"השוק מתמחר את נופר בחסר, אבל כל מגה־ואט שלנו שווה יותר"

אם יש טרנד אחד לוהט שרק הלך והתחמם בשנה שעברה, שנת הקורונה, זו האנרגיה הירוקה. המשקיעים חיפשו שקט ויציבות למשך עשורים קדימה, והחברות שמייצרות אנרגיה שבדרך כלל מתבססת על משאבי טבע ירוקים, בעיקר על השמש, שמגובות בחוזים ארוכי טווח עם ממשלות, הפכו ללהיט.  

בתל אביב נרשם גל של הנפקות ב־2020, בהן 3 חברות שמייצרות חשמל בטכנולוגיה סולארית, כאשר הנפקתה של נופר אנרגיה בדצמבר, היתה הגדולה ביותר במונחים כספיים - 613 מיליון שקל - מבין כל החברות, והצניחה אותה למקום השלישי בתחום מבחינת שווי שוק. נופר עוסקת בייצור חשמל באמצעות מערכות סולאריות המותקנות בעיקר על גגות ועל מאגרי מים.

לפי נתוניה, היא מייצרת בישראל 88 מגה־ואט בנכסים מניבים, מקימה עוד מערכות שיוסיפו לה 447 מגה־ואט ויש לה צבר בפיתוח של עוד 640 מגה־ואט. באירופה יש לה יעד שאפתני של 1,000 מגה־ואט ב־2021. כדי לקבל קנה מידה, החברות הפועלות בתחום מגלות תיאבון עצום. אחת המתחרות הבולטות של נופר בתחום האנרגיה הסולארית, דוראל אנרגיה, מדברת על יעד שאפתני של ייצור חשמל בהספק של 8,500 מגה־ואט עד לשנים 2025-2024.

מימין: מנכ"ל נופר אנרגיה נדב טנא והיו"ר עופר ינאי | צילום: גדי קבלו

אלא שלמרות הגיוס הגדול, הביצועים של מניית נופר מאז ההנפקה משתרכים מאחורי החברות המתחרות. כך, למשל, מניית דוראל שעלתה ביותר מ־235% מאז ההנפקה בשבוע הראשון של יוני 2020 ועד אתמול, המניה של נופר, בפרק הזמן הקצר שבו היא נסחרת, איבדה 10% מערכה עד אתמול, ביחס למחירה בעת ההנפקה, כשדוראל דוחקת אותה מהמקום השלישי במונחי שווי שוק, למקום הרביעי מבין יצרניות האנרגיה הסולארית בתל אביב.

הירידות במחירי המניה של נופר מאכזבות את בעל השליטה בחברה, היו"ר והמייסד שלה, עופר ינאי, ובראיון ראשון במשותף עם מנכ"ל החברה, נדב טנא, מסביר ינאי ל"כלכליסט" למה לדעתו השוק מקבל בקרירות את המניה ומעריך מה יקרה בהמשך. ינאי מזהה גם כשל מסתמן באחד התחומים הלוהטים ביותר בתחום האנרגיה המתחדשת — תחום אגירת האנרגיה.

מתי החלטתם שאתם הולכים על הנפקה?

טנא: "הגענו למספרים מאוד יפים מבחינת פרויקטים, וצנרת הפרויקטים הפכה למשמעותית. בנוסף התחלנו לצאת לשווקים הגלובליים ששם יש פרויקטים בהיקפים משמעותיים. כל הדברים האלה מצריכים הון עצמי במחירים זולים ובסכומים גדולים משמעותית. כדי להגיע לאותם היקפים הבנו שאנחנו צריכים ללכת לשוק ההון. הרוד שואו היה בעיקר באמצעות ה'זום' בגלל כל המגבלות. אבל בסוף נוצר חיבור ייחודי עם המשקיעים. זכינו לביקושים בהיקפים הרבה יותר גדולים ממה שהצענו. גייסנו 608 מיליון שקל בשלב המוסדי כשהביקושים עמדו על 1.3 מיליארד שקל. בשלב הציבורי גייסנו 5 מיליון שקל כשהביקושים גבוהים הרבה יותר".

נופר השלימה את הגיוס לפי שווי של 2.06 מיליארד שקל (לפני הכסף). לתוך החברה זרמו 580 מיליון שקל, סכום שנמוך ב־33 מיליון שקל מהסך הכולל שגויס, משום שההנפקה כללה הצעת מכר של בעלי השליטה העיקריים ינאי (37%) וקרן נוי (19.84%). טנא מחזיק ב־7.75% ולסמנכ"ל הכספים נתח דומה.

למה הביצועים של המניה מאז ההנפקה מאכזבים?

ינאי: "בסוף אנחנו שחקן שמסתכל לטווח הארוך. ראינו לאורך כל הדרך שפקפקו ביכולות שלנו. אין לנו ספק שהמניה תתאים את עצמה לביצועים של החברה. אנחנו עדיין חודש אחרי ההנפקה. לדעתי, ההנפקה בוצעה בדיסקאונט עמוק למה שהחברה שווה באמת. יש פער מאוד גדול בין מה ששוק ההון רואה למה שאני רואה. אני רואה את נופר כחברה יותר משוכללת ורווחית. העובדה ששוק ההון לא מתמחר את זה מעלה סימני שאלה לגבי דרך התמחור של השוק לעוד דברים".

ועדיין, מניית דוראל עלתה במאות אחוזים מאז ההנפקה. אתם בתחום שנחשב ללוהט.

ינאי: "ברוד שואו עשינו עבודה טובה וכנראה שנצטרך לעשות את אותו הדבר גם בחיי החברה השוטפים. נופר מאתגרת את הצורה שבה שוק ההון מסתכל על דברים. בשוק יש עניין עם מספרי אצבע שבהם מסתכלים על מגה־ואטים (הספק ייצור החשמל המתוכנן — ח"ש). נופר אומרת בעצם: 'תסתכלו כמה כל מגה־ואט שלנו שווה, מחיר החשמל לכל מגה־ואט שלנו יותר גבוה'. אז אנחנו אומרים לשוק, תשקיעו בלהבין כמה כל מגה־ואט שלנו שווה".

מה הבעיה בלהסתכל על מספר המגה־ואטים שבפיתוח?

ינאי: "הם לא מובטחים. בשנת 2010 היו 3,000 מגה־ואט בפיתוח עם רישיונות להקמה. בסוף התחברו 300 מגה־ואט, זאת משום שהמכסה היתה מוגבלת וגם היו חסמי מימוש. במקרה שלנו אנחנו אומרים לשוק יש מגה־ואט ויש מגה־ואט. אנחנו פועלים בתחומים שהחסמים בהם יותר נמוכים והיכולות שלנו מוכחות".

מה עושה אתכם שונים מיתר החברות בתחום?

ינאי: "כשיצאנו לדרך מי שעמדה לנגד עינינו היתה חברת דוראל. המודל היה שהתאגיד מקים שותפות וככה הוא נושא בסיכון בצורה זהה עם השותף. נופר בנתה מודל שותפות אחר שאתגר את המודל של דוראל. המודל שלנו בא ואמר ניקח פחות אחוזים באקוויטי - 50%-40% מהאחזקה בשותפות - ויותר אחוזים באחריות על הפרויקט. בצורה הזאת, ברגע שיצאנו לדרך עם הקיבוצים, הם הרגישו שמישהו נותן ערך מקסימלי בפרויקט. זה מישהו שמושקע יחד איתם ולוקח 25% מהרווח — אבל הוא גם הקבלן המקים והמתחזק.

למשל, לקיבוץ גבעת חיים מאוחד שעובד כיום איתנו, היה פרויקט עם חברה אחרת. בעולם הפאנלים הסולאריים יש תופעה של קורוזיה שיכולה להיווצר לפעמים, ואם מבצעים תחזוקה נכונה, אז קוטעים אותה בפאנל הראשון, אבל אם מפספסים, היא הורסת את כל הלוחות בשדה ואז צריך להחליף את כל הפאנלים הסולאריים, ובמקרה ההוא מדובר היה בעלות של מיליון שקל. לפי מודל של שותפות בחלקים שווים באחריות ובתחזוקה - החלפה של כל הפאנלים עולה לכל צד חצי מיליון שקל. אצלנו אנחנו אחראים על הכל, צוות התחזוקה המיומן יעצור את הכל מהפאנל הראשון ויחסוך את רוב העלות של התיקון".

ואיך משיגים רווחיות גבוהה יותר בפעילות השוטפת?

ינאי: "בחלק משמעותי מהפרויקט אנחנו עובדים בשיטת מאחורי המונה (Behind The Meter). מותר לנו לפי הכללים להקים מערכות על גגות שמזרימות את החשמל ישירות לצרכן. אז כשאני מזרים לצרכן, אני זה שקובע מי משלם לי לפי מחיר החשמל האלטרנטיבי לצרכן. זה יוצא בערך 40 אגורות לקוט"ש שתלויות בתעו"ז (מודל של חברת החשמל שפועל לפי מחירי גאות ושפל). אם יש מערכת אגירה, אני גם מתנתק מהשמש ואז אני אוכל להגיע אפילו ל־50 אגורות לקוט"ש. בשורה התחתונה, יש לנו פעילות של מאות מגה־ואטים ברווחיות גבוהה, כשאנחנו לא צריכים לבצע שינויי יעוד, אין לנו בעיה של חיבור לרשת החשמל, והכל ברווחיות מעולה".

אתם התחלתם בישראל עם התקנת מערכות סולאריות שצפות על מאגרי מים. איך זה קרה?

ינאי: "גדעון סער שהיה שר הפנים התפטר מתפקידו באוגוסט 2015, ורגע לפני ההתפטרות הוא העביר את חוק הפרגולות שאמר שמותר להתקין 50 ק"ג על הגג. אני הבנתי שיש לי פטור שמאפשר לי להתקין מתקן צף על המים, שהיה עד אז אסור על פי חוק. התקשרתי ליושבי ראש ומהנדסים של ועדות תכנון בכל רחבי הארץ ואמרתי להם: 'אני קורא את הפטור הזה בחוק הפרגולות ואני חושב שהמים זה הגג של המאגר'. בסוף הגעתי לוועדת התכנון גליל עליון שהסכימה לשים מערכת במים. לימים רשות החשמל זרמה עם ההיגיון הזה גם לגגות וגם למאגרים. באוקטובר 2015 התחלנו עם זה, וכיום שווי הפעילות הכוללת (יחד עם השותפים — ח"ש) של נופר בתחום המאגרים הצפים הוא מיליארד שקל, מתוך זה 40% בבעלות נופר. השווי המצרפי של שוק המאגרים הצפים מוערך ב־4-3 מיליארד שקל".

מה עלול לבלום את בולמוס הפיתוח של המערכות הסולאריות בישראל?

טנא: "בישראל אנחנו במצב שנוצרו בעיות קשות ברשת החשמל. הרשת פשוט סתומה, במיוחד בפריפריה, כאשר במרכז המצב קצת יותר טוב. הבנו שכדי שנוכל להקים פרויקטים חדשים, אנחנו צריכים ללכת ממקום של צרכנות, כלומר להתפתח במקומות שבהם החשמל נצרך בו במקום ולא מסתמך על חיבור לרשת החשמל. זה יכול לקרות, למשל, כשמקימים פרויקט חדש על גג. זה גם לא מצריך שינוי תב"ע (תוכנית בניין עיר) או ייעוד של הקרקע. אלה תהליכים שתקועים בישראל וזה מכביד על מי שרוצה להקים פרויקט חדש על הקרקע".

רשות החשמל מקדמת מכרזי ענק לייצור חשמל סולארי שמגובה באגירת אנרגיה. למה לא התמודדתם?

טנא: "היום כל נושא שינויי התב"ע ושינויי ייעודי הקרקע תקוע. מי שרוצה להקים פרויקט קרקעי תקוע. רוב הפרויקטים שמתחילים לא מגיעים לקו הגמר. כשיש מכרז אגירה לכמה מאות מגה, כנראה שרוב הפרויקטים האלה לא יגיעו לקו הגמר. זה משהו שהוא לא בריא לשני הצדדים. לעומת זאת, בכל מה שקשור בעולם הגגות ומאגרים הדברים יותר פשוטים. בגגות יש פטור מהיתר בנייה. אני מקים מערכת ויודע שהיא תגיע לקו הגמר, גם ברמה המשפטית וגם ברמה הסטטוטורית. אותו הדבר מאגרים - שם אני לא צריך לעשות שינוי תב"ע וייעוד. גם פשוט סטטוטורית וגם ברמת הרשת".

ינאי: "נופר בכלל לא ניגשה למכרז האחרון. בישראל מיוצר חשמל בפאנלים סולאריים בהספק של 2,800 מגה־ואט. במכרזי האגירה החדשים זכו המתמודדים לייצר עוד 2,700 מגה־ואט, והם יצטרכו לחבר אותם לרשת בתוך שנתיים וחצי. ב־20 שנה ישראל הגיעה ל־2,800 מגה־ואט, ואני אמור להבין איך החברות יחברו עוד 2,700 מגה־ואט עם אגירה, כשרשת החשמל כבר עמוסה? מעבר לזה, אם אני רוצה להזמין מערכת לאגירת אנרגיה, המועד המוקדם ביותר לאספקה הוא ב־2022. צריך גם להעמיד ערבויות אדירות למי שיספק את המערכת של 600 אלף שקל לכל מגה־ואט. יש חברות שחצי מההון עצמי שלהן מרותק לסיפור הזה. גם אין מספיק קרקעות לסיפור הזה כשמחירי השכירות של קרקעות חקלאיות עלו מ־2,500 שקל לדונם ברמה ההיסטורית ל־7,000 שקל ולפעמים גם ל־10,000 שקל כיום. החלטתי שאין שם רווחיות. אם אני קונה פרויקט שכבר מחובר לרשת החשמל באירופה, אני מגיע לרווחיות יותר טובה".

ההייפ סביב התחום שלכם לא מעיד שאולי מדובר בועה?

טנא: "מה שקורה בשוק זה שהוא מתמחר פעילות קיימת ועתידית. אצלנו אפשר להגיד שמה שמתומחר זו הפעילות הקיימת. גם אנחנו רואים את המספרים בשוק המקומי והפוטנציאל בשוק הגלובלי, אבל אין לי ספק שזו רק תחילת הדרך. המספרים רק ילכו ויעלו. לגבינו, אנחנו נעמוד בציפיות ונגיע למספרים שהתחייבנו אליהם".

ינאי: "בסוף אם אתה עושה משהו שכולם עושים, אז אתה תסבול מתחרות גבוהה ורווחיות נמוכה. אתה כן יכול להצליח בשיטה הנופרית. לעשות דברים שאחרים לא מסוגלים לעשות ולהגיע לרווחיות גבוהה יותר ולצמיחה גבוהה. אני חושב שנופר מתומחרת בחסר, כי זו חברה שסיפקה קבלות לאורך כל הזמן. עולם האנרגיה המתחדשת הוא אמיתי, אבל אם יהיו בעוד שנה 20 חברות שמתחרות על מה שיש בישראל, הדרך תהיה בתחרות ביניהן, פגיעה ברווחיות שלהן עצמן או שהן יצטרכו לעשות משהו שאחרים לא יודעים לעשות".

טנא: "אחת הסיבות להליכה לשוק ההון היא יציאה שלנו לפעילות בינלאומית. בספרד (פרויקט של 169 מגה־ואט — ח"ש) עשינו סגירה פיננסית ויצאנו לעבודות הקמה. אנחנו עם הרבה ניסיון וניכנס לפרויקטים בשלבים שונים, נרכוש כל מיני פלטפורמות קיימות ודרכן נפתח פעילות. אנחנו גם בוחנים פתיחה של נציגויות מקומיות בכל מיני מדינות יעד. הכוונה היא להגיע להיקפים משמעותיים בשנים הקרובות ולשמור על המאפיינים של נופר: תשואות גבוהות יותר מהמתחרים וחסמי מימוש נמוכים יותר".

פרויקט סולארי צף של נופר אנרגיה בקיבוץ אלונים | צילום: אבי אריש