באינטרנט אף אחד לא רובין הוד

האתוס האמריקאי נשען על הרעיון שאם הפרט יהיה משוחרר ממגבלות ככל הניתן ואם רק יעבוד קשה מספיק, הוא יוכל לממש את עצמו במלואו, ובהתאם לתפיסה הקפיטליסטית, הכלכלה היא האפיק המתאים לעשות זאת. תומכי התיאוריה הזו טוענים כי ארה”ב חבה את העוצמה הטכנולוגית שלה לאותה מערכת פתוחה וחופשית שאיפשרה הקמת פלטפורמות חברתיות מסוג חדש והן, בתורן, הולידו פורומים חדשים לצמיחה ושגשוג של האינדיבידואל. אבל האירועים האחרונים מראים שאת מה שהטכנולוגיה נותנת היא יודעת גם לקחת באותה מהירות.

פרשת גיימסטופ (GameStop) שמרעידה את הכלכלה האמריקאית החלה כשקבוצת משתמשי רדיט בשם WallStreetBets החליטו לרכוש שורת מניות עליהן מחזיקות קרנות גידור “שורט”. משתמשי רדיט הבינו שאם יתחילו לקנות מניות כאלה ולדחוק את מחירן מעלה, הם צפויים להרוויח מהפסדי קרנות הגידור, מה גם שהמשקיעים של קרנות אלה הם כנראה אנשי וול סטריט השנואים מכולם. זה עבד. המניות שנבחרו, ביניהן קמעונאית משחקי הווידיאו גיימסטופ ורשת בתי הקולנוע AMC. זינקו במאות אחוזים וקרנות הגידור נאלצו לצאת מההימור בהפסדי עתק, במקרים בודדים, כשהן ממש על סף פשיטת רגל.

מרבית תשומת הלב הוקדשה בשבוע האחרון לבחינת הממד הפיננסי של האירועים, אך השימוש בטכנולוגיה והתלות העמוקה בה משמעותיים לא פחות, ולו רק מכיוון שללא הפלטפורמות הללו למשקיעים קטנים אין מספיק כוח קנייה או יכולת לתאם מהלכים שיכולים להשפיע על תנודות מניה.

1. לגנוב מהעשירים

בלי לעסוק בשאלה האם הפעילות טובה או הרסנית לשווקים הפיננסיים, קבוצת המשקיעים הזו לא הייתה יכולה לעשות את שעשתה ללא הרשתות החברתיות. פלטפורמות כמו רדיט ודיסקורד (פלטפורמת צ’אט לגיימרים שהפכה לרשת חברתית) שימשו מעין “רצפת מסחר” והעניקו לסוחרים בודדים את האפשרות הייחודית לתאם בין המונים, תוך שהן מגשרות על מגבלות מקום, מידע וזמן. ובעוד שברדיט ודיסקורד פיקדו על התיאום, רובין הוד העניקה את הכלים לביצוע המשימה.

את רובין הוד הקימו שני בני דור המילניום, ולאד טנב ובייג’ו בהאט ב־2013. השניים אוהבים לספר סיפור רומנטי על כך שמקור ההשראה שלהם היה תנועת המחאה “Occupy Wall Street”, שצמחה ב־2011 מתוך שברי המשבר הפיננסי וקבלה על פשעי וול סטריט ועל התעשרותה של האליטה הפיננסית המצומצמת על חשבון הרוב.

החזון של הצמד היה להקים פלטפורמה שתוביל ל”דמוקרטיזציה בגישה של השווקים הפיננסיים”. על כך מעיד גם השם שהעניקו לה, רובין הוד, על שם פורע החוק, הגיבור האנגלי, שגנב מהעשירים כדי לתת לעניים. לכאורה לא היה מדובר במס שפתיים. האפליקציה אכן נתנה את הכלים להמונים להשתתף בשוק המניות בקלות.

אומנם עדיין מדובר מעט אנשים ומעט הון, אבל רובין הוד אכן הביאה שיבוש לתחום המסחר במניות. העובדה שהיא מציעה גישה פשוטה למסחר והסירה חסמים כמו עמלות מסחר ומינימום הון לכניסה הגדילה את ההשתתפות של המשקיע הקטן, ובמקרה הנוכחי, גם הביאה לשינויים אמיתיים בהתנהגות של עושי שוק. עם זאת, רובין הוד היא כמובן חברה למטרות רווח. היא לא גובה עמלות מסחר ממשתמשיה, אך מחצית מרווחיה מגיעים מגביית עמלת תשלום עבור תזרים הזמנות. נוהג נפוץ אך שנוי במחלוקת של גביית עמלה ממתווך קמעונאי צד שלישי שמבצע את פעולות הקנייה והמכירה. או במילים אחרות, מכירת פעולות המסחר לחברות גדולות. “רובין הוד מכרה לעולם סיפור של עזרה לאיש הקטן שהוא ההפך מהמודל העסקי האמיתי שלה”, נכתב בתחקיר על החברה ב״פורבס״, “מכירת האיש הקטן לעושי שוק עשירים עם מרפקים חדים מאוד”.

2. שיבוש הרסני

רעיון ה”שיבוש” (disruption) עומד בלב תעשיית הטכנולוגיה בשני העשורים האחרונים. מאחוריו השאיפה לערער על תפיסות, מסורות ותעשיות קיימות ולהחליפן בחדשות. הרעיון הזה נשען על מונח בשם “ההרס היצירתי” (Creative Destruction) של הכלכלן והתיאורטיקן ג’וזף שומפטר, שניסה להסביר התפתחויות כלכליות. לפי שומפטר, הקפיטליזם מתחדש כל הזמן בגלים ובעקבות טראומות או שיבושים, והכוח החיוני מאחוריו הוא היזם שמציגים רעיונות, טכנולוגיות ושיטות חדשות, שהופכים את הקיים למיושן ומאלצים חברות להסתגל או להיכשל.

כשהתחילו לאמץ בעולם את רעיון ה”שיבוש” ו”הטכנולוגיה המשבשת”, במקום ההרס היצירתי של שומפטר, נוצרה באופן בלתי נמנע התמקדות בצד היצירתי של הטכנולוגיה. השיח נסוב ברובו סביב היכולת הכמעט מיסטית של הטכנולוגיה לשבש מודלים מיושנים ולא יעילים באמצעות פתרונות יוצאי דופן, והיזמים בתחום זכו בהתאם להילה כמעט אלוהית. אבל זו רק חצי התמונה מכיוון שהטכנולוגיה לא רק משבשת ומערערת, אלא גם הורסת ומחוללות כאוס. במובן הזה, טכנולוגיה היא חרב פיפיות: ביד אחת בונה, ביד שנייה הורסת.

היזמים שביקשו מאיתנו סבלנות בזמן שהם “נעים מהר ושוברים דברים”, הגישו לנו חלום ותקווה להגשמה עצמית. אבל היום ברור גם כי ריכוזי הכוח בעמק הסיליקון ושליחיו מותירים אותנו כבולים במגבלות חדשות. בשנים האחרונות אכן ניכרת התפכחות מהתפיסה שמאדירה את הטכנולוגיה, מושג השיבוש נדחק הצידה והשיח עוסק גם בצדדים ההרסניים. ביניהם, הפגיעה בפרטיות, הפצת מידע מוטעה ודיבור שנאה או צמצום התחרות.

3. נשארו בחוץ

חגיגת גיימסטופ הפכה בימים האחרונים מאירוע נקודתי לתופעה של ממש, שאף זולגת למדינות אחרות. החשש שעוד מוסדות פיננסיים וגדולים יספגו הפסדים עמוקים הביא גורמים שונים להפעיל לחץ על אפליקציות המסחר ועל הרגולטורים לעצור את מה שהם ראו כאסון. בשישי האחרון הודיעו ברובין הוד על הגבלת המסחר במספר מניות וכך גם בפלטפורמת המסחר TD Ameritrade. בשתי הפלטפורמות הסבירו כי מדובר במהלך שנעשה בכובד ראש ובמטרה “להגן על הלקוחות”.

בדיסקורד חסמו את פעילות הפורום WallStreetBets על כל 250 אלף משתתפיו. בחברה טענו כי אין להם שום כוונה להגביל פעילות פיננסית בדיסקורד, ושהסירו את הקבוצה רק משום שהיא עברה על תנאי השימוש בכך שהייתה רוויית דיבור שנאה, האדרת אלימות וגזענות. “הקבוצה הייתה על הרדאר של צוות האמון והביטחון שלנו”, מסרו בהודעה על החסימה.

כמובן שהמהלכים הללו עוררו את זעם המשתמשים. עבורם מדובר בלא פחות מכניעה למוסדות הגדולים, אלה שלא מעוניינים להעניק להם את הכלים לשגשג ולצמוח, כפי שהאתוס הקפיטליסטי והטכנולוגי הבטיח להם שנים. תזכורת לכך שהפלטפורמות הטכנולוגיות הן לא רק כלי בידי המשתמש אלא שחקן רב כוח בעצמן.