התוכנית של המשרד להגנת הסביבה: 3 פחי מיחזור בכל בית

בסמוך לבחירות וללא תקציב, המשרד להגנת הסביבה הציג היום את "אסטרטגיית הפסולת החדשה של ישראל", בהתאם ליעד הקובע מעבר מכ-80% הטמנה היום ל-20% בלבד הטמנה בשנת 2030.

מדובר ביעד שאפתני במיוחד, שכן על פי הדו"ח שפורסם היום על ידי המשרד, הנתון של 80% פסולת מוטמנת לא השתנה באופן משמעותי לפחות ב-20 השנים האחרונות.

הטמנה של פסולת כרוכה במכלול של השפעות סביבתיות שליליות הנמשכות לעתים מאות שנים לעתיד, ובהן פליטת גזי חממה, פליטת מזהמי אוויר מקומיים, חדירת תשטיפים בעלי תכולה גבוהה של תרכובות אורגניות וא-אורגניות (כולל מתכות כבדות) לקרקע ולמקורות מים ופגיעה בשטחים פתוחים.

בפתח הדו"ח שכותרתו "אסטרטגיה למשק פסולות בר-קיימא 2031-2021, מעבר לכלכלה מעגלית בשנת 2050", שהוכן בידי ועדת היגוי בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דוד יהלומי, מתואר המשבר העמוק שבו מצוי משק הפסולת בישראל. מלבד אחוז ההטמנה הגבוה של הפסולת - אחוזי המיחזור נמוכים לעומת מדינות ה-OECD, המסגרת החוקית ותשתיות הטיפול בפסולת חסרות והפסולת לנפש רק גדלה מדי שנה.

הדו"ח מציג מדיניות חדשה שנטען כי תאפשר את השגת היעדים הבאים עד שנת 2030: 54% העברה למיחזור; 100% תשתית למיון ולהפרדת הפסולת האורגנית במקור; 0% הטמנה של פסולת לא מטופלת ו-20% הטמנה; והפחתה של 47% מפליטות גזי החממה בהשוואה להיום.

בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה) - 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25% עד לשנת 2030 ול-7.5 מיליון טונות בשנה.

לפי הדו"ח, כחלק מההליך האסטרטגי נבחנו שלוש חלופות לניהול משק הפסולת, כאשר אחת מהן מצוינת ככדאית ביותר מבחינה כלכלית וסביבתית וכזו שתביא לחיסכון משקי של מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, להפחתה בייצור הפסולת לנפש, לשיעורי המיחזור הגבוהים ביותר מבין שלוש החלופות (54%) ולהפחתה של עד 50% בצורך בהקמתם של מתקנים תרמיים.

כמו כן, חלופה זו תאפשר חיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה לרשויות וכן לתושבים, כתוצאה מהפחתת עלויות הטיפול בפסולת.

החלופה כוללת אימוץ מדיניות הדומה לנהוג במדינות מערב אירופה המובילות בטיפול בפסולת, תוך הפרדה במקור של הזרם האורגני והזרם "היבש" המתמחזר וקביעת תמריצים כלכליים להפחתה ולהפרדה במקור תוך השבה לאנרגיה של הפסולת השארייתית בלבד.

לפי הדו"ח, האסטרטגיה תעוגן בחקיקת מסגרת, על בסיס הדירקטיבה האירופית. החקיקה תטמיע את עקרון "המזהם משלם" במשק הפסולת, תוך החלת האחריות והעלות לטיפול בפסולת על יצרני הפסולת והחלת חובה הדרגתית לאיסוף נפרד של זרמי פסולת בני-מיחזור ואיסור הטמנה לפסולת לא מטופלת.

המשרד יקדם הקמתם של מתקני מיון וטיפול בפסולת באמצעות השקעות מכספי קרן הניקיון ויסייע בהקמת התשתית הפיזית להפרדה במקור.

בהתאם לתוכנית, יהיו שלושה פחי איסוף בפתח הבניינים או במרכזים ביישובים קהילתיים ושכונות של בתים פרטיים: פח חום לפסולת אורגנית, פח כתום למגוון חומרים מתמחזרים "יבשים" (ולא רק לאריזות כפי שקיים היום) ופח ירוק לפסולת שיורית. בנוסף, יוצבו פחי מיחזור ייעודיים נוספים ברמת הרחוב או השכונה.

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל מסרה: "אחרי למעלה משני עשורים שבהם ישראל דרכה במקום בכל הקשור בטיפול בפסולת, הגיע הזמן לשינוי ולמעבר מכלכלה ליניארית לכלכלה מעגלית. מכ-80% הטמנה כיום, מדינת ישראל תגיע ל-20% הטמנה ב-2030 ותעביר 54% מהפסולת העירונית למיחזור. התוכנית האסטרטגית החדשה שאנחנו מציגים כיום מאמצת את הסטנדרטים הנהוגים במדינות המתקדמות לטיפול בפסולת והופכת את הפסולת ממפגע למשאב. לא ייתכן, שבעשור השלישי למאה ה-21 נמשיך להטמין כ-80% מהפסולת באדמה, תוך פליטת גזי חממה, זיהום קרקע ומי תהום ואובדן משאבים יקרים. יישום האסטרטגיה יקדם את תעשיית המיחזור בישראל, ובכך יסייע למשק לחזור לצמיחה לאחר משבר הקורונה. האסטרטגיה שמה את הדגש על הרשויות המקומיות והתושבים, באופן שבו הרשויות יחסכו מאות מיליוני שקלים לשנה ב-2030"

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דוד יהלומי: "האסטרטגיה החדשה מאמצת כלים טכנולוגיים וסביבתיים מתקדמים, כמו גם מודלים של תמרוץ כלכלי, באופן שישמשו בסיס משמעותי להגדלת המיחזור וצמצום ההטמנה - כפי שקורה במדינות רבות ובעשרות אלפי רשויות מקומיות ברחבי העולם"