אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דרבי בדהניה: חורבות שדה התעופה בעזה הפכו למסלול תחרויות צילום: אי אף פי

דרבי בדהניה: חורבות שדה התעופה בעזה הפכו למסלול תחרויות

בזמן הקורונה התקיימו בשדה הבינלאומי תחרויות של סוסים, גמלים ומכוניות. “זו בריחה מהמגפה ומהמצור”, אומר אחד מאלפי הצופים

20.01.2021, 08:11 | אילן גולדמן

לאחר שמוחמד מהאנה גבר בשבוע שעבר באופן משכנע על מתחריו במירוץ הסוסים השנתי של רצועת עזה, התלונן הנער הצעיר על טיב המסלול שבו רכב באקסטזה רק דקות קודם לכן.

בחלומותיו רוכב הסוסים העזתי דמיין עצמו דוהר הרחק מהרצועה, על מסלולים מפוארים ותקניים באיחוד האמירויות או באירופה, אולם לעת עתה היה עליו להסתפק במה שזימנה מציאות החיים סביבו: דהירה מסכנת חיים על שרידיו של שדה התעופה הבינלאומי דהנייה.

קראו עוד בכלכליסט

האתר ההרוס ורחב הידיים, שהוחרב על ידי צה"ל באינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה־2000, התעורר לחיים בעידן הקורונה. מלבד תחרויות דהירה על סוסים, חורבותיו משמשות בעת האחרונה גם רוכבי גמלים עזתים שמשתמשים במקום כדי להתחרות ביניהם. ההרס וערימות האשפה הרבות המפוזרות בכל מקום לא מרתיעות את אלפי הצופים שנוהרים למקום בכל סוף שבוע כדי לצפות באקשן.

"המסלול לא עומד בשום סטנדרט", התלונן אלוף עזה ברכיבה מוחמד מהאנה. “הסוסים לפעמים נופלים והצופים נמצאים בשטח התחרות עצמו", צילום: אי אף פי "המסלול לא עומד בשום סטנדרט", התלונן אלוף עזה ברכיבה מוחמד מהאנה. “הסוסים לפעמים נופלים והצופים נמצאים בשטח התחרות עצמו" | צילום: אי אף פי "המסלול לא עומד בשום סטנדרט", התלונן אלוף עזה ברכיבה מוחמד מהאנה. “הסוסים לפעמים נופלים והצופים נמצאים בשטח התחרות עצמו", צילום: אי אף פי

השדה שנחנך ב־1998 על ידי ביל קלינטון ויאסר ערפאת כחלק מהסכמי אוסלו, והבטיח להביא תקווה לתושביה החנוקים של הרצועה, פעל שלוש שנים בלבד. חלק מהצופים שמגיעים אל חורבותיו עכשיו מודים שהם עושים זאת בכלל כדי לצפות במירוצי המכוניות המשודרגות במקום. "כיף לנו לבוא", סיפר ל”אל גז'ירה” אחמד פאייד, אחד הצופים שנכחו בתחרות הרכיבה השנתית שארגנה התאחדות ענפי הרכיבה הפלסטינית, "זו בריחה מהקורונה, מהמצור, מקשיי החיים ומכל הדברים הרעים. אני מצפה לזה בכל שנה".

הקהל הרב שמגיע לשדה נאלץ להצטופף בשוליו. אין מסלולי רכיבה מסודרים, אבל רצועות עפר ארוכות מאפשרות את קיום התחרויות והמופעים, כשסביבן שרידי מבנים שנהרסו בהפצצות צה"ל.

באופן אירוני גם חלק מהסוסים שדוהרים בדהנייה, מקורם בישראל, כולל סוסו של האלוף מהאנה. מחירם של הסוסים, שמוכנסים לרצועה דרך מחסום הסחורות בכרם שלום על ידי סוחרי סוסים, עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים. גורם מתחום הרכיבה בארץ יודע לספר בעצב כי חלק מהסוסים שמועברים לרצועה, אמורים היו "לצאת לפנסיה" אחרי שנים רבות שבהם התחרו בישראל: "אלה סוסים עייפים או פצועים שאמורים לסיים את חייהם במרעה ירוק ולא כך במירוצים", הוא אומר. לטענתו, חלקם אף חווים התעללות או הזנחה מצד בעליהם החדשים.

העזתים מצדם מתגאים במסורת רכיבה רבת־שנים ויודעים לספר על חווה מפוארת שהקים אחד מעשירי הרצועה, בעליה של חברת תרופות ידועה. החווה מאכלסת סוסים אציליים ומבוקשים ומשמשת ללימוד רכיבה. במקום כה עני ומוכה גורל כרצועת עזה, תענוג הרכיבה כמובן שמור רק לבעלי אמצעים ולא נגיש לכל אחד.

כשהמצב מסביב כה דחוק ויותר ממיליון איש נמצאים מתחת לקו העוני, אין זה מפתיע שבתחרות הרכיבה בדהניה לא חולקו פרסים כספיים. מהאנה דהר לקו סיום מאולתר, שם המתינו לו מאות אוהדים נלהבים שזיכו אותו לפחות בחום ואהבה (ריחוק חברתי לא היה שם). "המסלול לא עומד בשום סטנדרט", התלונן לאחר מכן באוזני כתב “אל ג'זירה”, "הסוסים לפעמים נופלים, אין אף אחד שמארגן, ואנשים רבים נמצאים בשטח הרכיבה עצמו”.

התנאים במירוצי הגמלים לא שונים. מירוץ הגמלים הראשון ששדה התעופה הנטוש אירח התקיים באוקטובר שעבר והשתתפו בו 20 רוכבים, במימון צנוע של הוועד האולימפי הפלסטיני. אורך המסלול היה 7 ק"מ, ובניגוד לעושר ולשפע הניבט ממירוצי הגמלים באמירויות, בעזה בלטה הדלות. ובכל זאת, המסורת הבדואית העתיקה עשתה את שלה והביאה רבבות לצפות בו. במשך תקופה מסוימת תחרויות כאלו התקיימו בסמוך לגדר הגבול של הרצועה עם ישראל, כחלק מ"האטרקציות" שנועדו למשוך את ההמונים למוקדי ההפגנות. באותם ימים, רוכבי הגמלים היו על כוונות הצלפים הישראלים.

האחרונים שמצאו מפלט בדהניה היו נהגי המכוניות המשופרות. סצנת שדרוגי המכוניות ברצועה חיה, בועטת וגם לה יש ותק ומסורת. במשך שנים התחרו נהגיה החובבים של הרצועה - ששטחה 365 קמ”ר שעליהם חיים 2.04 מיליון בני אדם ונחשבת לאחד המקומות הצפופים בעולם - כשהם מסכנים את עצמם ואת התושבים. זו לא בדיוק סביבה המתאימה לטיפוח תרבות מוטורית. אך מופעי הראווה בשדה התעופה מחיים מחדש את התחום האהוד על ידי רבים. בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלהם מעלים הנהגים המאושרים את תמונותיהם עם רכביהם המשודרגים, לעתים כשנשק בידיהם.

"אני לוקח את חמשת בניי לצפות במירוצים השונים", סיפר חליל אל אקווי, תושב רפיח לעיתון “אל מוניטור”. "האתר החרב הזה היה אחד מאבני הדרך של עזה". מטוסים כנראה לא ימריאו ממנו בעתיד הקרוב אך סוסים, גמלים ומכוניות משודרגות עדיין יכולים לעוף עליו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות