המשמרת של טרמאפ: עשה הרבה רעש, הפר הבטחות, ועוזב בלי ציוץ

דונלד טראמפ אוהב דברים גדולים: קהלים גדולים, תרועות רמות, תסרוקות מנופחות, עניבות ארוכות, חומות ענקיות וגרפים במגמת עלייה. עם זאת, כנשיא של קדנציה אחת פרועה ולא מרוסנת, הוא עוזב את הבית הלבן בדממה. בלי טקסים מפוארים או ציוצים, כששיעורי התמיכה בו הם הנמוכים אי־פעם ובזמן שאחיזתו במפלגה הרפובליקאית מתרופפת.

את דרכו החוצה טראמפ ייאלץ לפלס מבעד לאלפי החיילים והשוטרים שנשלחו להגן על טקס השבעתו של יורשו ג'ו ביידן, שבו סירב להשתתף. כוחות האכיפה נדרשו אחרי שהתקבלו דיווחים רבים ומהימנים על כוונות של קבוצות רדיקליות, שתומכות בטראמפ ושולהבו על ידו, למנוע בכל דרך אפשרית את קיומה של ההשבעה. הלחץ מאירועים אלימים כה בהול, עד כי נוכחות הצבא האמריקאי בוושינגטון גדולה כעת יותר מאשר באפגניסטן.  

לצד היעדרותו של טראמפ, גם העדרות הקהל העצום שנוהג להגיע לטקסי השבעת הנשיאים תהיה מורגשת. הפעם האמריקאים יסתגרו בבתיהם, בגלל המגפה שטראמפ מעולם לא פעל לרסנה.

האי־שיוויון התרחב בחסות טראמפ

זוהי התמונה האחרונה, השקטה, הקטנה והעגומה של כהונה קולנית, שבה הספיק לא מעט. בין השאר, טראמפ ביטל 82 תקנות סביבתיות, מינה 226 שופטים, שלושה מהם לבית המשפט העליון (כולם שמרנים), נטש ארבעה הסכמים בינלאומיים, הקים את חיל החלל ו־724 ק"מ של חומות. בנוסף, במשמרת שלו מתו 400 אלף אמריקאים מקורונה — חמישית מכלל מקרי המוות מהנגיף בעולם.

אבל יותר מכל, הכלכלה היא זו שאמורה היתה להיות מורשתו. לפני שנבחר, טראמפ הבטיח לפעול עבור "הגברים והנשים הנשכחים של אמריקה" ו"להפוך את אמריקה לגדולה שוב". המסר, גם אם הגיע מאיש עסקים מיליארדר שנולד אל עושר, הדהד היטב. השאלה המתבקשת כעת היא, האם אכן סיפק את הסחורה.

לו הכלכלה היתה מסתכמת בשוק המניות, טראמפ היה מלך. הוא אמנם נישא על גבי העליות העקביות מכהונתו של אובמה, אבל החלטות רבות שקיבל במהלך הקדנציה, במיוחד רפורמת המס הגדולה שביצע בתחילתה, דחפו את ביצועי המניות לשיאים חדשים והזרימו מיליארדי דולרים חדשים לשוק.

במהלך שלוש השנים הראשונות של טראמפ בבית הלבן שגשגו המדדים המובילים ושברו מחסומים פסיכולוגיים: הדאו ג'ונס שבר את רף 30 אלף הנקודות לראשונה, P 500&S התחיל להיסחר מעל ל־3,000 נקודות, ושיעור האבטלה הגיע לשפל חסר תקדים של 3.5%. אפילו בזמן שהמגפה ממשיכה לגבות את חייהם של אלפי אמריקאים כמעט מדי יום, 480 חברות מצאו לנכון להינפק בבורסות האמריקאיות וגייסו מעל 160 מיליארד דולר. מדובר בשיא הנפקות וגיוסים שלא נצפה מאז 1999 ובועת הדוט.קום.

טראמפ חגג את ביצועי המניות וצייץ עליהם בקדחתנות. התקשורת חגגה איתו. אלא ששוק המניות אינו חזות הכל, וביצועיו מעולם לא היו הבטחת הבחירות של טראמפ, כי אם, כאמור, שיקום מעמד הביניים והמעמד הנמוך. "התוכנית הזו תעלה לי הון", אמר טראמפ כשהעביר את רפורמת המס. "העשירים לא ירוויחו דבר ממנה". בפועל, רק העשירונים העליונים והעסקים הגדולים נהנו מהעושר, הרווחים והעליות, ודבר כמעט לא חלחל מטה — לא הקיצוץ במסים, העלייה בהון האישי ולא הזינוק במדדים.

זינוק היסטורי בחוב האמריקאי

ב־2018 צנח שיעור המס האפקטיבי של 400 המשפחות העשירות ביותר באמריקה ל־23% בלבד, פחות מהשיעור הממוצע ששילמו חמשת העשירונים התחתונים במדינה. לפי מחקר של הפדרל ריזרב, למרות הזינוקים במדדים, עד היום 90% מהאמריקאים לא שיקמו את שאיבדו במשבר הפיננסי העולמי. זאת, בעוד עשרת האחוזים העליונים הוסיפו 10% לשווי הנקי שלהם.

המצב התבטא במה שהכלכלנים אן קייס ואנגוס דיטון כינו "מוות מייאוש", שם גורף לכל אירוע מוות בטרם עת שקרה בניסיון להקהות ייאוש (סמים ואלכוהול), לשים קץ לייאוש (התאבדויות) או בהשפעתם של לחץ וייאוש. שיעורי המיתות מייאוש כה גבוה בארה"ב, עד כי היא הפכה לאחד הגורמים לירידה בתוחלת החיים הממוצעת במדינה, הנרשמת זה שלוש שנים ברציפות.

בשונה מהבטחות טראמפ כי הרפורמה "תשלם בעד עצמה", אסונה נמצא גם בגירעון שיצרה. "יש לנו חובות של 21 טריליון דולר. כשהפחתת המס תחל, נתחיל לשלם את החוב הזה כאילו היה מים", אמר טראמפ ב־2018. המציאות הוכיחה אחרת, ובסופה של אותה השנה צמח יחס הגירעון לתמ”ג ל־4%, ובמהלך 2019 התנפח ל־4.6%. אחר כך פרצה מגפת הקורונה ונתון יצא מכלל שליטה כשזינק ל־5.2%. בחישוב כולל תפח הגירעון במהלך כהונת טראמפ ב־39% ומסתכם כיום ב־28 טריליון דולר. על פי המרכז למדיניות מס, מדובר בזינוק השלישי בגודלו בהיסטוריה האמריקאית. לפי אמות המידה של טראמפ עצמו, מדובר בלא פחות ממשבר חובות.

הזינוק ההיסטורי בחוב היה אמור להתמתן גם באמצעות הטלת מכסים, במיוחד על סין. זה אולי לא קרה, אבל לא משום שטראמפ לא ניסה. כהונתו התאפיינה בפרוטקציוניזם לא מתנצל. בהתאם, הוא השפיע מעט מאוד על המערכת הפיננסית העולמית והתמקד במערכת המסחר הרלוונטית לארה"ב. הוא הבטיח למעמד הפועלים לאזן את מערכת היחסים מול שותפות הבמסחר הגדולות, וקיים. מיד עם כניסתו לתפקיד פרש מהסכם הסחר נאפט"א, ופתח במלחמת סחר מתמשכת מול סין.

טראמפ הסביר כי אלו מלחמות "טובות" ו"קל לנצח בהן", אך בסיכום כהונתו, ואחרי ששתי המעצמות הטילו זו על זו מכסי סחר פעם אחר פעם, התברר כי הדבר לא סייע לגירעון במדינה. ארה"ב אמנם ייבאה פחות סחורות מסין, מה שצימק את הגרעון מול המעצמה האסיאתית, אך בה בעת סין צמצמה את היקף הרכישות של תוצרת אמריקאית והפער בין היצוא והיבוא נותר אדיר. מובן כי המשמעות היא לא שארה"ב קנתה פחות סחורות, אלא רק שהיא לא רכשה אותן מסין. ב־2020 הסתכם הגרעון המסחרי של ארה"ב ב־815 מיליארד דולר, עלייה של 11% מאז נכנס טראמפ לתפקיד.

כיום קיימת הסכמה רחבה שמלחמת הסחר היתה כישלון משום שלא השיגה את מטרותיה. מחד, סין לא רוכשת יותר סחורה מארה"ב ומנגד הייצור האמריקאי לא משגשג: לפחות לא במונחים של ייצור או תוספת משרות בענפי התעשייה, שממשיכה להצטמק. עם זאת, טראמפ סלל את הדרך לעימותים כלכליים נוספים בעתיד. הוא הוכיח שניתן לפתוח במלחמות סחר, גם אם עקשנית ואבודה, ועדיין לצאת ללא פגע - לא מבית ולא מחוץ.

מגבלות ההגירה לא ייעלמו כל כך מהר

ממדיניות ההגירה של טראמפ זוכרים בעיקר את הבטחתו לבנות חומה בגבול הדרומי עם מקסיקו ואת מדיניות הפרדת הילדים שיזם, אבל האמת היא שעשה הרבה יותר מכך.

לאורך כהונתו טראמפ פרק והרכיב מחדש כמעט כל רכיב במערכת ההגירה האמריקאית כדי להקשות ככל יכולתו על כל ערוץ כניסה. זאת, תוך ביסוס הרעיון שהגירה מהווה איום על הכלכלה וביטחון המדינה. מהלכיו כללו, בין השאר, את העלאת אגרות הוויזות, הגדלת הקנסות לשוהים בלתי חוקיים, ביטול זכאות לוויזות משפחתיות ואפילו ניסיון לבטל את זכות הלידה.

המאמץ השתקף במספרים. ב־2019, מספר המעצרים שביצעו פקחי ההגירה (ICE) היה הגבוה ביותר לעומת 12 השנים קודם לכן. מכסת הפליטים עמדה על 15 אלף בשנה שעברה, לעומת 85 אלף ב־2016, ובין 2016 ל־2019 צנח מספר הבקשות לגרין קארד ולאשרות זמניות ב־17% לכל אחד, להיקף הנמוך ביותר בעשור האחרון.

אף כי מדיניות הפרדת הילדים של טראמפ נקבעה כמהלך לא חוקי והופסקה, השלכות מדיניות ההגירה ככלל צפויות להשפיע לטווח הרחוק. גם אם הנשיא הנכנס יבטל את המגבלות הקשות על אשרות שהייה ויחדש את מסלול ההתאזרחות של ילדי מהגרים לא חוקיים — השינויים המבניים שיצר טראמפ מורכבים מכדי להימחק במחי צו נשיאותי.

 

לנשיא היוצא מחכים חרמות וחקירות

 

טראמפ עוזב את הבית הלבן מצויד ב־207 מיליון דולר שאותם הצליח לגייס בזריזות, לכאורה כדי להילחם על תוצאות הבחירות. אך כספים אלו מעולם לא יועדו רק עבור המאבקים שלו לביטול ניצחונו של ג'ו ביידן. מלכתחילה היה מדובר בקופה שטראמפ פתח כדי לשמור על קשר עם בוחריו ולנווט את המפלגה הרפובליקאית להיכן שרק יבחר.

הערכות רבות הושמעו על שאיפותיו לנסות ולהיבחר מחדש ב־2024, אך אלו עדיין נעדרות בסיס מוצק, ואין ספק כי חלקו במהומות הקפיטול וההדחה השנייה ההיסטורית, יחלישו את אחיזתו במפלגה.

אך לא רק זאת. אירועי השבועות האחרונים הטילו צל כבד גם על עתידו העסקי. המלווה הגדול ביותר שלו, דויטשה בנק, הודיע כי לא יעבוד יותר עם טראמפ ו־Shopify הקנדית תפסיק לארח את החנות המקוונת שלו. עיריית ניו יורק ביטלה חוזים עמו לניהול מסלול ההחלקה בסנטרל פארק ומגרש הגולף בברונקס, וסבב תחרויות הגולף, ה־PGA, לא יתארח במגרשים שלו.

על כל אלה יש להוסיף את החקירות הפליליות והאזרחיות שהוא מעורב בהן בעקבות פעילותו העסקית. בין אם סוגיות של העלמות מס או תביעות לשון הרע, ימיו של טראמפ אחרי הבית הלבן לא יהיו שקטים.

 

 

ההדחה מטוויטר היתה המכה הקשה

אי־שם ב־2009 זכה ברק אובמה לכינוי "הנשיא האינטרנטי הראשון", לאחר שניהל את הקמפיין שלו באופן מקוון. ההכתרה הזו לא הזדקנה היטב, שכן רק אחרי טראמפ אפשר באמת להבין את המשמעות של נשיא אינטרנטי.

 

הצייצן הסדרתי השתמש בטוויטר וברשתות חברתיות אחרות במיומנות וביעילות שקשה לעמוד על טיבן. עם 25 אלף ציוצים, הוא שיתף את 88 מיליון עוקביו בשטף התודעה הרנדומלי שלו, תוך שהוא מחליף כלים כמו אימוג'ים, באותיות גדולות, קיצורים וכינויים. בדרך זו פיטר טראמפ חברי קבינט ושרים, ארגן עצרות, פרש מהסכמים בינלאומיים, לעג ליריבים ואפילו איים בהפצצת איראן.

הוא צייץ כל כך הרבה, עד כי העניין הפך לקטגוריית סיקור בפני עצמה. "כך עיצב טראמפ את נשיאותו ב־11 אלף ציוצים", ניתחו ב"ניו יורק טיימס". "הציוצים הכי טובים של טראמפ לשנת 2018", דירגו ב"רולינג סטון", ו"מדוע טראמפ מצייץ (ואנחנו מקשיבים)", חקרו ב"פוליטיקו".

מערכת יחסים יוצאת דופן זו הסתיימה בדיוק כך: בדרך יוצאת דופן.טוויטר ורשתות אחרות השעו את טראמפ לצמיתות. עד שהשלכות המהלך החריג יתבהרו, נותרנו עם הציוץ האחרון, שהוא, ללא כוונה בעצם גם ציוץ פרידה: "לכל אלה שהתעניינו, לא אלך להשבעה ב־20 בינואר".