האישום שמסעיר את בורסת היהלומים: גניבה בעשרות מיליונים ומצגי השווא להסתרת העוקץ

פרשת עוקץ היהלומים מהגדולות אי פעם בבורסה ליהלומים ברמת גן, שהתפוצצה באפריל 2016, הבשילה לכתב אישום חמור נגד היהלומן חנן אברמוביץ'.  

פרקליטות מחוז תל אביב הגישה נגדו הבוקר (ה') לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום חמור המייחס לו גניבת יהלומים בסכום כולל של 45.8 מיליון דולר.

הפרקליטות מייחסת לאברמוביץ' 16 אישומים שונים. בכל אחד מהמקרים הוא נאשם כי עקץ יהלומן אחר, אשר תיווך עבורו עסקאות מכירה, וזאת בסכומים של בין מאות אלפים למיליוני דולרים כל אחת. רשימת האישומים כוללת עבירות של גניבה בידי מורשה, הוצאת צ'ק ללא כיסוי ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

כתב האישום מתאר באופן ציורי כיצד אברמוביץ' גנב את היהלומים או את תמורת מכירתם, תוך שהוא מציג בפני היהלומנים סיפורי נסים ונפלאות על אודות עסקאות ברחבי העולם שכל רגע יוצאות לפועל, ואף סיפורים מסמרי שיער העולים על כל דימיון המערבים דמויות כמו קונים מסתוריים, שליט אפריקאי שברח כביכול עם הסחורה וסוכן מוסד מסתורי שפועל להשיב את היהלומים.

כך עבדה השיטה של אברמוביץ'

אברמוביץ' עבד מאז שנת 1985 בבורסה ליהלומים וניהל בה משרד לסחר ביהלומים. הוא נחשב איש מקצוע ותיק, מנוסה ומוכר בקרב חברי הבורסה ופעל במשך שנים רבות מול היהלומנים וזכה לאמונם הבלתי מסויג. ההסכמים בינו לבין היהלומנים, כמקובל בענף, לא נערכו בכתב, אלא בעל פה ובלחיצת יד. לפי ההסכמות נהגו היהלומנים לתת לאברמוביץ' יהלומים כמתווך בלבד, והוא מכר אותם, כאשר הוא גזר עמלה משווי העסקה. תפקידו היה לאתר רוכשים במחיר שעליו סיכם מראש עם היהלומנים שעבדו מולו. על פי האישום, במידה שהמחיר המוצע לרכישת היהלומים היה נמוך מזה שסיכם עם היהלומנים, הוא היה צריך לעדכן אותם בכך ולקבל את הסכמתם לסכום המכירה.

כחלק מההסכם עם היהלומנים, אברמוביץ' היה חותם על פתקי memo המפרטים את תאריך העברת היהלומים לידיו, טיבם ושוויים. הפתקים האלה שימשו אישור לכך שהיהלומים נתקבלו לחזקתו בנאמנות לשם מכירתם. במידה שהוא לא הצליח למכור אותם היה עליו להחזיר את היהלומים לבעליהם.

על פי ההסכמים, במידה שהיהלומים נמכרו, היה אברמוביץ' מושך צ'קים דחויים על שם החברה שלו לטובת היהלומנים, ותמורתם היתה נמסרת לו חשבונית. במרבית המקרים המפורטים בכתב האישום, וכמקובל בענף היהלומים בעסקאות תיווך, היהלומנים לא ידעו את זהות הרוכשים עימם עמד אברמוביץ' בקשר.

לפי כתב האישום, בשנת 2015 גמלה בליבו של אברמוביץ' ההחלטה לגנוב את היהלומים שקיבל מלא פחות מ-16 יהלומנים שונים שבהמשך התלוננו נגדו, וזאת תוך ניצול האמון שהם נתנו בו. לטענת הפרקליטות, אברמוביץ פעל למכור את היהלומים לאחרים תוך הפרת ההסכם וחובתו כמי שהיהלומים הופקדו בנאמנותו, מבלי להעביר את התמורה לבעלים, "והכל במטרה לשלול את היהלומים או תמורת המכירה מהמתלוננים שלילת קבע", לשון כתב האישום.

במסגרת תוכנית הגניבה, נטען באישום, הציג אברמוביץ' מצגי שווא בפני המתלוננים, כי הכספים שקיבל תמורת היהלומים מובטחים, והניח את דעתם במסירת צ'קים בסכום הגניבה, ביודעו כי הם לא יכובדו. במקרים אחרים, נטען, הציג אברמוביץ' מצד שווא בפני המתלוננים כי היהלומים יוחזרו לאחר שלא הצליח למכור אותם, וזאת למרות שהוא לא התכוון כלל להחזירם. במסגרת מימוש תוכנית הגניבה, מואשם אברמוביץ' כי ניצל לרעה את העובדה שהיהלומנים לא היו מודעים לזהות הרוכשים, ובכך הצליח למנוע מהם לפעול להשבתם, תוך התחמקות מהעברת כספי המכירה.

טענות הכזב של היהלומן

כתב האישום מפרט כל אחד ממקרי הגניבה לכאורה שביצע אברמוביץ' ואת מצגי השווא שהציג בפני המתלוננים. כך, למשל, במקרה אחד ניסה למשוך זמן וטען בפני אחד היהלומנים כי היהלומים נמצאים בהונג קונג ויחזיר אותם בתוך שבוע. בהמשך הבטיח בכזב כי היהלומים נשלחו מהונג קונג לדובאי, ולאחר מכן ניסה להסביר כי מתעכבת העברתם בחזרה להונג קונג והבטיח לנסוע לשם ולהשיב את היהלומים, וכך גרר זמן והפליא בתירוצים שונים כדי להפיס את דעתו של היהלומן, אולם לא החזיר לו את הסחורה מעולם.

באחד האירועים המתוארים בכתב האישום, מסופר כיצד אברמוביץ' קיבל משני יהלומנים יהלומים בשווי של יותר מ-26 מיליון דולר. הוא סיפר להם כי יש לו קונים המעוניינים בסחורה, אולם במחיר נמוך יותר מזה שדרשו המוכרים. על פי האישום, אברמוביץ' לחץ עליהם לאשר את המכירה במחיר נמוך יותר, והם הסכימו לבסוף. אברמוביץ', לפי האישום, עדכן אותם בכזב כי הצליח למכור את היהלומים, כאשר בפועל הוא מכר אותם בעשרות אחוזים פחות משווים ומהמחיר שאישרו לו היהלומנים, וזאת ללא ידיעתם. הוא משך 23 צ'קים על שם החברה שלו בסכום כולל של 18 מיליון דולר ונתן אותם למתלוננים, כשהיה לו ברור שהם לא ייפרעו. אולם, כשהגיע מועד הפירעון טען בפניהם שטרם קיבל את הכסף מהקונים, והוא עתיד לפגוש אותם בתערוכה בקרוב ולקבל מהם את תמורת המכירה. סמוך לאחר מכן, נטען באישום, טען אברמוביץ בפני המתלוננים אשר ביקשו לקבל את כספם או את היהלומים, כי היהלומים נמכרו בדובאי וכי הם נמצאים אצל שליט הרפובליקה המרכז אפריקאית, אשר לדבריו, ברח עימם למאלי. הוא סיפר עוד כי איש מוסד לשעבר עתיד להעביר את היהלומים בחזרה למתלוננים. בהמשך הוא ניסה למכור להם סיפור אחר: ישנה עסקת יהלומים נוספת אשר עתידה לצאת לפעול עם קונים רוסים, וזאת כדי להניח את דעתם שיקבלו בחזרה את כספם. אברמוביץ' מואשם כי הכסף מעולם לא הוחזר וגם לא היהלומים.

גם במקרה אחר המופיע בכתב האישום, מתואר כיצד סיפר אברמוביץ' לאחד המתלוננים שלכאורה עקץ, שיש לו קשרים למוסד ולמדינה באפריקה בה יוכל לקנות חומרי גלם ליהלומים וכך יכסה את חובו אליו, וניסה למשוך זמן בהסברים שהיהלומים אותם מכר עבורו נמצאים בסעודיה ובדובאי.

כך גם במקרה נוסף מתואר כיצד סיפר אברמוביץ' "סיפורי בדים" לאחד המתלוננים, איתו היו לו גם קשרי חברות ושגם נתן לו יהלומים למכירה והמתין לכספו, כי סך של 35 מיליון דולר מתוך חובו לכלל המתלוננים נמצאים בדובאי במסגרת עסקת יהלומי גלם, וכי איש מוסד לשעבר הוא שותפו בעסקה. אברמוביץ' אפילו נתן לו אנשי קשר לאותו איש מוסד מסתורי וסיפר לו כי  הוא יגיע ארצה עם הכסף או היהלומים. בהמשך, מתואר באישום, כיצד מסר אברמוביץ' תעודות משלוח וחשבוניות על העסקה, כולל שמות של שותפים לכאורה בה, "וזאת כחלק מהמצג הכוזב וביודעו כי אין המדובר בעסקה ממשית". על פי האישום, מדובר היה בחשבוניות שאברמוביץ' או מי מטעמו זייפו על מנת ליצור מצג שווא בנוגע לכמויות היהלומים שנמכרו על ידו.

מדובר בחקירה מורכבת שניהלו מפלג ההונאה במשטרת מחוז תל אביב ורשות המסים, וכללה גם חיקורי דין בהנוג קונג. ואמנם, רשימת העדים כוללת לצד המתלוננים גם קרוב ל-30 עדים זרים מענף היהלומים שיזומנו למתן עדות במהלך המשפט.