לאחר הבחירות, ימצא את נתניהו מתייצב באולם כחבר כנסת מהשורה או כראש ממשלה. אם זה יהיה כראש ממשלה, אלוהים ישמור. רק אלוהים יוכל לשמור אז על מערכת המשפט, והבעיה היא שגם אלוהים יהיה חבר בקואליציה שלו. אפשרות ביניים של המשך התיקו המשתק יכול לפתוח פתח לרעיונות יצירתיים כמו הסדר טיעון, חנינה מהנשיא או הפיכת נתניהו לנשיא. ישראלים רבים יתקשו לעכל פתרון כזה, אבל הנחמה הגדולה בהפרדת נתניהו מבלפור תקל על בליעת הגלולה הזו.