קל לצאת משוק העבודה – קשה לחזור. הדור האבוד כבר כאן
כעבור שני גלים של הקורונה ובעיצומו של סגר שלישי, דו"ח שערכה פירמת הייעוץ והמחקר Deloitte עבור קרן גנדיר על מצב הצעירים לאור המשבר מראה כי לא רק שהצעירים נפגעו, וימשיכו להיפגע יותר מבחינה תעסוקתית וכלכלית אלא שהפערים החברתיים מתרחבים. "אפשר להתחסן בפני המכה הכלכלית שיחוו הצעירים. זה מצריך עבודה, מחשבה והקצאת משאבים"
באוגוסט השנה, עוד לפני הסגר השני, התחיל השיח על דור אבוד של צעירים שלא יצליחו להתאושש מבחינה תעסוקתית וכלכלית גם אחרי שהמגיפה תסתיים. כעת, כאשר הממשלה הטילה סגר שלישי שכבר בתחילתו נוספו עוד 60 אלף אנשים למעגל האבטלה – מחציתם צעירים, ועם תחילת מבצע החיסונים שנותן תקווה כלשהי לסיום המגיפה, האינדיקציות להיווצרותו של 'דור אבוד' רק מתגברות.
קראו עוד בכלכליסט
השלכה נוספת, או 'קנס' נוסף של האבטלה במשבר היא עיכוב במעבר לשלב החיים העצמאי. צעירים שיישארו לגור בבית הוריהם ויתמודדו עם המשמעותיות התעסוקתיות של ריחוק ממרכזי תעסוקת והשלכות נפשיות, עיכוב בהקמת תא משפחתי עצמאי ולבסוף, נתונים מהעולם מעידים גם על המחיר הנפשי של העיכוב הזה: שיעור הצעירים הסובלים מדיכאון באירופה גבוה ב-45% מהשיעור באוכלוסיה הכללית.
העיכוב ביציאה לחיים עצמאים כולל גם ביכולת לרכוש דירות. רכישות דירה ראשונה שנרכשת לרוב על ידי זוגות צעירים בשוק החופשי ירדו ב-24% בין החודשים אפריל ועד יוני בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019, הרמה הנמוכה מזה עשור. 35% משוכרי הדירות הצעירים בתל אביב עזבו או חשבו שייאלצו לעזוב את מגוריהם בעיר בעקבות הרעה במצבם הכלכלי.
בנוסף, הדו"ח מצביע על כך שהפערים החברתיים מתרחבים: נשים נפגעו יותר מגברים בהוצאה לחל"ת או אבטלה כאשר ניתן לראות זאת בבירור בסגר השלישי בו 64% מהמובטלים הן נשים. בקרב האוכלוסיה הערבית שיעור הצעירים המובטלים גבוה פי 2 משיעורם באוכלוסיה. 33% מבין המובטלים באוכלוסיה הערבית הם צעירים בגילאי 25-34 בעוד שיעורם באוכלוסיה הוא 15%.את העמקת הפערים ניתן לראות בבירור באוניברסיטאות והמכללות בהן אמנם נצפתה עלייה של 20-25% במספר הנרשמים אבל 24% מהסטודנטים שקלו להקפיא או לפרוש מהלימודים בעקבות המשבר. 52% מהסטודנטים מהחברה הערבית שקלו לא להמשיך את לימדיהם בעקבות המשבר לעומת 24% בקרב כלל האוכלוסיה, כך לפי סקר הסטודנט של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.
ולמרות כל האינדיקציות האלה, אורמן סבור שהקורונה ייצרה גם הזדמנויות ויש מקום לאופטימיות. "יש שעת כושר לחיבור וקירוב סגמנטים באוכלוסיה. למשל, החרדים הפכו להיות יותר דיגיטליים. אלה מיומנויות חיים שיישארו כאן, הם לא ייעלמו ביום שאחרי הקורונה. גם המודעות לעבודה מרחוק זו בשורה טובה בהיבט של צמצום פערים".רבע הכוס המלאה
מקור נוסף לאופטימיות הוא המודעות הפוליטית-חברתית והתנדבות, כאשר 18% התנדבו לאור המצב ולא היו מתנדבים אחרת. וכן, במחקרים שנערכו אחרי המשבר של 2008 ראו שבמדינות מסויימות הצעירים למדו ב-2008 לנהל את הכסף שלהם. "אנחנו רואים שהממשלה כבר זיהתה את עניין הצמיחה המכלילה – במילים פשוטות זו תפיסה שאומרת שצריך בכל זמן כאשר קובעים מדיניות חברתית לשאול איך היא עוזרת לצמצום פערים, כמובן ככל שזה מתאפשר ואיך זה ממונף לצמיחה כלכלית. המטרה היא לייצר את המעגל החיובי בין כלכלה לצמצום פערים. מדינות בעולם כבר מתעסקות בזה, אצלנו הממשלה זיהתה את העניין הזה ונבנה פורום בין משרדי שכבר הפשיל שרוולים ומתחיל לקדם את האג'נדה הזאת", אומר אורמן.
תגובה אחת לכתיבת תגובה