מערכת המשפט תחת איום כפול

אלה שלושה פרסומים מהזמן האחרון: הראשון, אנשי העסקים היהודים־בריטים משה ומנדי גרטנר שכרו חוקר פרטי כדי שיאסוף מידע על השופט בדימוס אורי גורן כדי להחליפו בבוררות מול דן גרטלר; השני, עו"ד אריאל רוט, שותפו של עמית חדד סניגור ראש הממשלה, גילגל רעיון להקליט קרוב משפחה של אחד משופטי נתניהו כדי לחלץ ממנו התבטאות שתביך את השופט; השלישי, פורסם אתמול, המשטרה חוקרת חשד לניסיון סחיטה באיומים של סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, חאלד כבוב. לפי החשד, אמיר ברמלי, שהורשע בעבירות מרמה חמורות, ביקש ליצור מצג של קשרים עסקיים בינו לבין בנו של השופט, כדי לייצר עילת פסילה לשופט ולהרשעה.

בהידרדרות למודל האיטלקי־סיציליאני ומשם לרפובליקת בננות, עוברים בתחנה מרכזית אחת: השחתת מערכת אכיפת החוק. להשחתה זו שתי פנים. לחץ חיצוני של איומים מצד עבריינים, של סחיטה, של שוחד. והצד הפנימי, איכות השופטים ויכולתם לעמוד בלחצים ולשמור על מערכת נקייה ועצמאית מול לחצים מכל הצדדים.

פעם הייתה הבנה שלא נוגעים באנשי חוק. אבל החסינות הזו נשחקה בהדרגה. החלו האיומים על סוהרים ושוטרים. הסניגור יורם חכם נרצח. פרקליטים מסתובבים מאובטחים. המציאות ההזויה יצרה שני מקורות איום על פרקליטים: הפשע המאורגן וראש הממשלה, שהתובעת במשפטו והיועמ"ש מאובטחים בגללו. כשרהאש הממשלה מודיע שהפרקליטות תופרת לו תיקים – תומכיו כבר ניצבים בהפגנות עם תמונות של מנדלבליט, בן־ארי וניצן כראשי ארגון פשע, כ'מבוקשים', והרשתות מתירות את דמם.

השופטים שהיו מחוץ למשחק הזה נכנסו אליו בהדרגה. כמאויימים וגם כחשודים. השופט עדי אזר נרצח רק בגלל שעבריין יזם את הרצח כדי לאגור קלפי מיקוח שיסייעו לשחררו מהכלא. איומים בדמות מטענים נמצאו ליד בתיהם של השופטות נירה לידסקי ועדנה קפלן-הגלר. שופטים פליליים בולטים כצבי גורפינקל לא יוצאים מהבית לפני שרכבם נבדק. שופטי משפחה הפכו בשנים האחרונות לקורבנות של קמפיין שטנה מאורגן ברשתות. במשפטו של נחום מנבר גייסה הסניגוריה לשורותיה את עו"ד פנינת ינאי כדי להפעיל לחץ על ראש ההרכב אמנון סטרשנוב. בפרשה אחרת ניסה העבריין יחיעם אוחנה ליצור מצג שקרי לפיו נסחט השופט תאודור אור. והיה שופט השלום, בן שחר חריפאי, שקיבל כרטיסים למשחקי מכבי ת"א כדורסל והועמד לדין משמעתי. בפסק הדין המשמעתי נכתב ש"אין כאן חס ושלום משום לקיחת שלמונים אבל יש כאן משום פגיעה בשלמותה ובשלומה של המערכת השיפוטית".

בכל מאבק על שכר השופטים עולה החשש ששכר דל ופנסיה מצומקת מסכנים את עצמאות השופטים בחשיפתם לשוחד ולהשחתה. גם המאמצים לריסוק אמון הציבור והדה־לגיטימציה למערכת המשפט מעלים את מפלס הדאגה. בינתיים, מותר להתגאות במערכת נקייה. ואולי, היא נקייה כי הלכלוך טרם התגלה, או חלילה טואטא. פרשת רות דוד שנוגעת לפרקליטות מכוונת לחשש הזה.

את האלימות נגד שופטים ניתן להסביר במפגש שבין ירידת הכבוד, האמון והמעמד של השופטים לבין עליית התעוזה בכל שדרות הביקורת והלחץ על מערכת המשפט. מתחת לחופה הזו מסתופפים מניעים ואינטרסים מכל העולמות. עבריינים ופשע מאורגן מצד אחד, תקשורת ופוליטיקאים מצד שני. כולם מעלים את מפלס התוקפנות, האיומים, האלימות. התוצאה היא שהשיפוט הופך למקצוע מסוכן. שלושת הפרסומים האחרונים לא מבשרים שינוי, אבל מעידים שעבריינים ובעלי דין השתחררו מהבלמים ושמו גם את השופטים על הכוונת. המאמץ לארגן קנוניה חיצונית כדי ליצור לחץ על שופטים הפך לאופציה. עכשיו מחפשים גם סיבות לפסילת שופטים. הכוונת של הסחיטה והכוונת של השוחד הן רק הפרומו לכוונת האמיתית. ראו הוזהרנו.