40% מנהגי האוטובוסים הותקפו פיזית ב-2020

עמאר רישיק, נהג חברת קווים, לא ישכח את ליל הסילבסטר האחרון, ולא בגלל החגיגות. "בערך ברבע לחצות, ליד מודיעין עילית, נחת מטח של אבנים על האוטובוס שלי. האבנים פגעו בעיקר בחלון שלידי, מי שזרק רצה לפגוע בנהג", משחזר רישיק, תושב מזרח ירושלים, את המשמרת שלו בקו 310 מירושלים למודיעין עילית.

"החלונות התנפצו וכל העמדה שלי התמלאה רסיסים. פתחתי את הדלתות ונמלטתי ביחד עם שני הנוסעים שהיו על האוטובוס. במקום לחזור הביתה כרגיל, אשתי והילדים הגיעו אלי לבית חולים. איזו מין עבודה זאת?".

רישיק לא לבד. בינואר הותקף בתל אביב נהג אגד עופר פרץ בידי נוסע, וברכו נשברה. במרץ הותקף בירושלים נהג אגד, נאסר אבו אלהווא, בידי אחד מנוסעיו. באוגוסט הותקף בחולון נהג דן, שביקש ששמו לא ייחשף, בידי רוכב אופנוע לאחר שצפר לו. ויומיים לפני התקיפה בצומת קריית ספר הותקף בחיפה נהג אגד שסירב להעלות נוסע ללא מסכה.

לפי דו"ח של ארגון הנהגים שנחשף כאן לראשונה, אירעו ב-2020 3,644 מקרי אלימות פיזית נגד נהגי אוטובוס. שני שליש מהנהגים (65%) נתקלו באלימות, אבל רק כמחצית בכלל דיווחו על התקריות, לאחר שתקיפות נהגים הפכו להיות מכת מדינה וחלק קבוע מעבודתם. נוסעים שזועמים על נהג שלא מעלה אותם בגלל מגבלות הקורונה, צעירים במודיעין עילית שמוחים על העסקת נהגים ערבים, וערבים תושבי יפו שמוחים נגד המדינה: כולם הפכו את האוטובוסים למטרה. 

אוטובוס של עמאר רישיק שהותקף | צילום: ארגון הנהגים

"כל מי שרוצה למחות על משהו, תוקף נהג"

"כל מי שרוצה למחות על משהו, תוקף נהג. אוטובוס נהיה סמל שלטוני שפגיעה בו אמורה להעביר מסר", אומר ישראל גנון, יו"ר ארגון הנהגים בהסתדרות הלאומית. "הקורונה הגדילה מאוד את מספר התקיפות, כולם עצבניים, כולל הנהגים שאין להם הגנה, ולמרות ההבטחות של משרד התחבורה לרוב אין עדיין מחיצה שתגן עליהם מסכנת הידבקות בקורונה, ומנוסעים אלימים. מספר התקיפות גדל ב-2020 לפחות פי שלושה".

הדוח של הארגון מבוסס על סקר שנערך בין 12 אלף נהגי התחבורה הציבורית, רוב התקיפות כלל לא מבשילות לתלונות במשטרה. 65% מהנהגים דיווחו כי נתקלו באלימות מילולית בעבודתם בשנה החולפת, כאשר 27% מהם דיווחו על 6 מקרי אלימות ויותר. 40% מהנהגים דיווחו שחוו אלימות פיזית בעבודתם במהלך 2020, כאשר 19% מהם דיווחו על 3 ויותר מקרים. 38% מהנהגים חוו גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית.

רק 47% מהנהגים שנתקלו באלימות פיזית העידו כי דיווחו למשטרה, ורק מעט יותר, 54%, דיווחו לחברת האוטובוסים בה הם עובדים (54%). סיבת אי הדיווח על אלימות נגדם היא בעיקר בגלל חוסר באמון כי הנושא יטופל: 27% מהנהגים אמרו כי לא רצו להטריח את המשטרה בעניין פעוט, 25% מהנהגים העריכו כי המשטרה לא תטפל כלל במקרים אלה, ו-36% נימקו את אי הדיווח בחוסר אמון במשטרה וסיבות אישיות. כ-55% מנהגי האוטובוס אמרו כי לא דיווחו בגלל שלא חשים שיש להם גיבוי מהחברה שמעסיקה אותם.

התוצאה: שיעור גבוה מאוד (68%) מהנהגים דיווחו על חוסר תחושת בטחון בתפקידם, מהם 20% דיווחו שהם חשים "מאוד לא בטוחים". נהגים מבוגרים (56+) מדווחים על תחושת בטחון רבה יותר, ועל כך שהם נתקלים פחות באירועי אלימות, מאשר נהגים צעירים יותר.

התקנת מחיצות

גנון: "כל אדם זכאי לתחושת ביטחון במקום העבודה. ההזנחה מצד המדינה תחזור אליה כבומרנג. עכשיו בגלל הקורונה אין מחסור בנהגים, נהגי תיירות ומוניות רבים עברו לתחבורה הציבורית בגלל המצב. אבל כשהקורונה תיגמר, ודווקא אז יהיה צורך בעוד נהגים עבור מכרזי התחצ החדשים והקווים הנוספים, לא יהיה מי שישב מאחורי ההגה של כל האוטובוסים שהוזמנו".

על פי דו"ח ארגון הנהגים, אמצעי ההגנה הטוב ביותר עבור הנהגים הוא התקנת המחיצות בין הנהג לנוסעים. 69% מהנהגים שמחיצת הפרדה תשפר את תחושת הביטחון שלהם, 60% השיבו כי לחצן מצוקה ישפר את תחושת הביטחון שלהם, ו-54% מהנהגים השיבו כי התקנת מצלמות באוטובוס תשפר את תחושת הביטחון שלהם.

61% מהנהגים ציינו כי לא קיבלו כל הדרכה בשנתיים האחרונות בהתמודדות מול ציבור הנוסעים בדגש על דרכי פעולה מול אלימות. רק 39% מהנהגים העידו כי קיבלו הדרכה בנושא בשנתיים האחרונות וזאת על אף תקצוב שמגיע ממשרד התחבורה לחברות התחבורה הציבורית.

בחלוקה על פי ותק, הנהגים שחוו הכי הרבה אלימות נגדם היו בעלי ותק של 3-5 שנים (73%), 72% מהנהגים בעלי ותק של 6-10 שנים דיווחו כי חוו אלימות. 69% מהנהגים בעלי ותק של עד שנתיים דיווחו כי חוו אלימות נגדם, 64% בעלי 11-20 שנות וותק דיווחו כי חוו אלימות נגדם והנהגים הוותיקים בעלי 21 שנות וותק על הכביש ויותר דיווחו כי 60% חוו אלימות נגדם.

וגנון מסכם: "יש לפעול במהירות להכרה של נהגי האוטובוסים כעובדי ציבור, לסיים להתקין את מחיצות ההפרדה באוטובוסים, להפעיל מערכות הדרכה והנחיות ברורות לנהגים איך עליהם לתפקד באירועי אלימות וכמובן לתגבר את האבטחה, האכיפה והענישה על מנת לצמצם את האלימות ולמנוע שפיכות דמים. היום בו נהג ירצח על הכביש קרוב מתמיד".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: שרת התחבורה מירי רגב הנחתה לקדם מדיניות של אפס סובלנות למקרי אלימות נגד נהגים ופנתה בעניין לשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה כדי לוודא יד קשה ואכיפה משטרתית נחושה נגד כל גילויי האלימות. לאחרונה הגשנו למשרד המשפטים בקשה להחמיר את הענישה על פגיעה בנהגים ציבוריים. בשבוע שעבר נערכה פגישה בין משרדי התחבורה, המשטרה ונציגי מפעילי התחבורה הציבורית. הוחלט על מיפוי של כל האזורים הבעייתיים ומתן מענה מהיר והולם באזורים אלה.

"עוד סוכם כי המשטרה תפעל באופן גלוי וסמוי כנגד כל ניסיון של תקיפה של אוטובוסים. התקנת מחיצות המגן באוטובוסים נמצאת בעיצומה. עד כה הותקנו כ-3,600 מחיצות מגן ובתוך חודשיים תושלם התקנתם בכל האוטובוסים בתחבורה הציבורית. עם השלמת התקנת מחיצות המגן, משרד התחבורה לא יאפשר להפעיל אוטובוסים משנת 2015 ואילך, ללא מחיצות אלה".